כסף נבחר חלק א סו

דאי אי אפשר לצמצם והאחד יצא תחלה א"כ הוי לי' למימר עשירי וחולין מעורבין זה בזה דאפי' יצא עשירי בשתיק' ואח"כ יצא אחד עשר וקרא לו עשירי אין אחד עשר קדש כלל דהא לא נעקר שם עשירי ממנו. ועור י"ל דאפי' סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר איזה יצא קודם לחברו ונתכוין לקרות שניהם עשירי קדשי תרווייהו ולא דמי לקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי והכא מבתר' פריך דאינו קדוש אלא מחמת דבורו והראשון נ"ל עיקר עכ"ל. (ועיין בבכורות דף י"ז ע"ב בתוס' ד"ה אפשר). ומתוס' יבמות דף כ"ח משמע דרבא הוא דאמר האי דינא דיצאו שנים בעשירי וגם בחולין דף ע' אית' בעי רבא הלכו באברים אחר הרוב או לא דמוקי לה שיצא חציו ברוב אבר ואי אמרת דא"א לצמצם מה קמבעי לה דמ"מ טעון קבורה דשמא יצא רובא משמע דסבר רבא אפשר לצמצם אפי' בידי שמים. וכ"כ תוס' עירובין דף ט"ו ב'. [ד.] חולין דף ל"ו רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיט' אמר רבא מנא אמינ' לה דתני' שור או כשב פרט לכלאים וכו' כי יולד פרט ליוצא דופן שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום האי יתום היכי דמי אי לימא דילדתי' אמיה והדר מתה לעולם תיתי ותיזל (בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא תחת אמו קרינן ביה והא ליכא למימר דאשמעינן קרא שתחי' אמו כל שבעה דתני' בתורת כהנים ר' יוסי הגלילי אומר מה ת"ל תחת אמו לפי שנאמר שבעת ימים יהי' עם אמו יכול כל שבעה ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו משמע ששניהם בעולם אחד שתהא קרוי אמו הא כיצד אפי' נתקיימה לו אמו שעה אחת וכו') אלא דמתה והדר ילדתי' מכי יולד נפקא אלא פשיטא זה פירש למיתה וזה פירש לחיים (כלומר בשעת מיתתה ילדה דרך רחם ואשמעינן קרא דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר לידה מעט ואי לא הוי לי' יתום) א' אמרת בשלמ' בעינן חיות' בסוף לידה היינו דאצטריך קרא למעוטי אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה למה לי מכי יולד נפק'. כתבו תוס' אין להוכיח מכאן דאפי' בידי שמים אפשר לצמצם דקרא איכא למימר דאצטריך אם יבא אלי' ויאמר שבצמצום נעשה עכ"ל. ועיין בכורות נ"ז דאית' במתני' הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וכו' והיתום ואיזה יתום כל שמתה אמה ונשחטה ואח"כ ילדה ואמרי' בגמ' דילפינן מעשר מקדשים בגזירה שוה כתיב הכא תחת אמו וכתיב התם תחת השבט:

[פסק] [ה.] בפ' ה' מבכורות כתב הרמב"ם רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים אפי' יצאו שני ראשיהן כאחד אי אפשר שלא קדם אחד וכו' (וכן פסק בש"ע י"ד סי' שי"ח כחכמים דאי אפשר לצמצם) ובפ' ט' מרוצח פסק דאם נמצא חלל בין שתי עיירות מביאין עגלה בשותפות לפי שאי אפשר לצמצם אפי' בידי אדם. בפ"ח מבכורות פסק כרב' דיצאו שנים בעשירי הרי עשירי ואחד עשר מעורבין ויאכלו במומן. ובשבת פרק ט"ז פסק פרוץ כעומד מותר. ובפ"ג מאיסורי מזבח הביא האי דרשה דהתם אמו פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו דפסול למזבח. כתב כ"מ איני יודע למה השמיט שמתה אמו וכתב רק דשחטה. בפ"י מבכורות גבי מעשר כ' נמי האי דינא דיתום אלא דשם כתב לשון השנוי במשנה איזה יתום שמתה אמו וכו' וע"ש בכ"מ (כלל כז) אתי דבור ומבטל דבור [א.] קדושין דף נ"ח ע"ב מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' יום מקודשת לשני (כתב הרא"ש ראיתי מן המפרשים שדקדקו מן המשנה מדלא קתני אינה מקודשת לראשון רצו לדקדק דלא פקעו לגמרי קדושי ראשון אלא אם מת שני או גרשה בתוך שלשים יום חלו קדושי ראשון והכי איתא בירושלמי