כסף נבחר חלק א סג

נמי משום צנועות לא יכלו חכמים לעשותו גט מהתורה ע"י שיפקיעו הקדושין דאנן סהדי שלא גירש זה את אשתו הואיל ונאנס. ואם יפקיע קדושיו בשביל שלא גירש בסתמ' א"כ כל מי שיגרש את אשתו [יש כאן איזה חסרון בדפוס כמובן] יהיו קדושיו בטלין ואין לך עוד קדושי' בעולם ופי' שבקונט' אינו שא"כ אין לך חנק בבא על אשת איש דהתראת ספק היא שמא יתן לה גט כזה וכו' וגם ממזרים הנולדים מאשת איש יכולין להכשיר ע"י וכו' כך נראה ועיקר הוא עכ"ל גליון על רש"י כתיבת יד. ועוד כתב אספ"ז פירושו של רש"י בכתובות הוא על זה האופן דסוגי' הש"ס עליה דידי' דמקדש קאי דכי קדיש בכספ' חישב שיופקעו קדושיו ויהיו מעות מתנה אבל קדיש בביאה מה חושב שתהא על ביאתו דהא חפץ הוא בקדושין ואין רצונו לב"ז ואיכ' למימר שמא גמר וקדיש בלא תליי' בדעת חכמים ומשני שוויי' וכו' פי' הוא תולה ברצון חכמים ואין רצונו לביאת זנות אבל חכמים יש להם כח לעשות ב"ז ע"י גט כזה כיון שתלה בהן והוא אין בו עון דחכמים הוא דשויי' וכו' ותוס' נראה שמפרשים דשקיל וטרי קאי עלי' דרבנן גופייהו וכו' עכ"ל ועוד כ' בשם רמב"ן ורא"ה ורשב"א דהכי קאמרינן א"כ שווי' רבנן לבעילותיו ב"ז ואין אדם עושה ב"ז הלכך גמר ויהיב גיטא מעכשיו כדי שלא יפקיעו רבנן קדושיו וכו' ולא למימרא דעקרוהו וכן במקדש בכסף וכו' ומש"ה גמר ומבטל תנא' ואונסי' וא"ת ארוסה מאי איכא למימר י"ל כיון דאי בעיל אח"כ תהי' בעילתו ב"ז גמר ויהיב גיטא לגמרי דהא לא הדרי לי' וא"ת משום בת אחותו לא גמיר ויהיב גיטא הא לית' דכיון שאין דעתו שתחזיר לו אלא משום שיפקיעו חכמים קדושיו הוא עושה אין הגט בטל שאין תנאו זה ובטולו כלום. ואי קשי' הא בלא גיטא נמי משכחת אפקעינהו כדאית' ביבמות ולא אצרכוה גיטא משני. וכן בבתרא גבי תלויה וקדיש אין ה"נ דכיון דכל המקדש אדעת' דרבנן מקדש כי נתקדש' שלא ברצון חכמים יוצאה בלא גט אבל כאן הרי נתקדשה ברצון חכמים לפיכך הצריכו גט כשר ובזה מתורץ למה מחייבין אשת איש מיתה הא הוי התראת ספק וכו'. ובזה אתי נמי שפיר שאין יכולין ממזרים ליטהר והיא אסורה לכהן וקרובים דאל"כ אלא אמרי' דקדושין נעקרין מעיקר' אמאי אסורה לכהן הא אינה גרוש' ואמאי אסורה לקרובים הא למפרע לא היתה אשתו. ואפשר דקדושין נעקרין לגמר' ואיסור' דכהן ודקרובים מדבריה' עכ"ל. ועוד כ' בשם הריטב"א פי' ואפקעינהו וכו' דהוי לי' כאומר הרי את מקודשת אם ירצה אבא שאם לא רצה אינה מקודשת ואע"ג דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא ולא רצה נמי אינ' מקודשת וא"כ מאי פריך קידש בביאה מאי איכא למימר קס"ד דהאב אינו חושש על ביאתו אבל חכמים האיך לא יחושו ומהדרינן רבנן נמי שווי' עכ"ל:

