כסף נבחר חלק א עא

שאין עובר בד' מחיצות דכ"ש דכשעושה ד' טפי עדיף דהוי כעין תדורו עכ"ל. רבא אמר לצאת לא בעי כוונה (דבלא מתכוין יוצא ידי חובתו) לעבור בעי כוונה (שיתכוין לשם מצוה ואי לא לא עבר) והא מתן דמים לר"י דלעבור ולא בעי כוונה (שאין מתכוין בשאר מתנותיו לשם בכור ואמר ר"י דעובר על ב"ת) אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה. כתב רשב"א בחדושיו למה תוקעין כשהן יושבין וכו' הא איכא בל תוסיף. לא קשי' דלא אמרו בל תוסיף אלא במה שהוא הוסיף מדעת עצמו כגון כהן שהוסיף בברכה וא"נ הישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה אבל מה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך. ותדע לך דהא שמיני של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלין וישנים בה למצוה ואע"ג דבקיאין בקביעא דירחא וה"ה בבל תגרע לצורך כגון י"ט של ר"ה שחל בשבת אע"ג דאמרה תורה תקעו גזרו שלא לתקוע וכ"ז לצורך ה"נ לצורך ראו לתקוע ולחזור ולתקוע כדי לערבב ומצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור עכ"ל. וכ"כ הריטב"א בסוכה דף ל"א. במה שתוקעין יותר מתשע תקיעות אע"ג דכל תקיעה בפני עצמה וכו' כיון שאין עושין משום תוספת אלא משום ספק שמא לא יצא' בראשונות אין כאן בל תוסיף אבל אם בא לתקוע ד' סימנין כדי לעשות ד' תרועות שאמרה תורה הרי הוא ב"ת אלא דאכתי קשי' למה חוזרין ותוקעין הא כבר יצאו ידי חובתם. וי"ל דליכ' ב"ת אלא במוסיף חלק אחד במצוה שמוסיף במנינ' או בשיעורא שנתנה תורה והקפידה בו בין למטה בין למעלה וכו' אבל בשחוזר וכופל הכל מפני הדור וכדי לערבב אין בזה ב"ת אא"כ הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפול. א"נ כל שהוא בתקנת חז"ל אין בו ב"ת תדע שהרי ישנים בשמיני בסוכה ע"פ חז"ל עכ"ל. [ב.] מנחות דף ל"ח מתני' התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת (אע"ג דמצוה לתת תכלת וכו' אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא) כתבו תוס' בד"ה התכלת וכו' מצוה לתת ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן בציצית ומשמע לכאורה דאין זה מעכב את זה שאם הטיל שני חוטין מן האחד יצא כי הנך דקתני תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש וכו' אבל בקונטרס פי' אי עבד ארבעתן וכו' יצא וכן אנו נוהגין. ובגמר' מוכח כן דאמרי' והלא כל המטיל תכלת בסדינא אינו אלא מן המתמיהין ומפרש גזרה משום קלא אילן ופריך לא יהא אלא לבן משמע דאי הוי לבן אין כאן איסור' אע"ג דבלא הני דקלא אילן איכ' שני חוטי לבן ומיהו יש לדחות אע"ג דבשני חוטי לבן איכא מצוה כי רמי טפי ליכא איסור כלאים דאין זה מוסיף על המצוה דגדיל שנים גדילים ד' דדרשינן מיניה ב' לבן וב' תכלת לאו למעוטי טפי קאתי דאשכחן גבי ערבי נחל דדרשי' ערבי שתים ונוהגין לשום הרבה בלולב. ולקמן גבי טלית שכולה תכלת וכו' דאמרי' בטלית בת שמנה חוטין פירש בקונטרס שאין כאן איסור בל תוסיף כיון שכל השמונה בכרך א' ולא דמי להטיל למוטלת דשם שייך ב"ת משום דצצית אחד על כנף אחד אמר רחמנ' וכו מיהו בסנהדרין פ"ו משמע דאם הוסיף חוטין בכרך אחד פסול דפריך והא איכ' ציצית דיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומשני אי קשר עליון לאו דאוריית' האי לחוד' וכו' ואי דאוריית' גרוע ועומד וכו' והאי דלא מוקי לה התם בהטיל למוטלת משום דדלמ' לא מפסלי בכך אע"ג דעובר בל תוסיף אם נתכוין להוסיף ואם לא נתכוין להוסיף שרי וכו' ושמא כל מה שמוסיף חוטין מד' עד שמנה לאו מוסיף הוא ולא מפסל בכך כדאשכחן אמוראי לקמן מ"ב דר' אחא ב"י רמי ד' ורב אחא מדפתי רמי ח' והשת' לא פליגי אלא דמר עביד הפחות ומר עביד היתר. ובסנהדרין