כסף נבחר חלק א נו

וכו' דשני איסורין ושני שמות אך הם ממין א' כגון יין ערלה ויין כלאי כרם יכולין להצטרף נמי בתערובות ור"ש אמר אין מצטרפין פי' לא לאסור ולא למלקות כמו מצטרפין דת"ק לכן פריך שפיר ומי בעי צירוף אבל הרמב"ם מפ' מתני' דמעילה בפי' המשניות נמי לאסור בלבד א"כ מאי פריך על ר"ש ומי בעי צירוף). (וע' בש"ע י"ד סי' צ"ח וש"ך ס"ק ל"ד. בסי' צ"ט ש"ך ס"ק כ"א ובתבואת שור סי' ל"ג אות ח' מה שכתב על הא דכתב הב"ח דנפקא מיניה בין נבלה לטרפה לענין ב' זיתים דסוף סי' צ"ח. וע' בפר"ח י"ד סי' ל"ג ס"ק ה' שכ' האי נפקותא אינה מכוונת שהרי בההיא דסי' צ"ח יהיב הרא"ש טעמא דטעם דם וחלב אינם שוין וא"כ כאן שהכל טעם א' איך יהיו מתבטלין ב' זיתים. וע' ב"י י"ד סוף סי' צ"ח מה שכתב בשם רשב"א וראב"ד:

(כלל כג) אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט [א.] קדושין דף כ"ח ע"ב מתני' רשות גבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:

[גמ'] כיצד אמירתו לגבוה האומר שור זה עולה אפי' בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך וכו' משכו במנה (הדיוט חפץ של הקדש מיד הגזבר) ולא הספיק לפדותו (כלו' לתת דמיו לגזבר) עד שעמד במאתים נותן מאתים מ"ט ונתן הכסף וקם לו. משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. כ' תוס' וא"ת תיפוק ליה מטעם אמירתו לגבוה וי"ל כיון דבטעות היה כמו הכא שלא היה סבור שישתנה השער לא הוי כמסירה להדיוט. וק' האמר ב"ב (קי"ג) גבי בנו של יוסף בן יועזר דאשכח מרגנית' א"ל דביתהו (כשהלך אצל הגזבר למכרו לו לאבני אפוד) לא תשיימיהו אתה דאמירה לגבוה וכו' ואמאי הא שומא בטעות הוא אם יאמר לתתה בפחות משויי'. וי"ל בדבר שאין שומתו ידועה גומר בדעתו אפי' שוה יותר דהא כמו כן מסופק שמא שוה פחות אי נמי דהתם כששם אותה בפחות משויי' מתכוון לוותר להקדש א"כ שייך לומר אמירתו לגבוה אבל הכא לא נתכוין לוותר כלל כשמשכו במאתים שכן היה שוה באות' שעה ולא שייך אמירה לגבוה עכ"ל. ור"ן בהלכות כתב כל היכא דאיכא רווחא להקדש והוי כעין נדר שייך ביה אמירתו לגבוה וכו' אבל כי ליכא רווחא להקדש אין כאן נדר ולפיכך הקדש אינו קונה אלא בדמים וגבי פדאו וכו' נמי היינו טעמא דבשעת פדייה לא הוי ביה רווחא ואין כאן נדר וכו' ואע"פ שנשתנה השער אחר מיכן מה בכך הרי כיון שאין הדבור חל בשעתו אי אפשר לו לחול לאחר זמן עכ"ל:

