כסף נבחר חלק א נט

לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים מאי לאו הוא הדין למטלטלין דבסתמ' קני לי' לכולהו. לא מטלטלין בסתמ' לא קני לכולהו ומ"ש קרקע דבכספא קני ליה ממש קני לי' לכולהו מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מי שפרע לא קני כולו וכו'. כתב נמוקי יוסף אם נתן לו מטלטלין למשכון ואמר אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום והגיע זמן ולא נתן הגיעו בין רע בין יפה וכן אית' בתוספת' ולא הוי אסמכת' ונתן רמב"ן טעם משום דקי"ל דבעל חוב קונה משכון כמאן דא"ל מעכשיו ומיהו ה"מ כי א"ל כהאי גוונ' אבל אמר אם לא אפרע וכו' יהא שלך ואני אפרע לך חובך הוי קנס ואסמכת' הוא ולא קניא עכ"ל:

[ה.] בב"מ דף ע"ג אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבין לי' חמרא ופשע ולא זבין לי' משלם לי' כדקא אזיל אפרוותא דזול שפוט אמר אמימר אמרית' לשמעתי' קמי' דהב זביד אמר כי אמר רב חמא הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא. מי יימר דמזבני לי' רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מאי טעמ' אסמכת' היא ולא קני'. ולרב אשי מ"ש מהא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב'. התם בידו הכא לאו בידו (שמא לא ימכרו לו). כ' תוס' מכאן מקשה ר"ת לפירוש הקונטרס דסנהדרין כ"ד גבי משחק בקובי' דפי' הקונטרס שם דהיכי דמי אסמכת' כגון אם אוביר וכגון משליש וכו' דסמיך על לא דבר כסבור כל זה בידו לעשות ומריש' כי מתנה אדעתי' דלא יהיב לאסמכת' קא מתנה דטועה שלא יבא לידי כך אבל משחק בקובי' לא סמיך אמידי דלא ידע אי נצח וכו' ואפ"ה מתני מספק' גמר ומקני וכו' והכא משמע איפכא דהיכי דלאו בידו הוי אסמכת' טפי. ונר' לר"ת דהתם משום הכי לא הוי אסמכת' דאגב דבעי למקני גמר ומקני. וק' לפירושו דהא גבי ערבון לא אמרינן מגו דבעי למקני וכו' ור"ת בעצמו חזר בו בו בספר הישר גבי עובד' דשנים שהימרו וכו' (שבת ל"א). שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו וכו' וגבי מפריחי יונים משמע כפי' הקונטרס ומהך דשמעתין נ"ל דלא דמי דהכא הוי בידו ולא בידו אע"ג דמצוי לקנוח מ"מ כיון שתלוי ביד אחרי' וכו' לא גמר ומקני אבל התם דאין בידו כלל גמר ומקנה וכשהיא בידו מכל וכל כגון אוביר וכו' אי גזים ואמר אשלם אלפ' לא גמר ומקני אבל בדלא גזים כגון במיטב' גמר ומקני. ועוד פירש ר"ת דוק' כי ההיא דערבון וההיא דאם אי אתה נותן לי וכו' וההי' דמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים שאין מתכוין אלא להסמיך שיאמינוהו אבל משחק אדעתא דהכא קעבדי שירויחו זה או זה עכ"ל. וכ"כ תוס' סנהדרין כ"ד ב' וכ"כ הרא"ש בנדרים:

[ו.] סנהדרין כ"ד ב' מתני' אלו הן הפסולין (לעדות) המשחק בקובי' וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרים. [גמ'] משחק מאי קעביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכת' (היינו דבר שאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבר שהוא יכול לנצח) ואסמכתא לא קני' (והוי לה כעין גזלה בידו) רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכת' היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם ומסיק הש"ס דלר' יהודה דאמר טעמ' שאין לו אומנות ודאי טעמ' משום ישוב עולם אלא דרמב"ח סבר דאימתי דרב יהודה לחלוק על ת"ק ות"ק סבר דטעמ' משום אסמכתא ולכך אין חילוק. ופליג רמב"ח אריב"ל דאמר אימתי לפרש ורב ששת סבר כריב"ל דאימתי לפרש וא"כ ת"ק ור"י לא פליגי וטעמא לתרווייהו משום ישוב עולם. (עיין בתוס' שכ' מה שכ' בקונטרס אוביר ולא אעביד אשלם במיטב' טעות סופרים אלא אוביר וכו' אשלם אלפ' (ועיין תוס' ב"מ דף פ"ב):

