כסף נבחר חלק א נה

כל תועבה (ואע"ג דלא שוי לא בשמ' ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקי' לית'). כ' תוס' לרבא נמי דמוקי לה כר"מ אית' לדחזקיה ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורין מצטרפין ואפי' בלאו מיני מתיקה משום דדריש כל שתעבתי ה"מ כשהאיסורין בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה לחייב אפי' אינן שווין במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל כי ההי' דתבלין דמתבטל בהם הקדרה אפי' ר"מ מודה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוין למתק אבל אם אינן שוין במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאינם שוין בנתינת טעם שזה בא למתק וזה לחזק עכ"ל. ועוד כ' תוס' הא דתנן אסורין ומצטרפין פי' בשם רשב"ם אסורין בנ"ט ומצטרפין ביבש וא"ת וליתני מצטרפין לחוד. וי"ל דאי הוי תני הכי ה"א דר"ש דפליג בסיפ' בתרווייהו פליג בין להצטרף לנ"ט בקדרה בין להעלות באחד ומאתים מש"ה תני תרווייהו לאשמעינן דר"ש לא פליג בנ"ט לקדר' אלא מודה דמצטרפין (ודלא כפירוש הרא"ש במתני' דלעיל). ועוד כ' על הא דאמר ר"מ כל שתעבתי וכו'. ואפי' למ"ד לאו שבכללות אין לוקין ה"מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכו' אבל היכא דאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזי' מהכא דמצטרפי לא חשיב לאו שבכללות עכ"ל. [ד.] מעילה י"ז ע"ב מתני' הפגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם שני שמות. וגמ'] אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא לטומאת הידים דמדרבנן הוא אבל לאכיל' מצטרפין דתניא ר"א אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וכ' רש"י אבל לענין אכילה וכו' דאי איכ' פחות מכזית פגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייבין עליו משום פגול וכן אי הוי רוב דנותר ופגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר. ואמר לי רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פגול (וכ' תוי"ט לא לחייבו שתים דא"כ אתה מחייבו על חצי שיעור אלא על איזה מהן שהותרה חייב אחת עכ"ל. ולי צ"ע על רש"י שכתב אם רוב מן הפגול חייב משום פגול וא"כ אם אכל חצי זית מזה וכו' לפי מה שפי' תוסי"ט דתליא אאיזה התרו בו ואההוא מחייב. למה חייב הא אי אפשר לצמצם דלמא פגול היא רוב אם התרו בו משום נותר. ואם התרו בו משום פגול דלמא נותר הוא רוב. ואפשר דס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם). ובדף י"ח תנן הערלה וכלאי כרם מצטרפין זע"ז רש"א אין מצטרפין. גמ'] תני א"צ לצרף דר"ש אית ליה כ"ש למכות. ועוד תנן כל הנבלות מצטרפין זע"ז. ועוד איתא בהא פירקא כמה דברים דמצטרפין ע"ש:

[פסק] [ה.] בפ"ד ממאכלות כתב הרמב"ם כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זע"ז חוץ מאיסורי נזיר כמו שיתבאר שם (כדאיתא נזיר ל"ז ב' מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה. ולר"ש דלא בעי צירוף האי מכל אשר יעשה וכו' מאי עביד ליה לימד שאינו נזיר עד שיזיר מכולן. ע"כ. ומשמע מהכא לר"מ דס"ל דכל איסורין שבתורה מצטרפין מלא תאכל כל תועבה ולא אצטריך קרא דנזיר לצירוף ע"כ נמי ס"ל כר"ש עד שיזיר מכלן א"כ קשה מיין ושכר גבי נזיר למה לי כדמקשה הש"ס בנזיר ג' ב' אליביה דר"ש ולא שייך תירוצ' דש"ס דהא ר"מ ס"ל איסור חל על איסור בכולל ונזיר הוי כולל וחל אפי' אם אמר בראשונה שבוע' שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר נמי חל לדעת ר"י בתוס' שבועות כ"ג וכמו שמפ' בש"ך סי' רל"ו. ותירוץ שני דש"ס נמי לא יצדק לר"מ כיון דסבר אחע"א ע"ש אמנם כד דייקינן לא מוכח מידי דאפשר לומר דאיסורי נזיר אינן בכלל תועבה דהא לא אסר השם על האדם אלא הוא בדא האיסור מלבו. א"כ אין הדבר בעצמו מתועב. וכמדומה לי שראיתי סברא זאת באיזה ספר. וא"כ אף ר"מ יוכל