וכו' ודבר תימא הוא דמכי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר כבר חזרה בו מקדושי ראשון ואפי' לריש לקיש דאמר אינה חוזרת וכו' מודה הוא דאם קבלה קדושין מאחר דאתי מעשה ומבטל דבור כדמתרץ לקמן כשתרם בעל הבית את כריו דהוי לי' מעשה וכיון שחזרה האיך יחזרו ויחולו קדושי ראשון ודיוקא דמתני' לאו כלום הוא דניחא ליה טפי למימר מקודשת לשני דממיל' שמעינן דפקעי קדושי ראשון אבל אי הוי תני אינה מקודשת לא ידעינן שפיר מאי דין השני וראיתי בירושלמי וראיתי משובש עכ"ל). גמ'] לא בא אחר וקידשה וחזרה בה מהו ר' יוחנן אמר חוזרת (אם אמרה בתוך ל' אי אפשי בהם) אתי דבור ומבטל דבור. (כתב רש"י גיטין דף ל"ב ע"ב מתחלה היתה מתקדשת ע"י הדבור שנתרצתה בקדושין אתי דבור של חזרה ומבטל דבור ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקידשה בהן מדעתה מקודשת) ור"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור איתבי' ר' יוחנן לר"ל ביטל [רישא דמתני' פ"ג דתרומו' הכי הוא בד"א בשלא דיבר אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה] אם עד שלא תרם ביטל (מהיות שלוחו בין בפניו ובין שלא בפניו), אין תרומתו תרומה והא הכא דדבור ודבור הוא וקאתי דבור ומבטל דבור. שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי ולא אתי דבור ומבטל מעשה (והא דקרי לי' דבור משום דלא מעשה ממש הוא). כתב הרא"ש הוא הדין דהוי מצי למבעי בדידי' אלא משום דמתני' איירי בדידה שבא אחר וקידשה מבעי ליה בדידה וכו' ועוד דר"ל הוי מודה בי' דדוק' באשה קאמר משום דנתינת המעות לידה חשיב כמעשה להאי לישנ' עכ"ל (עיין בספר המקנה שהאריך דלמה גבי דידי' לא הוי נתינת מעות מעשה כמו גבי דידה ואפשר דבדידי' עיקר הקדושין במה שאומר הרי את מקודשת לי ולא הנתינה שאפי' אם אדם אחר נותן סגי אבל אצלה אין צריך אמירה אבל צריכה שתקבל בעצמה כסף או הנאת כסף אם כן עיקר הקדושין תלוי' בקבלת המעות שפיר הוי נתינת המעות לידה מעשה לר"ל. לפ"ז גבי קדושי שטר דצריך שיהא השטר משל הבעל עצמו לא שייך זה וע"כ מיירי הכא בקדושי כסף. עוד י"ל דבדידי' לא שייך לומר דנתינת מעות הוי מעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה דכיון דאין צריכה להחזיר המעות אין זה ביטול המעשה דהא הועיל המעשה לענין זה שיהא המעות שלה תדע דאטו נימ' אם הלוה מעות לחברו לשלם לו לזמן ובתוך הזמן מוחל לו דס"ל לר"ל דלא מהני מחילה דלא אתי דבור ומבטל מעשה אע"כ דאין זה ביטול המעשה והרי הועיל הנתינה שיהא המעות שלה ולפ"ז נר' לי דאפי' למה שכ' בית שמואל בשם הרא"ש בתשו' דאפי' בחזר הוא צריכה להחזיר לו אפ"ה אתי שפיר די"ל דהרא"ש בתשובה לא כתב כן אלא לפי מאי דקיי"ל כר' יוחנן דנתינת המעות לא הוי מעשה ואתי דבור ומבטל לגמרי כאלו לא אמר כלום ממילא המעות עומד ברשותו אבל לר"ל אף דס"ל דלא אתי דבור ומבטל מעשה מה"ת נימא דהוי קדושין הא די בזה שנאמר דלא יבטל המעשה שנ הנתינה ויהא המעות מתנה אצלה וכיון שבזה ג"כ לא יהא ביטול מעשה למה נימ' דתהא מקודשת וכו' עכ"ל) איתבי' השולח גט לאשתו והגיע בשליח (רבות' אשמעי' אע"פ שלא יצא אחריו לשם כך אלא שפגע בו ולא אמרי' לצעורי בעלמ' קמכוין) או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי זה בטל והא נתינת גט ליד שליח דכי נתינת מעות ליד אשה דמי וקתני הרי זה בטל התם נמי כל כמה דלא מטא גיטה לידה (ליד האשה לאו מידי הוא) דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור איתבי' ר"ל לר' יוחנן כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה (כגון גולמי כלים וכו' אם חישב עליהן שלא לשוף ושלא לשבץ הביאתו מחשבה זו לידי