כסף נבחר חלק א סד

שש דאיסור דרבנן הוא וכו' ואע"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא קא מתרצינן בכמה דוכתי כל דמקדש וכו' והפקר בית דין הפקר והם הפקירו ממונו עכ"ל. [וצריך לעיין ברש"י ב"מ דף מ"ח לענין מעות קונות]:

[ז.] שבת דף קמ"ה אית' ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. פי' רש"י לומר לאשה מת בעלך דמקילי בה רבנן משום עגונה וכל המקדש וכו' ואפקעינהו לקדושין וכו'. וכתב באספ"ז כתובות בשם רשב"א על זה וז"ל. ואע"ג דכי אתא בעל תצא מזה ומזה והולד מן האחרון ממזר גמור היינו טעמ' משום דלא אפקעינהו רבנן לקדושין לגמרי אלא משום דסמכינן אדיוק' דאתתא ומימר אמרי אתתא דייקא ומנסב' וכיון דבא בעל איגלי מלתא דלא דייקא שפיר. וא"ת מ"ש מטבע במים שאין להם סוף דלא אפקעינהו משום עגוגות י"ל דבכדי לא מפקע רבנן לקדושין אלא היכא דאיכא סרך גיטא. א"נ בעד אחד שמעיד וכו' ומ"מ מעיקר' לא אפקע רבנן לקדושין אלא משום סרך דעד אחד אבל בכדי בטבע במים שאין להם סוף לא תקינו עכ"ל. וגם המפרש על הרמב"ם בפ"א מגירושין כתב כרש"י דהקילו בעדות אשה משום דאפקעינהו אבל הנמוקי יוסף ריש פ"י מיבמות כתב גבי עד אחד נאמן וז"ל יש לתמוה האיך סמכו חכמים להתיר מפני זה איסור אשת איש וכו' וגם אי אפשר לומר משום אפקעינהו דאם כן היכא אמרי' לקמן אחיו של זה חולץ מהתורה ושני מדרבנן איפכ' הוי לי' למימר וכו' עכ"ל ועיין לקמן בכלל עד אחד נאמן באיסורין מה שכתבתי]. [ח.] בפרק ד' דסנהדרין גבי דינ' ממונות בדין שאינו מרומה לא בעינן דרישה וחקירה כ' נמוקי יוסף ואע"ג דמדאוריית' בעינן כדיני נפשות שנאמר משפט אחד וכו' רבנן תקנו כדי שלא תנעול דלת וכו' וכן גט דמכשרינן אפי' אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דרישה וחקירה כיון דשכיחי טובא כהודאות והלואות. ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש ובהאי גט אפקעינהו לקדושין. וכן למקדש בשטר לא בעי זמן מהאי טעמ' עכ"ל. [מאי שכתב וכן למקדש אין לו הבנה]:

[ט.] כתב המרדכי בקדושין ריש פרק האומר גבי האומר צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו וכו' ואין שייך לומר כאן כיון שעבר השליח על תקנת הגאונים כל דמקדש אדעת' דרבנן ואפקעינהו וכו' דהא איכ' חייבי לאוין ועשה ושניות וכמה עבירות דאוריית' ודרבנן דתפסי בהו קדושין וזה הכלל נר' להר"ם דוקא אם בטלו מבוטל דהיינו דבר הבא לאחר זמן שקדשה דאיכ' למימר בשעת קדושין לא עבר וכאשר הוא דיינינן לי' ואמרי' ע"ת כן קדשה שאם יעבור לאחר זמן אדרבנן שיבטל הגט שישלח לה שלא יהא הקדושין חלין וכן ההיא דכתובות נמי י"ל לכך קדשה אדעת' דהכי שלא לבטל דבריהם ועובד' דנרש וכו' לא עבר עברה אלא חוצפה בעלמ' אבל לא נתכוין לעבור על דבריהם עכ"ל ועיין רשב"א וריטב"א ר"פ האומר ורשב"א בתשובה סי' אלף קס"ב וז"ל. שאלתם מי שיצא מדת ישראל וקדש בת ישראל דקדושיו קדושין ואפי' אינו ישראל ונתגייר וחזר לסורו כדאית' יבמות מ"ז מה ראו חכמים שלא חששו כאן לעיגון וחשו לעיגון במקום עד אחד וכו'. תשובה. ההיא דעד אחד לאו משום עגונה לחוד אמרו אלא מתחלה אקילו משום דייקא וכי לא דייקא אמרי' תצא מזה ומזה לא אפקעינהו וכו' ומיהו וודאי זמנין דמפקעי מחשש עגון כגון גבי טענת אונס וכו' התם כל עיקרא דמלת' לאו משום עגונה בלחוד הוא אלא משום מאן דיהיב גיטא כי היכי דלא לפקעו לקדושין ומשווה ב"ז מסיק אדעתי' כל אונסא דשכיח ומחול להו הא בכדי לא אפקעינהו וכו' ותדע לך דההיא דאונסא דלא שכיח דאכלו ארי וכו' הוי אונסא משום דאונס' דלא שכיח לא אסיק אדעתי' ובתלוי' וקדיש ואותיב אכורסי' דאפקעינהו היינו טעמ' דעיקר הקדושין היו שלא ברצון חכמים הא בעלמ' לא. ומה שאמרת כל המקדש אומר כדת משה וכו' וזה יצא מכלל דת משה וכו' הקדושין עצמן כדת משה וכו' שאין משגיחין במקדש אם תם ואם רשע אלא בגוף הקדושין וכו' דהא איסורי לאוין תפסי בהו ולא מפקעינן להו בדאמר כדת משה וישראל עכ"ל. (כוונתו דלכך לא מפקיעין בחייבי לאוין משום דעיקר הקדושין נעשו בדרך שבני אדם מקדשין שלא באונס וכו' ולא משגיחין אם ראוי לבא לקהל או לא וכו' ע"ש. א"כ לא איכפת לן אם המקדש אסור להאי איתת' או לא דמה שאמר כדת משה קאי על עשיית גוף הקדושין. ולא אם הוא ראוי לה לאיש):