מיירי דמוסיף אשמנה. וצריך טעם מנא לן דבשלמ' אי פליגי בהא דמאן דרמי ד' סבר גדיל שנים גדילים ארבע ומאן דרמי ח' סבר גדילים אכל מין ומין קאי גדילים מלבן וגדילים מתכלת דהיינו צמר ופשתים דעלייהו קאי אבל אי לא פליגי מה סבר' היא זו דאי בעי עביד הכי וכו' וצ"ל דכל זה יש במשמעות גדילים דאי עביד תכלת ולבן בין שניהם ד' חוטין גדילים קרינן ביה ואי עביד מכל חד וחד גדילים נמי קרינן ביה גדילים ולא מוסיף הוא אבל אי רמי טפי מוסיף הוא וגרוע ועומד הוא עכ"ל. וכתב הרא"ש בהלכות קטנות דאי רמי טפי מתמניא הוי מוסיף ובהכי מיירי ההיא דסנהדרין. וגם מסיק התם דאי נותן כמה הדסים וכמה ערבו' אין זה ב"ת ע"ש וכ"כ בסוכה דף ל"ד וז"ל וכל הני שיעור (גבי הדס וערבה) שלא לפחות מהן אבל להוסיף יכול ואין כאן משום ב"ת אפי' צריך אגד אא"כ מוסיף מין אחר. ויראה שכן אתרוג ולולב אין בהם ב"ת עכ"ל. [ג.] סנהדרין דף פ"ח מתני' חומר בדברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. [גמ'] אמר ר"א א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליביה דר' יהודה [דאית' לעיל דר"מ סבר דזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ור' יהודה סבר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים דכתיב ע"פ התורה אשר יורוך דעד איכא תורה ויורוך] (ואם הוסיף חמשה או יותר גורע דקא עבר על ב"ת ולא עבד מצוה) והאיכ' לולב שעיקרו תורה ופירושו מדברי סופרים וכו' מאי ס"ל אי אין צריך אגד האי לחודא קאי (ואין זה גורע) ואי צריך אגד גרוע ועומד הוא (דמתחלתו עשה שלא כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשת' שהיה מתחלתו כשר ופוסל בתוספתו) והאיכ' ציצית דעיקרו תורה ופירושו מדברי סופרים וכו' בציצית מאי ס"ל אי סבירא לן קשר עליון לאו דאוריית' (אלא הלכה למ"מ דפלוגת' היא במנחות ל"ט) האי לחודא קאי (דכיון שלא נקשר אינו חבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו) אי קשר עליון דאוריי' גרוע ועומד. אי הכי תפילין נמי. אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינ' ואנח גבייהו האי לחודא קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד. האמר ר' זיר' בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול (כגון שהוסיף בית חמישי בצדו או דבר אחר) (דברי רש"י בכאן שכתב קשר עליון לאו דאוריית' אלא הלכה למשה מסיני תמוהין וכי הלמ"מ לאו דאוריית' ושם במנחות כ' רש"י ש"מ קשר עליון דאוריית' וכו' הלכה למשה מסיני. וצ"ל שבכאן הוא טעות וכצ"ל ולא הלמ"מ. אחר זה ראיתי במהרש"ל שכתב ס"א זה אינו. דוק במנחות). כתבו תוס' ד"ה אי ס"ל א"צ אגד וכו' משמע אבל אי ס"ל דצריך אגד לא אמרי' האי לחודא קאי וה"נ אמרי' סוכה ל"א ותימא דאמר התם ד' מינים כשם שאין פוחתין וכו' ופריך פשיטא ומשני מה דתימ' הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד אי אייתי מין אחרינ' האי לחודא קאי קמ"ל מאי קא תלו טעמ' דהאי לחודא קאי משום דצריך אגד אדרבה מטעם זה יש לנו לומר דאסור ומיהו י"ל דהתם בדמנח ליה חוץ לאגד אבל קשה דמשמע דמסיק לר"י דלא אמר האי לחודא וכ"ש לרבנן והכא משמע דלרבנן אמר האי לחודא וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל. כתב הר"ן בחידושיו אינו חייב אלא על דבר וכו' הכי קי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וכבר פרשנו דר"י מודה נמי בכל דבר שזדונו כרת וכו' כל היכא דאיכא תורה ויורוך וכו' אלא דבלשון הזה ממעט כל שארי הוראות מחייבי עשה ואין לנו אלא תפילין בלחוד וכו' ואמעט נמי זקן המורה לכהן להוסיף ברכה פטור משום שהוא מורה לעבור על ד"ת בלחוד דאין כאן פירוש מדברי סופרים דכתיב כה תברכו