כסף נבחר חלק א סח

לגמרי וראיה מדאמרי' ר' יוחנן אמר חוזרת וכו' ובודאי דכשחזר' בה בדבור פקעי קדושי ראשון לגמרי דכ"ש דכשפשטה ידה וקיבלה קדושין משני דהוי ביטול אלים טפי ע"י מעשה דאמרי' דאתי מעשה ומבטל דבור דהיכי נימא דלר"ל לא עדיף דבור כמעשה ולר"י עדיף דבור טפי ממעש' הא ודאי לא אפשר. ואין זו אצלי ראיה דנהי דמעשה ודאי עדיף טפי מדבור היינו למה שהמעשה מוכיח אבל ליותר מכן ודאי אי אפשר ולפיכך נהי דכשחזרה בה בטלין קדושין הראשונים לגמרי לפי שחזרה בהן בפירוש אעפ"כ כשקיבלה קדושין משני סובר הירושלמי שאין מעשה שלה מוכיח לחזור מקדושי ראשון לגמרי אלא עדיין דעת' שאם יהי' אפשר להם לחול שיחולו דהא בגמ' לקמן סברינן אליבי' דשמואל מעיקרא טפי מהא דכי אמרי' מקודשת לשני דוקא עד ל' יום אבל לאחר ל' פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון ואע"ג דלא סלקא היינו בחייו של שני אבל אם מת אפשר דחיילי קדושי ראשון דמ"מ משמע שאין הדבר פשוט שתהא קבלת קדושי שני חזרה גמור' מקדושי ראשון. עכ"ל הר"ן. ומהרימ"ט ר"פ האומר כ' וז"ל. והר"ם ז"ל כ' דכי קבלה קדושין מאחר כבר חזרה בה מקדושי ראשון ואפי' ר"ל מודה הוא דאם קיבלה קדושין מאחר דאתי מעש' ומבטל דבור כדמתרץ בשתרם בעל הבית את כריו ע"כ דבריו ומ"ש ואפי' לר"ל וכו' בשקיבל' קדושין חשיב מעשה ק' מנ"ל לר"ל אם מת או גירש לא חיילי קדושי ראשון כיון דמשכח רווחא לחול ולא דמי לתרם בעל הבית את כריו דאין אחר הרמה כלום ואין מקום להרמתו של שליח שתחול אחר שתרם בעל הבית ואדרב' משמע דטעמא דר"ל הכא לפי שע"י קדושי השני לא מצאו קדושי ראשון מקום לחול דאל"כ מאחר שאינ' יכולה לחזור בה היאך יחולו קדושי שני שקדשה והלא אין קדושין אלא מרצונ' ואין רצונ' כלום שהרי אינה יכול' לחזור בה ומ"ט חשיב להו מעש' הא לא חשיב קדושין מעשה אלא לפי שהוא סבר שנעש' מעשה על ידו ועונשין ע"י כמו תרומה דחשיב מעשה אע"פ שנעש' בדבור ובמחשבה כדכתבו תוס' וכו' משום דבדבורו חל עליה שם תרומה מיהו בלא רצון המתקדשת לא מתסרה ומאי מייתי ר"ל ראיה מכל הכלים שאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אותו שינוי בידו לעשות אבל זו אין בידה להתקדש לאחר ולחזור בה מחדושי ראשון אלא משמע דטעמ' דר"ל היינו דקדושי קמאי מתלי תל וקיימו כי משכחי רווחא חיילי דחזרה לא סגי דאכתי משכחי רווחא לבסוף לחול אבל אם מתקדש' דכי מטו ל' יום לא משכח רווחא למיחל הא אם מת וכו' דמשכחי רווחא חייל. ומיהו איכא למימר דאע"ג דלר"ל הכי הוא משום דליתא בחזר' מ"מ לר"י דאית' בחזרה ויכול' לחזור בה ע"י דבור ועקרי קדושי ראשון כ"ש בקבלת קדושין עקרה לגמרי:

