כסף נבחר חלק א ע

מותר להשתמש בהם. אבל בשאלתות פ' שלח כ' אסור למעבד צרכהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועין בטלית למיסר ביה מדעם א"נ הושענא לארוחי ביה וכו' דילפי' מדם שלא יהיו מצות בזויות עליו דדוקא תשמישי מצוה בתר דאתעבדו בהו מצוה נזרקין ע"כ. ואפשר לחלק שאינו דומה לדם דשאני התם כשמכס' ברגל עושה המצוה דרך בזיון משא"כ כאן וטוב להחמיר עכ"ל הטור וכ' ב"י ותמהני עליו האיך סתר דברי השאלתות בראיה בעלמא דאיכא למימר כשנהנה ממצוה היא בזויה בעיניו וכיון דחזינן דקפיד רחמנא גבי דם שלא יהיו מצות בזויות עליו ילפינן מיני' לכל בזוי מצוה ואפי' בזוי כל דהו. ועוד לפי דבריו מאיזה טעם אסור לארוחי בהושענא ולמיכל אתרוג דמצו' ולהסתפק מנוי סוכה ולהשתמש מנר חנוכה ושרי לאשתמושי בחוטי ציצית דאי טעמא דהנך משום דאתקצי למצותייהו חוטי ציצית נמי אתקצי ואם כן ע"כ צ"ל דהא דנזרקין בשעבר מצותן דוקא היא וכו' ובהדי' אמרי' דטעמא דאסר להרצות מעות וכו' משום בזוי מצוה ואמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם הרי מפורש שהנאה מדבר מצוה עד שלא עברה מצותה חשוב בזוי מצוה וילפינן לזה שפיר מדם עכ"ל. וט"ז בש"ע שם כתב דברי טור ברורין דתוס' כתבו דאי משום מוקצה אינו אסור בחה"מ ואי משום בזוזי אינו אסור כשנפלו א"כ הטור שפיר קאמר דמותר להשתמש בציצית בעודן עליו דמוקצה אין שייך כאן ומשום בזיון אין כאן דבאות' שעה שמשתמש אין מבקש אז להיות עליו שם מצוה וא"כ לא דמי לכל האסורין. לנר חנוכה לא דמי דשם מיירי שרוצ' להשתמש בשעה שיש חיוב להיות הנר דולק וא"א לומר שאין מבקש לעשו' המצוה בעת ההיא דא"כ יצטרך אח"כ לכבות ולהדליק מחד דהא הדלקה עושה מצוה וכו' וא"כ עושה המצוה בבזיון כמו דם וגם לא דמי לאכילת אתרוג ולהושענא דאלו אין אסורין מחמת בזיון דג"כ הוי כמו ציצית שאינו רוצה לעשות אז המצוה אלא דהם דומים לנוי סוכה דיש איסור בי"ט מחמת מוקצה והוא גורם איסור אפי' בחול המועד ונמצא שפיר קאמר הטור דלא כשאלתות דס"ל דילפינן אתרוג והושענא מדם וא"כ היה לנו לאסור ג"כ תשמיש ציצית אבל באמת לא ילפי' אתרוג מדם דשם עושה המצוה בבזיון:

[ד.] בש"ע י"ד סי' רע"ד כ' בהג"ה ויכול ליטול דיו (כשכותב ספר תורה) מן אות הכתוב כשצריך לדיו או כשרוצה לגלול הספר עכ"ל. כ' הש"ך ואין זה משום אכחושי מצוה דלא דמי למדליק נר חול מנר מצוה דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו אבל הכא כיון שנכתבה התיב' אינה נכחשת בנטילת דיו כדי שתמהר ליבש ואף בנר אם היה מכחישו בלא שישביח נר חול ממנו לא מצינו שום איסור בזה אלא אסור להשביח נר של חול בהכחשת נר של מצוה עכ"ל תשו' הרא"ש. וכ' הש"ך ומשמע אפי' מהשם יכול ליטול דיו ואפי', לכתוב בו דבר חול מותר וכו' מיהו נהי משום דאכחושי מצוה ליכא מ"מ משום בזוי מצוה איכא ליטול מהשם לכתוב תיבה אחרת או ליטול מספר תורה לכתוב דבר של חול ולמ"ד דאין מדליקין מנר מצוה לנר חול משום בזוי ה"ה הכא אסור אא"כ שנוטל הדיו כדי שתתיבש מהר ולא להשתמש בו דבר עכ"ל. וט"ז הקשה על הרא"ש חדא דהא בנר ודאי לא שייך הכחשה דהא כשמדליקו ממנו אין אורו חסר כלום אלא דמחזי כשואב ממנו אור כמו שכתב רש"י כאן כ"ש שנוטל מן הדיו ובודאי מכחישו שכל כמה שהאות ממולא מדיו מתקיים ביותר. ועוד דהא מ"ד משום אכחושי נשאר בתיובתא וטעמא משום בזוי והכא פשיטא דהוי בזוי אם ילך לאיבוד מהדיו שנתקדשה כבר ותו יש לנו לומר דכאן שיש הכחשה ממש כ"ע מודים דיש אכחושי מצוה עכ"ל:

