כסף נבחר חלק א נד

וש"ע שם פסק נמי כההיא דתשובת הרא"ש והקשו האחרונים הא הרמב"ם פ' כר"א דאין איסורין מבטלין ולמה הביאו נמי בש"ע. ובכה"ג בהגהות ב"י כ' דרמב"ם מודה לדינו של הרא"ש ומטעם הסברא שכתב הרא"ש כיון דאין נותן טעם בהיתר בטל אע"פ שסמך הרא"ש אמימרא דר"ל מ"מ הרמב"ם מודה בדין זה עכ"ל. (ועיין בפסחים קט"ו דמשמע מתוס' הא דפליגי רבנן אהלל דאפי' זה בפני עצמו גבי פסח מצה מרור נמי יצא. ואם כרך בדיעבד יצא אבל בשאר מצות ס"ל לרבנן דמבטלות זא"ז וא"כ אפשר לומר דס"ל לאותן רבנן דאיסורין נמי מבטלין זה את זה לפ"ז איכא פלוגתא דתנאי בזה ומצינן לאוקמי מתני' דערלה כרבנן דהלל ור"א דמפרש מתני' אפי' לקצ"ט רוצה לאוקמי אפי' כרבנן דהלל והוא פסק כהלל והנה הרמב"ם דפסק כר"א צריך לאוקמי מתני' דערלה כשהאיסור כבר נתבטל ועיין תוס' מנחות כ"ב ב' שמקשו למה לי להא דאין עולין מבטלין תיפוק לי' דמצות אין מבטלות וכו' ואי אמרי' כדעת תוס' (פסחים קט"ו) דבעלמא סברי רבנן דמבטלות דלמא רבנן דהתם דהלל ולא מקשו מידי וצ"ע). (כלל כב) איסורין מצטרפין או לא [א.] ערלה פ"ב התרומה ותרומת מעשר של ודאי ות"מ של דמאי וחלה ובכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה (משום דשם תרומה לכולם דחלה ובכורים נמי אקרי תרומ' ובהא כ"ע מודים דמצטרפין דשם אחד נינהו ואם נפלה סאה אחת מכלן לפחות ממאה חולין מקדשתן. ברטנורה) הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה (ערלה וכלאים מעורבין יחד שנפלו לתוך היתר מצטרפין לאסור ביבש עד מאתים ובלח בקדירה בנ"ט. ברטנורה. וכ' תי"ט משום דאי לא מעורבין הא תנן במשנה ג' דמעלין והתם בנפלו זה אחר זה) ר"ש אומר אינן מצטרפין (אפי' לאסור הקדרה בנ"ט כיון דשני שמות נינהו אלא אם יש בקדרה לבטל טעם הערלה בפני עצמן וטעם כלאי כרם בפני עצמן הכל מותר ברטנורה) ר' אליעזר אומר מצטרפין בנ"ט (שצריך בקדרה בלח כדי לבטל טעם שתיהן יחד) אבל לא לאסור (ביבש שא"צ שיהא בהיתר מאתים כנגד שתיהן. ברטנורה). ורמב"ם בפירוש המשנה פי' וז"ל ואם מצטרפין זע"ז ג' מחלוקות. ת"ק אומר מצטרפין בין להיתר בין לאיסור הוא שיהא חלק א' מכולם נופלת בפחות ממאתים חלקים יאסר הכל. ולהיתר הוא שיהא חלק א' מכולם ג"כ נופל בר' חלקים ויהיו אותן הר' חלקים על דרך הדמיון ממין הערלה בלבד לא ממין כלאי כרם ולולי חלק הערלה שנתערב בכלאי הכרם היינו משערין הכל בנותן טעם לפי שהוא מין בשא"מ ואם הי' נותן חלק כלאי כרם טעם בר' חלקים יהי' נאסר הכל מפני הטעם ואפי' הי' אותו חלק פחות ממאתים כמו שיתבאר אבל מפני הערלה שנצטרפה לכלאי כרם והוא ממין הר' חלקים נחשוב כאלו הכל מין במינו ויעלה בא' ומאתים ור"ש אומר אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר כמו שבארנו. ור"א אומר מצטרפין בנ"ט ענינו שלא יאסרו בנ"ט שזה להיתר כמו שנתנו הדמיון אבל לא לאסור בר' ואם נפל ליטרא יין חציו ערלה וחציו כלאים בפחות מר' ליטרות יין מותר לא אסור אותו המעורב כלל לפי שאנו לא נחשוב אותו היין האסור ליטרא אלא חצי ליטרא לפי שלא נאמר שהן מצטרפין לאיסור. והלכה כת"ק עכ"ל. ור"ש בפירושו כ' ומצטרפין זע"ז בין לאיסור בין ליתן טעם מדפליג ר"א ואמר בנ"ט אבל לא לאסור. ולאסור היינו כדקאמר בירושלמי דאמר ר' אבהו בשם ר"י בשם ר"מ כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה וכו' אי נמי לאסור כגון ענבים דערלה וכלאי כרם שנפלו בענבים דהיתר לפחות ממאתים ולחד מינייהו איכא מאתים ובנותן טעם כגון יין של ערלה וכלאי כרם שנפלו לתבשיל מצטרפין לאסור בנ"ט אע"פ שיש בו לעלות באחד ומאתים. רש"א