[ו.] וריטב"א כ' (על הא דאמר לא בא אחר וקידש' וחזר') היינו בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפי' שמענוה מאחורי הגדר שחוזרת בה ומחשב' גרידתא חשיבא וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה והיינו דבעינן בביטול הגט ב' או ג' וכו'. ועל הא דאמרי' שאני נתינת מעות וכו' קס"ד משום דעבד מעשה בהדי דבור ולהכי אקשי לי' מהשולח גט והדר פריש לה דשאני התם דכל כמה וכו' פי' ואנן הכי קאמרינן דשאני נתינת מעות שכל מעשה קדושין עשוי ולא מחוסר מעשה דאי לא הדרי בהו ממילא חיילי קדושין לאחר ל' משא"כ בהשולח לתרום ובהשולח גט שהוא מחוסר המעש' שעד שיתרום זה וכו' אין כאן שום דבר. והא דפריך מהשולח גט ופריק שאני התם אומר מורי נראה דבדין הוא דמצי לשנוי לי' דשאני ביטול שלוחות בפניו של שליח דכיון שהוא אומר לו שאינו רוצה בשליחותו האיך יעשנו בע"כ ומאיזה טעם לא יוכל הלה לחזור בו ובמה זכה השליח ואינו דומה לחזרת קדושין שיש הפסד איש ש הודית לו בקדושיו וחוזרת בו שלא בפניו ולא נהירא דאם אית' האיך אסקי' לר"ל בלישנ' בתרא מהאי מתני' בתיובת' ולא מתרץ הכי אלא ודאי דלא שאני לן בין הכא לחוזר בפני עדים אלא דהכא עדיפא מינה שני לן דאפי' למאי דקי"ל כרבנן דבטלו שלא בפניו מבוטל אפי' בפני שנים דאתי דיבור ומבטל דיבור לא דמי דהתם מחוסר מעשה הכא אינו מחוסר מעשה עכ"ל. ועל הא דאפרי' קשה הלכתא אהלכת' וכו' והתם קי"ל כרב נחמן דאמר במי שאומר גט שנתתי לך בטל הוא שביטל שליחותו שאם רצה חוזר ומגרש בגט ההוא אע"פ שביטלו אלמא לא אתי דיבור דביטול הגט ומבטל דבור ראשון שאמר לעדים לכתבו ולחתמו כראוי. וקשיא לן למאי דקס"ד השתא דטעמא דר"נ משום דלא אתי דבור ומבטל דבור לפרוך ליה ממתני' דהשולח גט וכו' ה"ז בטל אלמא אתי דבור ומבטל דבור והנכון דמתני' לא קשיא לר"ל דאמר לך שאני התם דהוי דבור ודבור גרידא וכו' משא"כ בזו דדיבורא קמא שאמר לעדים לכתוב ולחתום דבור דאית ביה מעשה שהרי כבר כתבוהו וחתמוהו כראוי. ודמי לנתינת מעות ליד אשה. א"נ דאמר לך דמתני' שאני שבטלו בפני השליח דלא סגי דלא ביטל כדכתיבנא לעיל ואע"ג דקי"ל ביטלו שלא בפניו מבוטל התם שביטלו בפני ב"ד שכח ב"ד מיופה כדאיתא בירושלמי. מורי ני' עכ"ל:

[ז.] בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' ב' כתב מי שגירש את אשתו על תנאי אם לא יבא עד זמן פלוני שיהא גט ובתוך הזמן ביטל התנאי יראה לי שמותר להנשא לאלתר כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה כאלו הגיע זמן התנאי ונתקיים וכן מוכח בגיטין דף ע"ד כל היכא שאין התנאי בתחלת' לצער האשה מחילת התנאי הוי כקיומו ולבסוף מסיק דמילת' דפשיט' הוא דאתי דבור ומבטל דבור לקיים המעש' דהא ר"י סבר דבור מבטל דבור אע"ג דאיכא מעשה נתינת מעות כ"ש דבור האחרון יבטל דבור של התנאי לקיים מעשה נתינת הגט. ע"ש שהאריך. וע' בר"ן פ' המדיר שהאריך בדין ביטול התנאי וכ' בשם הראב"ד דכל תנאי שאינו מתכוין להנאתו אלא לצער את חברו בדוקא מתנה אותו אבל תנאי שהוא להנאתו אין דעתו שיתקיים אלא אם הוא מקפיד. והרשב"א חולק ואומר דדוקא בתנאים של ממון הוא שיכול למחול מטעם הריני כאלו התקבלתי. ע"ש:

אות ב (כלל כח) בזוי מצוה [א.] גרסי' בשבת דף כ"ב אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה. כי אמריתה קמי' דשמואל אמר וכי נר קדושה יש בו. מתקיף לה רב יוסף וכי דם קדושה יש בו דתני' ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו. בעו מיני' מריב"ל מהו להסתפק מנוי סוכה כל שבעה אמר להו הרי אמרו אסור להרצות מעות נגד נר חנוכה אמר רב יוסף תלי תניא בדלא תני' סוכה תניא סיככה כהלכתה וכו' ותלה בה אגוזים וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי י"ט אחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהון דם (שילמדו כולן ממנו). כתבו תוס' משמע דטעמ' דנוי סוכה משום בזוי מצוה וק' לר"י דלקמן (מ"ה) משמע דטעמ' משום מגו דאתקצי למצותה. ותירץ דצריכי לתרוייהו דמשום דאתקצי למצותו לא הו אסרינן בחולו של מועד דלא שייך מוקצ' אלא לשבת וי"ט ומשום בזוי מצוה לא הוי אסרינן להו היכא דנפלו אבל השת' דאמרי דאתקצי ובזוי מצוה אסרי' אפי' נפלו ואפי' בחה"מ עכ"ל ובתשו' הרא"ש כלל כ"ד דין ט' כ' קשה על זה דהא חזינן אפי בחה"מ שייך הוקצ' למצותו דאמרי' ביצה דף ל' מנין לעצי סוכו שאסורין כל שבעה שנא' חג הסוכות שבעת ימים לה' וכו' מה