[י.] עוד כ' בתשובה אלף קפ"ה שאלת המקדש בפסולי עדות דרבנן אם חוששין לקדושין להצריכ' גט אם לא. וכן המגרש בפסולי עדות דרבנן אם גט בטל וכו' וכתבת שמצאת תשובה לרי"ף שנשאל ממנו בענין זה לפי שמקצת הלכו לחומר' והצריכו גט והוא חלק עליהם ואמר דטעמ' דלא מצרכינן בעדות קרובים גט משום דכל דמקדש וכו' ואפקעינהו הלכך ל"ש פסולי דאוריית' ול"ש פסולי דרבנן כגון משחק בקובי' לא צריכ' גט דאפקעינהו ואלו הי' פסולי עדות דרבנן צריכה גט לא לישתמיט חד תנא או אמור' ולימרא וכו' ע"כ ועכשיו שאלת לעמוד על דעתי. תשובה כבר כתבתי לך דעתי בענין המגרש בפסולי עדות דרבנן שגט פסול ולא בטל וכו' ומדעתי שאפי' לרי"ף שכתב דלענין קדושין אינה צריכה גט לשוק אפשר שהוא מודה בגט שיש בו ריח הגט כמו שאכתוב אלא שאני מקדים לכתוב דעתי אף לענין קדושין ואני אומר שהמקדש בפסולי עדות דרבנן נראין הדברים שצריכה גט כדברי גאונים ואף ע"פ שאמרו בכמה מקומות אפקעינהו אין זה הכלל לכל מה שאמרו חכמים שלא יעשה כן שאם עשה אינו עשוי שאם כן אף אנו נאמר שכל שעשה שלא כהוגן בקדושיו לא ניחוש לקדושיו מפני שאמרו בעובדא דנרש הוא עשה שלא כהוגן וכו' ואפקעינהו וא"כ מה ששנינו האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני שאין לך שלא כהוגן גדול מן הרמאות. ואם נפשך לומר שיש לחלק ולא כל הענינים שוין אף אנו נאמר שאע"פ שאמרו מחמת צנועות וכו' אינו דומה למקדש בפסולי עדות דרבנן וכו' ולענין הגט נרא' דאפי' את"ל בקדושין אין חוששין לקדושיו היכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן גבי גט י"ל דריח הגט יש בו ואינו בטל דגבי קדושין איכ' למימר כל דמקדש וכו' אבל גבי גט ליכא למימר כל דמגרש אדעת' דרבנן וכו' דאם אית' מאי פריך רבינא לרב אשי תינח קדש בכספא קידש בביא' וכו' ופריק שוויי' וכו' לימא לי' התם הכי אין כל דמגרש אדעת' דרבנן וכו' ורבנן אמרו כל שלא בא אע"פ שנאנס הוי גט אלא שלא אמרו כל דמגרש וכו' וכן ג' גיטין פסולין מפני מה נשאת הולד כשר נימא כיון שפסלום חכמים כל מאן דמגרש וכו' וכל שאמרו גטו פסול בטלו ממנו וכו' עכ"ל. (ועיין רמב"ם פ"ד מאישות ובש"ע אה"ע שפסק שהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט מספק). [יא.] בנדרים דף צ' כתב הר"ן על מתני' האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה וכו' וז"ל. ואיכ' למידק כיון דמדינ' דאמרה טמאה אני לך מתסר' אבעלה כמשנה ראשונ' ומשום שלא תהא עיניה נותנת באחר האיך התירוה. לא קשיא דכי היכא דאמרי' בכמה דוכתי דכל דמקדש ואפקעינהו ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני אפקעינהו לקדושי מעיקר' ונמצ' שבשעה שנאנסה פנויה הית' ומש"ה שרי לבעל ואוכלה נמי בתרומה עכ"ל. (ולפי דבריו צריך הבעל לחזור ולקדשה אח"כ וזה תימא שלא מצינו שהצריכוה לו קדושין מחדש). ועיין בקדושין דף ו' גבי הא דאמר רב אשי דמתנה ע"מ להחזיר בקדושין לא קני משום דדמי לחליפין. כתבו תוס' ורא"ש