(כלל כט) בל תוסיף בכלל זה אבאר באיזה ענין יעבור על לאו דבל תוסיף. [א.] גרסי' ראש השנה דף כ"ח אמר רבה זאת אומרת התוקע לשיר יצא. אלמ' קסבר רבה מצות אין צריכות כוונה א"ל אביי אלא מעתה (דכשאין מתכוון לצאת כמתכוון דמי) הישן בשמיני בסוכה (שלא לשם מצוה) ילקה (שהרי מוסיף על מצוה ועובר משום בל תוסיף) אמר ליה שאני אומר מצות אין עובר עליהן אלא בזמנן (אינו עובר על בל תוסיף אלא בזמנן כגון חמשת מינין שבלולב וחמשה טוטפות וחמשה ציצית אבל בתוספת יום על ימים או שעה על שעה אין זה מוסיף) מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר. והא הכא כיון דבירך לי' עברה ליה זמנ' וקתני דעבר. הב"ע בדלא סיים. והתני' סיים. שאני הכא כיון דאלו מתרמי לי' צבורא אחרינ' הדר מברך כול' יומ' זמני' הוא. ומנא תימר' דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת וכו' מתן ארבע במתן אחת ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ד' ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י לר' אליעזר הרי הוא עובר על בל תוסיף. א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו א"ל ר"י לא נאמר לא תגרע אלא כשהיא בעצמו. ועוד אמר ר"י כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך. והא הכא כיון דיהב לי' מתנ' מבכור עברי' ליה לזמני' וקתני דעובר משום בל תוסיף לאו משום דאמרי' כיון דאלו מתרמי ליה בוכר' אחרינ' הדר מזה מיני' כל יומא זמני' וכו' ממאי דלמ' קסבר ר"י מצות עובר עליהן אפי' שלא בזמנן [והישן בשמיני ילקה לר"י ובשמיני ספק שביעי לא יתב ומיהו לא קיימ' מסקנ' הכי. תוס'] אנן הכי קאמרי' רב שמן מ"ט שביק מתני' ומותיב מבריית' וכו' כיון דאלו מתרמי וכו' האי בריית' נמי כיון דאלו מתרמי וכו'. ורב שמן התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך (משמע מכאן כיון דעלה לדוכן פעם א' ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם כל היום תוס'). כתבו תוס' על הא דאמרי' ומנא תימר' וכו' תימ' מאי אולמי' דהך מההיא דכהן. וי"ל דגבי כהן שמתכוין להוסיף יכול להיות שעובר אע"ג דלא זמני'. אבל כאן שאין מתכוין להוסיף ואינו עושה אלא מחמת ספק אין לו לעבור אי לאו משום דחשיב זמני' אלא ודאי אמרי' דחשיב זמני' משום זמנין דאי מתרמי ליה בוכרא הדר מזה מיניה וה"ה גבי כהן מהאי טעמ'. וא"ת הא אמר לעיל (דף י"ו) תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' וכשהן עומדין והא עבר משום בל תוסיף ועוד דאמר לקמן שלש תקיעות נאמרו בר"ה שתים מהתורה וחד מדברי סופרים והשת' עבר משום בל תוסיף אע"ג דכבר עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי צבורא וכו' הדר תקע חשיב זמנו ועוד דאפי' לא זמני' כיון דמתכוין עובר וי"ל דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור א' אין זה בל תוסיף אא"כ מוסיף ברכה אחת וכו' וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום ואוכל בפסח כמה זיתים מצה אין זה ב"ת וכל הניתנין במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד (וכ"כ לעיל דף ט"ז גבי תוקעין ומריעין כשהן יושבין) אין זה ב"ת אא"כ נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה אפי' נותן כמה הדסים וכמה ערבות אין זה ב"ת אפי' למ"ד צריך אגד אא"כ הוסיף מין אחר. ומיהו תימ' דלפירוש זה אם נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפילין בבית אחד לא הי' עובר משום בל תוסיף. ומסוכה אין ראיה דשתים כהלכתן וכו' מה