[ב.] יבמות דף ק"י פריך הש"ס (על הא דאמר רב המקדש את הקטנ' וגדלה לא גדלו קדושין בהדה אלא כי בעל לאחר שגדלה הוי קדושין אבל קדושין ראשונים לא מהני). ומי אמר רב כי בעיל אין וכו' והא ההוא עובדא דהוה בנרש ואקדיש כשהיא קטנה וגדלה ואותבי' אבי כורסי' ואתא אחרינ' וחטפה מיני' ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוי התם ולא הצריכוה גיטא מבתרא (אלמא חלו קדושי קמאי) אמר ר"פ בנרש מנסב נסיבי והדר מותבי אבי כורסי'. רב אשי אמר הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' (דכל דמקדש תול' בדעת חכמים הוא דהא כדת משה וישראל קאמרי' ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעל' לא ליהוי קידושין) א"ל רבינא לרב אשי תינח קידש בכספא (דהפקר ב"ד) קידש בביאה מאי (הפקר ב"ד איכא למימר שוויי' רבנן לבעילתו בעילת זנות. כתבו תוס' מספקא לר"י אי טעמא דאפקעינהו משום דכל דמקדש וכו' או משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התור' מדלא הזכיר כאן כמו שהזכיר בכ"מ כל דמקדש אדעת' דרבנן עכ"ל. כ' הרשב"א דמיירי הכא שפתה אותה כל כך עד שנתרצת לו ושבשה במיני פתוי אבל אי לא נתרצתה לא הוי קדושין בע"כ אפי' בפנוי' בעלמ'. וגם צריך לומר שלא רצתה מדעת' להתקדש לשני משום דאי לאו הכי איך עשה שלא כהוגן וכו' ע"ש:

[ג.] גיטין דף ל"ג ת"ר בטלו [לגט או לשליח] מבוטל דברי רבי (דאע"ג דעבר אתקנתא דרבנן דלא לבטל שלא בפני שליח) רשב"ג אומר אינו יכול לבטל (שלא בפני השליח) דא"כ מה כח ב"ד יפה (של תקנת ר"ג אם דבריהם בטלים ע"י זה) ומסיק הש"ס דטעם משום אפקעינהו וכו' כתבו תוס' הקשה הר' שמואל א"כ יחפה על בת אחותו וכשיבאו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני שליח ופקעי קדושין ונמצ' שהיא פנוי' ואור"י דאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין אבל הכא כדין מחפה ומן התור' פטורה. ועוד הקש' ר"ש היכי מחייבינן לעולם אשת איש מיתה הא הוי התראת ספק ועוד דיכולין ממזרים ליטהר ואומר ר"ת דכה"ג לא הוי התראת ספק דאזלי' בתר רוב ורוב אינן מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמינן אחזקת' שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר ששתה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו אל תשתה אל תשת' חייב על כל אחת ואחת (נזיר מ"ב) והא התראת ספק שמא ישאל על נזירתו. ומה שהק' דא"כ יחפה וכו' אי ידעינן שלכך נתכווין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנ' עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך לא חיישי' אם יכולין ממזרים ליטהר עכ"ל. וכ' הראב"ן בפירושיו לגיטין וז"ל. אמר בפני ב' גט ששלחתי לאשתי בטל מבוטל אע"ג שהתקין ר"ג הזקן שלא לבטל האמר רבי בטלו מבוטל וכו' ואמר רב נחמן הל' כרבי ולא אמר מה כח ב"ד יפה באיסור' אבל בממון כגון יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין לקטנים אפטרופוס ובורר להן חלק יפה ואמר ר' נחמן הגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה ומדפסק ר' נחמן הכא הלכה כרבי ובאיסור' לא אמרי' מה כח ב"ד יפה ואין כח בב"ד להפקיע קדושין ש"מ מהכא דכל היכא דאמרינן בתלמוד' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקדושין דרשב"ג היא ופליג רבי עליה והלכת' כרבי עכ"ל:

[ד.] גיטין דף ע"ב אמר רב הונא גיטו (דשכיב מרע) כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר (ולא מבעי' היכ' דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפי' לא אמר אם מתי אלא יהיב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמ' אדעת' דמיתה יהיב לה והא לא מת) וכו' רבה ורבא לא סביר' להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ומי איכ' מידי דמדאוריית' לא הוי גט ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמ' אין כל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה א"ל רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל א"ל שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות:

[ה.] בב"ב דף מ"ח ע"ב תליוה וקדיש אמר אמימר קדושיו קדושין מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוי הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו וכו' וכתבו תוס' הכא לא אמר כל דמקדש וכו' וצ"ל דסבר הכא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתור'. ובההיא דכתובות והשולח לכאור' פליגי אהך שמעת' דאצטריך למימר טעמא דאדעתא דרבנן משמע דאי לאו דאדעתם מקדש לא הי' כח בידם להפקיע. ומיהו נראה דלא פליגי ואצטריך טעמא דאדעתם וכו' משום דהתם הקדושין נעשו כהוגן לא היה כח לחכמים להפקיעם אי לאו משום דאדעת' דרבנן וכו' עכ"ל:

[ו.] פסחים דף ז' אמר רב המקדש משש שעות ומעל' וכו' אפי' בחטי קורדניית' אין חוששין לקדושין. כתב רש"י מתחלת