כסף נבחר חלק א סז

גמר מלאכה מכאן ולהבא) ואין עולין מידי טומאתן (משקבלוה אלא בשנוי מעשה שישברם או ינקבם וכן עד שלא יקבלו טומא' אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשנוי מעשה עד שיתחיל לשוף) מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה. מחשבה אינ' מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה (חישב עליהן לשוף אחר שחישב שלא לשוף אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה) בשלמ' מיד מעשה לא מפקה דלא אתי דבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהו תפיק (מיהו ר"ל מחשב האי מחשבה דטומא' כמעשה זוטא דהא בדבור ודבור גרידא מודה ר"ל. כ"כ הרשב"א) שאני מחשבה דטומא' דכי מעשה דמי (דרחמנא קרי מעשה דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע"ג דמחשבה בעלמ' היא דאפי' נפלה ממילא וניחא לי' הוי הכשר). וכדרב פפא דר' פפא רמי כתיב כי יתן וקרינן כי יותן הא כיצד כי יותן דומיא דכי יתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניח' לי'. רב זביד מתני להא שמעת' (דר"י ור"ל) אהא וכן היא שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה לעצמה אם שלה קדמו קדושיה קדושין ואם של שלוחה קדמו אין קדושי' קדושין לא קידשה את עצמה וחזרה בה (בין בפני השליח ובין שלא בפניו) מהו. כתבו תוס' נר' לפרש חזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תהוי לי שליח לקדש לי לא מצי חוזרת עכ"ל וכ"כ רא"ש חזרה בה שלא בפניו ועדיין לא קידשה שלוחה עכ"ל. והא דפריך לקמן על ר"ל מהשולח גט וכו' משלח אחריו שליח פריך דלא אתי דבור דשליח שני ומבטל דבור דשליח ראשון. מהרש"א. (ושמא י"ל דסמיך אהא דתנן התם בסיפ' בראשונה וכו' אלמא מהני ביטול שלא בפניו אלא שר"ג התקין שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם. מהרימ"ט) ר"י אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור. ור"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דבור וכו'. איתביה ר"י לר"ל ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה. אמר רבא הכא במ"ע כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו דהוי לי' מעשה. איתביה ר"ל לר"י כל הכלים יורדין וכו' א"ל שאני מחשבה דטומאה דכמעשה דמי וכו'. איתביה ר"י לר"ל השולח גט לאשתו וכו' תיובת' דר"ל תיובתא והלכת' כוותי' דר"י ואפי' בקמייתא ואע"ג דאיכ' למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי אפ"ה אתי דבור ומבטל דבור. קשיא הלכת' אהלכת' אמרת הלכה כר"י וקי"ל כר' נחמן דאיבעי' להו מהו שיחזיר ויגרש בו (בגט לאחר שאמר לשליח גט שנתתי לך בטל) רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו וכו' נהי דבטלה מתורת שליח מתורת גט לא בטלי' כתבו תוס' דסתמ' אינו מתכוין לבטל אלא שליח לפי זה אם אמר בפי' אני מבטל הגט בטל ובגיטין (ל"ב) גרס גיטא גופא מי קא בטל משמע שאין הגט מתבטל וצריך לפר' אתה סובר שהגט יכול ליפסל בביטול ולא היא דהרי הוא כמו מעות שאין מתבטלות דמאחר דהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו עכ"ל. ותוס' בגיטין דף ל"ב מקשה לרב ששת דאמר אינו חוזר וכו' הא כתיבת הגט הוי מעשה ולכ"ע לא אתי דבור ומבטל מעש' וי"ל דכל זמן שלא בא גט ליד אשה לא חשיב גמר מעשה עכ"ל:

[ב.] בירושלמי גיטין פרק השולח (על מתני' בראשונ' הי' עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו וכו') אית'. לית הדא פליג על ר"ל דאמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה דבית דין שכחו מרובה. עוד שם (על מתני' השולח גט לאשתו והגיע בשליח וכו' הרי הוא בטל) הדא פליגי על ר' יוחנן דאמר אד מבטל שליחות בדברים [קושית הירושלמי הוא לר"י למה לי הגיע בשליח או ששלח דמשמע דצריך להודיע לשליח שביטל שליחותו ובזה כ"ע מודה דמהני כמ"ש תוס'. דאל"כ הי' למתני' לומר ביטל השליחות קודם שנתן הגט לידה כדאית' האי לישנא בתרומה ביטל עד שלא תרם אלא ודאי דבדבור לחוד לא מהני כן כתב בפני משה] פתר לה משום חומר הוא בעריות וכו'. ובירושלמי סוף קידושין (על מתני' מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו וכו') כתב ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה משום חומר' דעריות. ר' יוסי בר בון שמע לה מן דבתר' וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה וכו' ולית הדא פליגא על ר"י (דמתני' משמע דוק' שעשתה מעשה הא לאו הכי אינה חוזרת משליחות) פתר לה משום חומר'. ובפ"ג מתרומות פריך ירושלמי מתני' דביטל עד שלא תרם על ר"ל ומשני תפתר כגון שאמר לו לך קבע בצפון והלך וקבע בדרום (כלומר שאמר לתרום מצפון הכרי ושינה וכו' אע"ג דליכ' קפיד' בכי האי גוונ' יכול לבטל דבור. ר"ש פ"ג מתרומות):