[ז'] בב"מ ק"ד מתני' המקבל שדה מחברו והובירה שמין אותה כמה היא ראוי לעשות ונותן לו שכך כותב לו ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב'. [גמ'] ההוא גבר' דקבל ארע' מחבריה אמר אי מוברינא יהיבנ' לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעי דינא הוא דיהיב ליה ג' מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכת' היא ואסמכת' לא קניא ולרבא מ"ש מהא דאם אוביר אשלם במיטבא החם לא גזים (אינו מקבל עליו דבר גוזמא אלא כמשפט ולא אסמכת' היא דהכי אפסדי' הכא כיון דאמר מלת' יתירתא גוזמ' בעלמ' הוא דקא גזים. כ' הרא"ש בשם הרי"ף דאלפ' לא משלם אבל מאי דאוביר בשוה מחויב ליתן לו דלא קאמר רבא דהוי אסמכת' אלא מאי דגזים אבל שיעור מה דאוביר לא הוי אסמכת'. ולא נר' טעמי' כיון כשתסלק דבריו לא מחייב מידי. ואעפ"כ הלכה כוותי' מטעמי' אלא כיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב מחייב לשלם מה שמפסיד עכ"ל:

[ח.] בב"מ דף ק"ט ההוא שתלא דאמר להו אי מפסדנא מסלקנא. אפסיד אמר ר' יהודה מסתלק בלא שבחא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא. ומודה רב כהנא דאי אמר אי פסידנ' מסתלקנ' בלא שבחא. מסתלק בלא שבח'. רבא אמר אסמכת' היא ולא קני' ולרבא מ"ש מאוביר וכו' התם מאי דאפסיד משלם. הא מאי דמפסיד מנכינן לי' ואידך יהבינן לי':

[ט.] בב"ב דף קע"ג אמר ר"ה מניין לערב דמשתעבד באמירה בעלמ' בלא קנין) דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי וכו' אלא אמר ר' יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכו' אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי. לר' יוסי דאמר אסמכת' קניא ערב משתעבד. לר' יהודה דאמר אסמכת' לא קני' ערב לא משתעבד (והיינו אסמכת' אם לא יפרע לך אני אשלם וכל דאי הוי אסמכת' סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו ואלו הי' יודע שלא יפרע הלוה לא הי' נכנס בערבות) אמר לי' רב אשי הא מעשים בכל יום דאסמכת' לא קני' וערב משתעבד אלא אמר רב אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה (בלב שלם ושליחותו דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה) מכאן צ"ע על מה שכ' בהגהו' מרדכי פ' ז"ב וז"ל מיהו מדאוריית' אסמכת' קניא דכתיב אנכי אערבנו ומיניה נפקי לן ערב דכל ערב הוו אסמכתא ומכאן אומר ר' נתנאל דלגבי צדקה אסמכת' קני' דכח צדקה עדיף עכ"ל והא הכא אמר רב אשי דלא דמי' לאסמכת' משום דקא מהימן ואפשר דהוא פסק כאמימר והא דאסמכת' לא קני' הוא מדרבנן וגבי ערב הניחו על ד"ת. ועוד צריך להבין איך מדמי ערב לאסמכת' הא כל כך הפסידו כמו שאמרו אשלם במיטב'. ואפשר לומר דיש נפקא מיניה אי אמרינן מטעם דאפסדי' אינו חייב לשלם אלא משעה שאין ללוה לשלם מטעם שהפסידו. א"כ אין טורף מנכסים של ערב שנמכרו קודם בא זמן פרעון אמנם אי אמרי' שערב משתעבד א"כ משעה שהלוהו נשתעבדו נכסיו ויכול לטרוף מהם אף שנמכרו קודם בא זמן הפרעון כיון שנשתעבדו נכסי ערב למלוה מעת שהלוה ללוה. ובזה ניחא לי ג"כ דעתי' דאמימר דאיך אמר דתלי' באסמכת' וכי יכחיש האי דינא דערב דהא ודאי פסקינן אסמכתא לא קני' וערב קני' אלא דאמימר סבר ודאי דערב צריך לשלם מה שהפסיד למלוה אלא דמה שמשתעבד בעת הלואה היא פלוגת' דר' יוסי ור' יהודא ובאמת ס"ל דאותן נכסים שמכר קודם זמן פרעון אינו טורף כיון שבשעת עשותו ערב לא חל חיוב עליו אלא בשע' שלא היה ללוה לשלם אז חל חיוב תשלומין עליו וא"כ למ"ד אסמכתא לא קניא אין למלוה לטרוף מאותן נכסים כן נ''ל]:

[י.] כי נמוקי יוסף בתר' קס"ח וז"ל חילו' בין דיני אסמכת' לתנאי בני גד ובני ראובן ושאר תנאים דלא אמרי' כל דאי