[ב.] נדרים כ"ח מתני' הרי נטיעות האלו קרבן (פירוש לימכר ולהביא בדמיהן קרבן) אם אינן נקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפת (ראה רוח סערה מנשבת וכל האילנות בספק שלא יתלשו מן הארץ וכן ראה דליקה שנפלה בעירו וטליתו הוא בספק שרפה ואמר אלו יהיו קרבן וכו' וטלית וכו' אם אינה נשרפת דהוי כמו נדרי שגגות אדעתיה דהכי אקדשה שהי' סבר שאי אפשר להיות ניצולין ולא גמר בלבו להקדישן קמ"ל דדברים שבלב כי הני דלא מוכחי לא הוין דברים הרא"ש) יש להם פדיון. הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו וכו' אין להם פדיון (דכיון דאמר עד שיקצצו לשם כך הקדישו שלא יצאו לחולין עד שיקצצו. הרא"ש. [גמ'] ולעולם (בתמיה וכי אין להם פדיון לעולם) אמר בר פדא פדאן חוזרת וקדשת עד שיקצצו נקצצו פוד' פעם א' ודיו ועולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן א"ל רב המנונא קדושה שבהם להיכן הלכה ומה אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט א"ל רבא מי קא מדמית קדושת דמים לקדושת הגוף קדושת דמים פקעה בכדי קדושת הגוף לא פקעה בכדי א"ל אביי קדושת הגוף לא פקעה בכדי והתני' שור זה עולה כל שלשים יום (שאם יקרב בתוך שלשים יום) ולאחר שלשים יום שלמים כל שלשים יום עולה. לאחר שלשים יום שלמים אמאי קדושת הגוף נינהו ופקעה בכדי (אפשר דאביי דמקשה הכי פליג נמי וס"ל דהאומר לאשה היום את אשתי וכו' דלמחר נפקא בלא גט ואפשר דנהי דס"ל לאביי אפי' קדושת הגוף פקעה בכדי בהאומ' לאשה מודה דלמחר לא נפקא בלא גט והיינו טעמ' משום דכל קנין שאינו עולמי' קנין פירות בלחוד מקרי כדמוכח סוף פרק השולח גבי מוכר שדה בזמן שיובל נוהג הלכך גבי הקדש כיון דודאי חייל עליה הקדש דמים שאינו עולמי' בדין הוא נמי דתיחול קדושת הגוף לזמן ידוע בלבד שאפי' לא תהא אותה קדושה אלא קדושת דמים הרי מצינו קדושת דמים גבי הקדש אבל באשה כיון דאי לא הוי אשתו לעולם לא קני בה קנין הגוף וקנין דמים באשה לא אשכחן אי אפשר שתהא אשתו לזמן ידוע בלבד שכל כיוצא בזה אינו קנין גוף ויש לזה הוכחה בירושלמי פ' האומר דקדושין ר' אבהו בשם ר' יוחנן הרי זו עולה ל' יום כל ל' יום הרי זו עולה. לאחר ל' יום יצאתה לחולין מאליה הרי את מקודשת לשלשים יום ה"ז מקודשת מה בין הקדשות לאשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה שיצאת בלא גט היכן מצינו הקדש יוצא בלא פדיון תפתר דברי הכל בשדה מקנה וכו' דאלמא באשה ליכא מאן דפליג ר"ן בשם רשב"א) הכא במאי עסקינן דאמר לדמי. אי הכי אימא סיפא לאחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים אי אמרת בשלמא חדא בקדושת הגוף וחדא בקדושת דמים היינו דאצטריך למתני תרתי וכו' אא"א אידי ואידי קדושת דמים ל"ל למתני תרתי וכו' לימא תהוי תיובת' דבר פדא דאמר לא פקעה קדושה בכדי אמר רב פפא אמר לך בר פדא ה"ק אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר ל' יום עולה הוי (ע' ברש"י ר"ן מה שפירשו על נה) מידי דהוי האומר לאשה התקדשי לאחר ל' יום דמקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות פשיטא. לא צריכ' דהדר ביה הניחא למ"ד (בקדושין) אינה חוזרת (שאם עמדה ונתקדשה לשני בתוך ל' אינה מקודשת לשני מצי למימר מידי דהוי האומר לאשה) אלא למ"ד חוזרת (שאם נתקדשה לשני בתוך ל' מקודשת היכא מצי למימר דכי לא אמר מעכשיו לאחר ל' יום עולה הוי) מאי איכא למימר. אפי' למ"ד התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. (כ' הר"ן וא"ת ותהוי נמי כמסירה אכתי אמאי לא מצי הדר ביה כיון דלא חייל הקדש עד ל' יום דנהי דאמרי' כתובות (פ"ב) משוך פרה זו ולא תקני עד לאחר ל' יום דאי קיימא באגם לא קנה ובעומדת בחצרו קנה היינו דוקא בשלא חזר בו בנתים אבל חזר בו ודאי אפי' עומדת בחצרו מצי למהדר ביה כיון דלא קניא עד לאחר ל' יום ולגבוה נמי דהוי כמסירה כיון דהשתא לא חייל אמאי לא מצי למיהדר ביה וי"ל דכי אמרי כמסירתו להדיוט כקנין ממש של הדיוט קאמר וכמאן דאמר מעכשיו ולאחר ל' יום דמי כלו' דלא מצי הדר ביה והיינו דמחדשין השתא דמעיקרא נמי הוי סבירא לן דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אלא דמעיקר' לא הוי סביר' לן דעדיפ' טפי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל במסקנ' וכו' דאמירה לגבוה אפי' בלא מעכשיו מהני כמסירה גמורה להדיוט דהיינו במעכשיו מהא שמעינן דהאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה גמורה להדיוט דמי. אבל הרשב"א ז"ל כ' דאפשר דכי אמר הכי ה"מ אליבא דבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לרבא ואביי דס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי מוקמי ברייתא כפשטי' ונהי דתקשי לרבא תרווייהו בקדושת דמים למה לי אפשר דדחיק נפשיה למימר זו ואצ"ל זו קתני הלכך לדידהו אפשר דנהי דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ה"מ כמסירה גרידא בלא מעכשיו אבל כמסירה דמעכשיו לא דאי אפשר שתקו' יותר אמירה ממסירה