אין מצטרפין (אפי' לאסור הקדרה בנ"ט) מפני שהן ב' שמות ומתני' דהכא מייתי בע"א ומיירי לאסור אחריני. ומתני' דמעילה וכו' לא מיירי כלל לאסור אחריני אלא בצירוף לענין עצמו ולכן אמרי' שם לר"ש תני אין צריך לצרף משום דס"ל כ"ש למכות עכ"ל. [ב.] שם משנה י' תבלין שנים ושלשה שמות ממין א' או ממין שלשה אסור ומצטרפין. רש"א שנים ושלשה שמות ממין א' או שני מינין אינן מצטרפין כתב הרמב"ם בפירושו וז"ל. ב' או ג' שמות מתבלין והן כולן מין א' כגון הסם הנקרא בערבי קאקל' שיש ממנה גדולה וקטנה ופלפל שיש ממנו לבן ושחור או שיהיו ג' מינים אלא שיש להם שם א' כמיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם א' ר"ל שכל מיני כרפס נקראין כרפס וכו' וזהו ענין אמרם או שלשה ענינו אף שלשה מינים משם אחד כל מה שיהי' בזה הדרך מכלאי כרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל נאסר אותו דבר שנתבל בהם אע"פ שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל וזהו אמרם שמצטרפין אלו לאלו לאסור מה שנתבל וכו' וכל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כולם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו עכ"ל. ור"ש כתב בשם ר"ת דשמות היינו איסורין ג' שמות ממין א' כגון פלפלין דערלה ודאשרה ודעיר הנדחת וכו' דג' עניינים איסור קרוי ג' שמות וכו'. ורש"י בשבת פ"ט מפרש כפירוש הרמב"ם ותוס' שם פירש כר"ת. וכתב התם תוס' לכאור' נראה מדתנן אסורין ומצטרפין היינו לאסור את הקדרה ומצטרפין למלקות ואע"ג דלענין חיוב חטאת אמרי' לקמן ע"א חלב פיגול ונותר אין מצטרפין. למלקות מצטרפין. ובע"א ס"ו דאמר אביי מנא אמינ' לה דבתר טעמא אזלינן דתנן תבלין וכו' אא"ב בתר טעמ' כולהו חד טעמ' אא"א בתר שמא האי שמא לחוד וכו' ורבא אמר הא מני ר"מ דכל איסורין מצטרפין וכו' משמע דלאביי אתי' אפי' כרבנן דר"מ אע"ג דע"כ פליגי עליה לענין מלקות סבר אביי דלא פליגי אלא בב' מינים [כלומר ב' איסורים וב' מינים] אבל ב' איסורין ומין א' לא. והא דאמר ר"ל הפגול והנותר וכו' שבללן ואכלן פטור ולמלקות איירי דבטמ' לא שייך חטאת וכו' ודמבטלין זא"ז משמע דשני איסורין לרבנן דר"מ אין מצטרפין. צ"ל דאע"פ שמבטלין זא"ז כשבללן. מצטרפין הן למלקות (והיינו בדלא מערב) וכן מוכח במעילה (יז) הפגול והנותר והטמ' מצטרפין. ומוכח דלאכילה אמר וכו' והא דאצריך קרא דלאכילה מצטרפין מלא יאכל כי קדש הם וכו' כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. פי' מדנאמרו בלאו א' מצטרפין. לא אצטרך אלא לר' שמעון דאמר ב' שמות אין מצטרפין ובקדש מודה משום קרא דר"א דכל שבקדש פסול וכו' אבל לרבנן אפי' בעלמ' מצטרפין. והא דתנן הערלה וכלאי כרם מצטרפין אתי שפיר כרבנן אליב' דאביי. מיהו לפ"ז מצטרפין דריש' לא הוי פירושו כמו אין מצטרפין דר"ש דצירוף לר"ש היינו לאסור דאי למלקות הא אית לי' כ"ש למלקות. ור"ת מפרש דאסורה ומצטרפת הכל מייר' להצטרף לאסור את הקדר' ולא למלקות. א"נ אסורין בנ"ט ומצטרפין ביבש בלא נ"ט והשת' הוי מצטרפין דריש' כמו אין מצטרפין דר"ש עכ"ל. [ג.] ע"א דף ס"ו אמר אביי מנא אמינ' לה דבתר טעמ' אזלינן (לענין מין במינו) דתנן תבלין ב' וג' שמות וכו' ואמר חזקיה הכא במיני מתיקה עסקינן (שכולן טעמן מתוק ומש"ה מצטרפין דטעמן שוה למתק בהן הקדרה) הואיל וראוין למתק בהן את הקדרה. אא"ב בתר טעמ' כול' חד טעמ' אא"א בתר שמא האי שמא לחוד וכו'. ורבא אמר לך הא מני ר"מ דתני' ר' יהודה (צ"ל ר' יוחנן וכך הוא בירושלמי) משום ר"מ אומר מנין לכל האיסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל