כסף נבחר חלק א סט

חג לה' אף סוכה לה' וכו' ובפ' כירה משמע דאסור מדרבנן דמייתי ראי' מעצי סוכה דר' שמעון אית ליה הוקצה למצותו הוקצה לאיסורי' (ולא משום איסור אלא משום מצוה וכו' והקצאתה כל זמן מצותה) ואמרינן נמי בביצה אבל עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצי לשבעה ומתרצינן דהא דאסירי מדאורייתא בעודה קיימת אבל בנפלה דבטלה מצוה לא אסירי אלא מדרבנן ובסוכה שנפלה איירי בפרק כירה אלמא שייך טעמא דהוקצ' למצותו אפי' בח"המ ואם כן טעם דבזוי מצוה למה לי ומתוך קושיא זו מתרצינן דאצטריך טעמא דבזוי היכא דאמר איני בודל כל בין השמשות דלא אתקצי למצותן ומשום בזוי איכא כל זמן שהן תלוין וכ"כ בס' המצות הקצר דתנאי דאינו בודל אינו מועיל בנוי סוכה בעודן תלוין וק' לתירוץ זה הא אמרי' בהמביא באומר איני בודל וכו' אלמא יכול להסתפק מהן בין השמשות אע"פ שתלוין דאם אינו יכול להסתפק מאי אהני איני בודל דע"כ בודל מהן בעודן תלוין מידי דהוי עצי סוכה דלא מהני בהו תנאי דבע"כ בודל משום סתירת אוהל אלא ודאי תנאו מועיל ואפי' בעודן תלוין ולית בהו בזוי כיון דהתנה. ואי תקשי מאי צריך טעם דבזוי כיון דשייך הוקצה למצותו אפי' בחה"מ יראה לי דוקא בעצי סוכה אמרי' דאסירי בחה"מ מטעמ' דהוקצה למצותו לפי שצריך לחזור ולבנות הסוכ' מן העצים כדי לאכול. אבל נוי אין לאוסרן בחה"מ מטעם הוקצה למצותו שאין הסוכ' בטלה כשאין בה נוי הלכך אצטריך טעמא דבזוי בעודן תלוין והשת' דאסירי להו משום טעם דבזוי בעודן תלוין בסוכה אסרינן להו משום מוקצה למצותו אפילו נפלו בחה"מ אבל אי לאו טעמא דבזוי אפי' בעודן תלוין הוי שרי בחה"מ עכ"ל. עוד כתבו תוס' הא דלא קאמר אבוהון דכולהון סוכה דנפקא מקרא שאסורין כל שבעה אר"י דמעצי סוכה לא הוי ילפינן דשאני סוכה במסתפק מהן איכא ביטול מצוה אבל בנוי סוכה ובהרצאות מעות ליכא ביטול מצוה עכ"ל. אתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר (דחנוכה) שמואל אמר מדליקין יתיב האי מרבנן וקאמר טעמא דרב משום בזוי מצוה (שמדליק קיסם שאינו מן המצוה מנר של מצוה וממנו מדליק השאר) א"ל לא תציתו לי' טעמא דרב משום דקא מכחיש מצוה (דמחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו) איכ' בינייהו משרגא לשרגא (מביא נר אצל נר שתיהן של מצוה ולא בקיסם) מ"ד משום בזוי משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי אסור. מתיב רב אויא מעשר שני (דינרין של מ"ש) אין שוקלין כנגדו דינרי זהב אפי' לחלל עליו מעשר שני אחר אי אמרת בשלמא כי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל בקינסא אסר שמואל הא לא הוי תיובתא (דהנך גופייהו לא הוי מצוה ואע"ג דלמצוה קבעי להו לקינסא דמי ובקינסא מודה שמואל דאיכא בזוי מצוה אלא לאכחושי לא חייש) אלא אי אמרת בקינס' נמי שרי (הואיל וצורך מצוה הוא) הא הוי תיובתא (דאסר לשקול ואע"ג דלצורך מצוה) אמר רבה גזירה שמא לא יכוין משקלותיו ולא יחלל המעשר עליהן ונמצא שביזה המעשר שלא לצורך משמע מהכא דשמואל חייש לבזוי מצוה היכא דליכא צורך מצוה והא דאמר לעיל מותר להרצות וכי נר קדוש' יש בה שאני התם דאינו משתמש בגוף המצוה. וכ"כ רשב"א דס"ל לר"ה ור"ח דכל שאינו משתמש בגופו לאו בזוי מצוה]. מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך וכי לאורה הוא צריך וכו' אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינ' שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים והא הכא כיון דקביעי נרות לא סגי דלא משקיל (בקינסא) ואדלוקי (לקינסא מנר מערבי ובההיא קינס' מדליק את השאר) וקשי' בין למ"ד משום בזוי בין למ"ד משום אכחושי תרגמא ר"פ בפתילות ארוכות סוף סוף למ"ד משום אכחושי קשיא קשיא. מאי הוי עלה אמר רב הונא בר"י חזינא אי הדלקה עושה מצוה (אי המצוה של חנוכה תליא בהדלק') מדליקין מנר לנר [כדאשכחן במנורה] ואי הנחה עושה מצוה (ועיקר מצותה תליא בהנח') אין מדליקין מנר לנר (דהדלקה לאו מצוה כולי האי) ומסיק הש"ס דהדלק' עושה מצוה. כתבו תוס' ד"ה מאי הוי וכו' תימא מאי קמבעי ליה ומאי קאמר נמי חזינן אי הדלקה וכו' הא לכאור' משמע דהלכה כשמואל דהא רבה עבד כוותי' דאמרי' לעיל אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר וכו'] וא"כ קינסא נמי שרי דהא ע"כ בקינסא פליגי ובבזוי מצו' דהא מאן דמפ' משום אכחושי אתותב. וצ"ל דאינו תופס דברי רבה עיקר ומבעי' לוה אי הנחה עוש' מצוה ואסו' לרב מנר לנר משום בזוי כמו בקינס' או הדלק' עושה מצוה ושרי כמו במנור' דלא חיישי' לאכחושי וכו' א"נ מצאתי בשם ריב"ם דמבעי לי' אליבא דשמואל דהלכת' כוותי' אי שרי בקינס' אי לא ומבעי לי' אי קי"ל כמו שאמר למעל' דלמ"ד משום בזוי שרי להדליק מנר לנר לרב וא"כ בקינס' פליגי ושרי שמואל בקינס' או דילמ' לא קי"ל הכי ומנר לנר נמי איכא בזוי מצוה ואסור רב (פי') דהנחה עושה מצוה ולא דמי למנור' ודוקא מנר לנר שרי שמואל אבל בקינס' אפי' שמואל מודה ומסיק דהדלקה עושה מצוה ומדליק לרב מנר לנר כמו במנור' ולשמואל אפי' בקינס' שרי עכ"ל. וכ"כ הר"ן דשמואל לפי המסקנ' אפי' ע"י קינס' שרי וזו היא השיטה המחוורת בגמ' ולא כן דעת רמב"ן ז"ל שכ' דלמסקנ' ע"י קינס' אסור עכ"ל. עוד כ' הר"ן הא דאמ' אסו' להרצו' מעות וכו' לאו למימ' דוק' תשמיש דרשו' אסו' אבל תשמיש דמצוה שרי אלא לומר דאפי' ריצוי מעות שהוא תשמיש קל אסור והכי מוכח בירושלמי וכן נראין דברי הרמב"ם וזה שלא כדברי הרז"ה שכ' דמותר להשתמש תשמיש מצוה לנר חנוכה כיון דאין בו קדוש'. וא"ת הא אמרי' דאבוהון דכולהו דם וכו' ואי אפי' תשמיש מצוה קאמרי' מאי בזוי איכא דהא אמרי' דלרב אי טעמ' משום בזוי כל היכי דקא מדליק משרג' לשרג' שרי כיון דמצוה ממצוה קא מדליק ליכא משום בזוי וה"נ מאי שנא י"ל דעד כאן לא שרינן אלא להדליק מנר לנר משום דתרווייהו חדא מצוה כלו' מצות נר חנוכ' ומין במינו אינו בטל אבל שאר מצות נר' כמבטלות זו את זו עכ"ל. ורשב"א כתב וקי"ל הדלק' עושה מצוה הלכך מנר לנר מותר ודוקא בפתילות ארוכות אבל בקינס' אסור לכ"ע דהא איכא בזוי מצוה עכ"ל. ועוד כ' אף ממצוה זו למצוה אחרת אסור להשתמש כל שאינ' חדא מצוה דהוי בזוי מצוה דמחזי כמאן דלא חביב' לי' הך מצוה ועביד מצוה זו תשמיש למצוה אחרת עכ"ל:

[פסק] [ב.] כ' הרמב"ם בפ"ד מחנוכה אסור להשתמש לנר חנוכ' בין בשבת בין בחול ואפי' לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור וכו' ומותר להדליק נ"ח מנ"ח. כתב הראב"ד ע"י קינסא. בא להשיג עליו דאפי' ע"י קינס' נמי שרי ע' בלחם משנה. וש"ע א"ח סי' תרע"ד כתב מדליקין נר חנוכ' וכו' ודוקא מזה לזה בלא אמצעי אבל להדליק מזה לזה ע"י נר של חול אסור. ויש מתירין גם בזה אא"כ הוא בענין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שידליק נר אחר של חנוכה (ס"ה) כ' רמ"א ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפי' מנר לנר דעיקר מצותו אינו אלא בנר אחד והשאר אינו למצו' כ"כ לכן אין להדליק זה מזה (הגמ"יי ומרדכי). יש מי שאומר שנר של בית הכנסת ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה מזה (וה"ה נר של תלמוד תורה או נר לחול' הצריך נר). ובסוף הלכות שחיט' כ' הרמב"ם כשמכס' לא יכס' ברגליו וכו' כדי שלא יהא נוהג מנהג בזיון ויהא המצות בזויות עליו וע' ש"ע י"ד סי' כ"ח:

[ג.] כ' הטור א"ח סי' כ"א ציצית אין בהם משום קדוש' דתשמישי מצוה הוא ויכול לזורקן וכו' ויראה אפי' עודן במצותן