לסבור כרבנן דר"ש דאפי' לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר) לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם ומעט בשר בהמה טמאה וכו' וכיוצא בו משאר האיסורין וצירף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה ודינו כדין חצי שיעור. כל הנבלות מצטרפין זו עם זו ונבלה מצטרפת עם הטרפה וכן כל בהמה וחיה הטמאין מצטרפין וכו' אבל בשר נבלה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין כיצד הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית ואכלו לוקה וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהור' וחצי זית מן הטרפה או חצי זית מנבלה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה לוקה וכן בשר הגמל והחזיר וארנבת שקבץ מכולם כזית ואכלו לוקה אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אין מצטרפין. וכן בהמה ועוף טמא או דג טמא אין בשר שניהם מצטרף לפי שהן ב' שמות שהרי כל א' מהן בלאו בפני עצמו. אבל כל העופות הטמאים מצטרפין וכו' זה הכלל כל האיסורין בלאו אחד מצטרפין. בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבלה וטרפה הואיל והטרפה תחלת נבלה היא. כתב הרב המגיד וחילוק הלאוין שכתב רבינו מתבאר שם שאמרו בגמרא שהפגול והנותר מצטרפין לענין אכילה לפי שבאו בלאו א' דתניא לא יאכל כי קדש וכו'. כתב הראב"ד על הא דכ' רבינו ובשר נבלה ובשר טמאה אין מצטרפין וכו' פלוגתא היא במעילה ורב ורב אסי הוא דאמרי הכי אבל לוי פליג עלייהו וברייתא מסייע ללוי דמצטרפי עכ"ל. (הראב"ד מפ' כתוס' דאף אי לוי סבר אין אחע"א מ"מ נבלה חל אטמא' וא"כ הוי חצי זית טמאה נמי אסורה משום נבלה והוי משם א'. ורמב"ם מפ' כרש"י דס"ל ללוי אחע"א ולא קי"ל הכי. אבל אליבא דכ"ע להרמב"ם והראב"ד חין ב' שמות מצטרפין) ובפ' י"ד כ' כבר בארנו שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זע"ז לכזית חוץ מבשר נבלה עם בשר טרפה ואיסורי נזיר וחמש' מיני תבואה וקמחין שלהן ובצקות שלהן הכל מצטרפין לכזית בין לאיסור חמץ בפסח בין לאיסור חדש מלפני עומר בין לאיסור מעשר שני ותרומות. (כדאיתא מתני' פ"ח דחלה) יראה לי שכל החייב בתרומה ומעשרות מצטרף לכזית בטבל. מפני שהוא שם אחד הא למה זה דומה לנבלת השור ונבלת השה וכו' שהן מצטרפין לכזית. וכ' הראב"ד בעינן טעמן שוה כדאמרי' בעלמ' ג' שמות והן מין אחד ג' מינין והן שם אחד אסו' ומצטרפין. ובירושלמי ניחא ג' שמות ג' מינים וכו' אמר חזקיה במיני מתיק' אלמא אפילו באיסור א' דהיינו שם א' בעינן טעם אחד והני שבעה מיני טבל לאו חד טעמא נינהו עכ"ל. (ורמב"ם סובר דלא שייך אם אוכל בעין לומר שלא יצורף מפני שנוי טעמים והתם מיירי בתערובות שייך לומר כיון שלא נתן טעם בהיתר נתבטל ולא איירי למלקות כמו שפי' ר"ת דאסור ומצטרפין הכל מיירי לאסור הקדרה). ובפ' ט"ו כ' הרמב"ם הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומצטרפין זע"ז וא"צ להרים כיצד רביעית יין של ערלה או כלאי כרם או שהיתה רביעית מצטרפת משניהם שנפל' לתוך מאתים רביעית הכל מותר וכו' נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה (צ"ל אע"ג דשני שמות אין מצטרפין למלקות אבל לאסור אם הם מין אחד מצטרפין כיון דמ"מ כל א' בפני עצמו אסור משום חצי שיעור. אך קשה דרמב"ם מפרש ע"כ מתני' לענין לאסור א"כ מתני' דמעילה דתני נמי הערל' וכלאי כרם מצטרפין והתם אי אפשר לומר לאסור מדקאמ' ר"ש אין מצטרפין ופריך הש"ס ומי בעי צירוף בלא זה הייתי מפרש דת"ק ס"ל כר"מ דכל איסורין מצטרפין והא דנקט ערלה וכלאי כרם דוקא י"ל דסובר דמצטרפין בכל אופן הן אם הם בעין וללקות הן בתערובות ולאסור לפ"ז לא מצי למתני כל איסורין מצטרפין תינח אם הם בעין אבל לאסור התערובות אם אינן שוין בטעמן ודאי לא מצטרפי לאסור למשל חצי זית ערלה וחצי זית נבלה איך שייך לומר דיצטרפו לאסור לכן נקט ערלה