פסק [ג.] בפ"ז מאישות פסק הרמב"ם כר' יוחנן דבין הוא ובין היא יכולין לחזור בהן בתוך שלשים (וכ"כ ש"ע אה"ע סי' מ') ובפ"ד דתרומות כתב האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו וכו' לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינו תרומ'. כ' הראב"ד מה ראה זה המחבר שפסק כר"ל שלא העמידו בירושל' המשנה בשינה אלא לר"ל ולית הלכתא כוותיה עכ"ל. וע" כ"מ מה שכ' בשם הר"י קורקס. וטור יו"ד סי' של"א הוסיף להקשות על הרמב"ם דאם שינה השליח בלא זה בטל השליחות ע"ש. וש"ע י"ד שם פסק כרמב"ם דצריך שינה השליח וכו'. ורמ"א כ' ויש חולקין וס"ל דכל שביטל השליחות אפי' לא שינה לא הוי תרומתו תרומה. וע' רמב"ם פ"ו מגירושין שכ' שליח שנטל גט וקודם שיגיע ליד אשה חזר הבעל ואמר לו גט ששלחתי עמך בטל הוא וכו' או שאמר לאחרים גט ששלחתי לאשתי בטל הוא ה"ז בטל וכו' וכל המבטל בפני אחרים צריך שיבטל בפני שנים (והיינו כרב נחמן ור' יוחנן בגיטין ל"ג). וכ' רמב"ן בגיטין ל"ב הא דתנן בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו ופליגי ר' נחמן ור' ששת דרב נחמן סבר דמבטלו בפני שנים (וכן סבר ר' יוחנן) ור' ששת סבר בפני שלשה (וכן סובר ריש לקיש) תמהני בה אפי' בטלו בין עצמו למה לא יבטל דאי ידעינן ביה להוי ביטול וי"ל שהדין נותן ששליחות השליח כיון שבפניו היה אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דבור שהוא בפניו כענין שאמרו מילתא דעבידא באפי בי עשר' צריכי בי עשרה למישלפי והיינו נמי דאמרי' לקמן אותיבו קרי באודנייכו ואע"ג דקא מבטל ליה כיון דשמעה לא הוי בטל. ואפשר דמאן דאמר בפני שנים דינא קאמר דלא הוי ביטול כדפרישית דהוי דבר שבערוה ואינה פחותה משנים אבל למ"ד בפני ג' לומר דמעיקרא היו נוהגין בג' דחוששין לתקנת ממזרים ובא רבי גמליאל וחשש נמי לתקנת עגונות וסוגיא דמייתי לה משביעית דייקא דלר' ששת בפני שנים לא הוי ביטול עכ"ל. [ע' תו' גיטין ל"ב ע"ב ד"ה ורב נחמן משמע דבפני ב' לרב ששת ובפני א' לרב נחמן לא הוי ביטול אינו מדינא. ומתו' דף ל"ג ד"ה רבי משמע דמן הדין אינו בטל. וע' במהרש"א שם]:

[ה.] כ' הר"ן בהלכות ריש פרק האומר דדעת רמב"ן מדלא קתני ואינה מקודשת לראשון שמעינן שאם מת או גירש שני בתוך ל' חלו קדושי ראשון וכן הוא בירושלמי וכו' וכן נר' מדברי רמב"ם שכ' בפ"ז מאישות בא שני וקידש' בתוך ל' הרי זו מקודשת לשני לעולם לפי שבשעה שקידש' השני לא היתה מקודשת ותפסו בה קדושי השני ונעשית אשת איש ולאחר ל' יום כשיבאו קדושי ראשון מצאו אותה אשת איש ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין קדושין תופסין בה עד כאן. ורשב"א חולק ואומר שכיון שקיבלה קדושי שני נתבטלו קדושי ראשון