כסף נבחר חלק א עב

בלשון הזה. ועל מה דפריך והאיכא לולב יש מפרשים דפירושו מדברי סופרים והיינו מנין המינין כגון ג' הדסים ולולב א' וכו ואם הוסיף גורע דמנין זה לעכב הוא. ואף ע"ג דאנן מוסיפין על ההדס וכו' היינו משום דקיי"ל אינו צריך אגד והא דאמרי' בסוכה לא לייתי מינא אחרינ' אע"ג דקי"ל א"צ אגד היינו דוקא בהוסיף מין אחר וכי היכא דלא ליתי למסרך אסרו אבל לרבות במינן עצמן אין לנו איסור בהן. ואפשר לפר' דפירושו מדברי סופרים היינו לפרש מה הן המינין עצמן שצות' התורה ליטול שבכולן יש לטעות במינין אחרים כדאקשי' סוכה ל"ב ואימא פלפלין וכו' אבל באותן המינין שמנו חכמים יש להם שיעור למטה ואין להם שיעור למעלה וכן מה שהקשו מציצית היא ודאי על חשבון החוטין שהן באין מדרשת גדיל ב' נדילים ד' (וכ"כ רש"י פה) ואע"ג דאמרי' מנחות מ"א כאן בטלית כף שמנה חוטין היינו דהתם איכא דדריש ארבע' ואיכ' דדריש שמנה מיהו לכ"ע מי שמוסיף יותר מדרשת הכתוב איכ' בל תוסיף וכ"כ הרשב"א בתשובות ומכאן הוי תיובת' לרש"י ורמב"ם דפסקו דברבוי החוטין לא מפסיד הציצית. ואפשר לתרץ דלעולם ברבוי החוטין לא מפסיד הציצית הן ח' או עשרה ובלבד שיהיו מהמין הראוי להיות הן מצמר או מפשתים אבל אם היו החוטין שמנינן הראוי מצמר או מפשתים והוסיף עמהם חוטי קנבוס או מין אתר בכה"ג מפסל ובכה"ג מיירי הכא דאיכא משום בל תוסיף ועוד כתב על הא דאמרי' אי ס"ל צריך אגד וכו' איכ' למידק ואי גרוע ועומד למה אינו מחייב זקן ממרא שהרי מורה לעשות דבר של איסור שיוסיפו ה' מינים ועוברים משום בל תוסיף וכו' והנכון בזה דמאי דאמרי' גרוע ועומד הוא לומר שאינו חייב עליו משום ב"ת שהנוטל ביום ראשון של חג ענף של זית או רמון שאינו עובר משום ב"ת שאין לו לקשור ידו שלא ליטול באותו יום אלא אותן ד' מינים בלבד שהנטילה ההיא אינה חשובה לכלום למצוה ולא לעבור עליה. וכן כשנטל הלולב שיש בו ה' מינין באגודה א' למ"ד צריך אגד הרי גרוע מתחלתו ואין נטילתו אלא כענף של זית שאין נטילתן כלום לא למצוה ולא לעבור וכשהורה זקן ממרא עליה איו בהוראתו מעשה של עברה אלא שב ואל תעשה שמונע ממנו נטילת לולב כשר וחיוב מוסיף אינה אלא כשהמצוה נגמרת מתחלתה ויוצא בה כראוי ובשביל התוספת נפסלת כמו בהנחת ד' פרשיות (פי' על ראשו וכ"כ תוס') וכשמוסיף החמישית הוא מוסיף במצותיה וגורע אותה משום בית חיצון שאינו רואה את האויר. וכ"ת בלולב נמי אם יטול הד' מינין ואח"כ הוא אוגד בו החמישי הרי הוא מוסיף במצותו וגורע בה הא לית' דלמ"ד צריך אגד צריך הוא לקיים בו מצות אגודה שאם היו ג' מינין אגודים והוסיף לאגוד הרביעי עמהם פסול שהרי זה לא קיים בהם מצות אגודה אלא דומה לתעשה ולא מן העשוי שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי ואין יוצאין בה ידי אגודה ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום וכ"ת שיהא מתיר ואוגד בתחלה הרי הוא כאוגד מתחלתו והוא גרוע ועומד כך פי' הראב"ד ויותר נראה שבלולב א"א שאם נטל הלולב כשר ואח"כ הוסיף שוב אינו גורע שכבר יצא ידי נטילתו ואם הוסיף ואח"כ נטל הרי הוא גרוע ועומד שאין קדימ' בד' מיני' עושה כלום עד שעת נטילה. אבל בתפילין שמצותן כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותן (וכ"כ תוס') והא דאמרן לעיל בנטילת שאר מינין שאין עובר עליהן אפי' בזמנו מפני שאין הנטילה כלום תימא ממאי דאמרינן בכהן שאם הוסיף ברכה עובר וכו' ואמאי לא אמרי' שאין אותה ברכה כלום כדאמרינן בנטילת שאר מינין י"ל דגבי ברכה ודאי ברכה היא ורחמנא אמר כה תברכו כענין הזה וכלשון הזה הלכך אם הוסיף עובר אבל כשאמר הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון אין במשמע שלא יטול דבר אחר כל אותו היום עכ"ל. ובתשובת הרשב"א סי' תס"ח כתב דודאי ד' מינין שבלולב אמרו בגמרא שיש בהן משום בל תוסיף בין במינן בין שלא במינן וכו' ואפי' למ"ד אין צריך אגד ואם הוסיף ב' אתרוגים או ב' לולבין יש בו משום בל תוסיף ואל תטעה במה שאמרו אינו נעשה זקן ממרא וכו' דלא אשכחן אלא תפילין דאלו בלולב למ"ד צריך אגד גרוע ועומד ולמ"ד אין צריך אגד האי לחוד' קאי ומשמע לכאורה דאין בו משום בל תוסיף ליתא דמשום ב"ת ודאי איכא כדאיתא סוכה דף ל"א וההיא דסנהדרין לא אמרו אלא אם נטלו אם יצא בו אם לאו. דלמ"ד צריך אגד גרוע ועומד וכו' ולמ"ד א"צ אינו גרוע (לפי דבריו קושית הר"ן במקומה עומדת) וכו' אלא שבהדס אין בו משום ב"ת מפני שהוא לנוי וכל לנאותו מותר וכדאיצטרך ר"י למימר באנשי ירושלים שאוגדין לולביהון בגימונית של זהב וכו' ומכל מקום למה שאמרת אם הוסיף בחוטי ציצית אם הוא פסול. אם הוסיף ודאי פסול כדאיתא בסנהדרין עכ"ל. [ד.] סוכה דף ל"ו ע"ב מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אפי' בחוט ובמשיחה אמר ר"מ מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין לולביהן בגימונית של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין מלמטה. [גמ'] אמר רבא מ"ט דר"י קסבר לולב צריך אגד ואי מייתא מינא אחרינא הוי חמשה מיני' (כיון דאמר צריך אגד הוי לי' אף אגד מן המצוה ואם מייתי מינא אחרינא עובר על בל תוסיף) ולעיל בדף ל"א תניא ארבע מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן וכו' פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא (ולא אגד לי' בהדי') האי לחודא קאי וכו' קמ"ל. כתבו תוס' תימא כ"ש לרבנן דמשמע לעיל דלר"י משום דצריך אגד אי אגד לי' ממין אחר הוי ליה חמשת מינין אבל לרבנן דא"צ אגד לא דהאי לחודא וכו'. וי"ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר"י. וא"ת א"כ לא יחשב תוספת האי מינא אחרינא כמו לרבנן לעיל. וי"ל דלא דמי דכשיאבדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה דרך גדילתן כדלקמן מ"ה אבל לר"י דבעי אגד יש לו ליחשב כמוסיף באגודתו דכ' אגוד' שלא כדרך גדילתו דאפי' חוץ לאגד חשיב כמוסיף וכ"ש לרבנן. והא דקאמר בסנהדרין למ"ד א"צ אגד האי לחודא קאי וכו' היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע לעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף. והשתא ניחא דת"ק דר"י דקתני ד' מינין וכו' אין מוסיף עליהם ומסתמא היינו רבנן בר פלוגתייהו דלא בעי אגד ואפ"ה איכא ב"ת והיינו כגון דנקט ליה דרך גדילתן עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שם ולדבריהם מה שנהגו להוסיף בהדס וערבה ולא חששו משום ב"ת וכ"ת כ"ש ממינו ליכא ב"ת הא ליתא דהא אמרינן התם א"ה תפילין נמי אי דאיתא ביתא אחרינ' האי לחודא קאי וכו' ואמרי' נמי מתן א' במתן ד' יש בו משום ב"ת. ומכאן ראיה גמורה שאפי' במינו יש בו בל תוסיף וכו' א"כ למה מוסיפין הדס וכו' לא קשיא לפום מאי דכתיבנ' דבד' מינין לא נתנה תורה שיעור אבל מין אחר איכא בל תוסיף. וכ' עוד כל שנתנה בו תורה שיעור יש בו בל תוסיף אע"ג דהאי לחוד' קאי. אבל מורי נ"י מפרש בשם רבינו הגדול דכל היכא דאמרי' האי לחודא קאי ליכא משום בל תוסיף ומה שאמרו בכהן וכו' ולא אמרי' דכל ברכה לחודא קאי שאני התם דצריך פרישת כפים וכיון שהכל עושה עם פרישת כפים הוי ליה כלולב דר"י שהוא צריך אגר וכו' והישן בשמיני לא חשיב קאי לחודא כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בנתים והא דאמרינן הכא אפי' לרבנן אין מוסיפין הוא מדרבנן דלמא אתי למסרך ואפ"ה ממינו מוסיפין ואפי' מדרבנן משום נוי דבהא לא חיישי' לסירכ' ואפי' הדס שאינו עבות וכו' אבל עדיין אני מפקפק וכו' עכ"ל. [ה.] עירובין דף צ"ה המוצא תפילין (בשבת) מכניסן זוג זוג (א' בראש וא' בזרוע כדרך שלובשן בחול) ר' גמליאל או'