כסף נבחר חלק א נג

(כלל כ) אין לא ראינו ראיה [א.] זבחים ק"ג ב' מתני' כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים אר"ח סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה. אמר ר"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו. וחכ"א אין לא ראינו ראיה (שמא לא אירע בימיו וכו' ואם אירע ושרפוהו הוא לא ראה) אלא יצא לבית השרפה (וכן הוא בעדיות פ' ב) וכ' בהגהות מרדכי סנהדרין בשם העיטור תנן בעדיות אין לא ראינו ראיה וכו' והיכא דאיכא סהדי ואמרי הוינן תמן ודייקינן במלת' שפיר ולא חזינן קדושין וגירושין צ"ע אי אמרי' כי האי גוונא לא ראינו אין ראי' ומסתברא דלא תנן אין לא ראינו ראיה אלא היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר אחד וכה"ג לאו הכחשה הוא אבל היכא דתרווייהו כהדדי כי אמר אחד לא ראיתי הוי כאלו אמר לחברו לא ראית והוי הכחשה והכי תנן עד א' אומר ראיתי ההורג ואחד אומר לא ראיתי דהוי הכחשה ועורפין [צ"ל דטעות נפל במרדכי דכך איתא במתני' א' אומר לא ראית דהיינו שמכחישו ואמר שא"א לך שראית יען שהיינו בייחד וכיון דאני לא ראיתי אף אתה לא ראית. ולי נר' דאין ראי' מהאי מתניתין דאיכא למימר דאמר לו איך אמרת שראית והלא היינו בפעם ההוא שאתה אומר שראית במקום אחר שלא במקום הרוצח אני ואתה יחד. וא"כ בודאי מכחישו שלא ראה חברו. אבל אם אינו מכחיש ושהי' עמו במקום אחר אלא במקום המעשה ואחד אומר אני לא ראיתי. אפשר לומר שחברו ראה ולא הוי הכחשה וצ"ע]. [ב.] כתובות דף כ"ג אמרי'. ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה וכן בגירושין אע"ג דדיירי בחצר א' כו' אמרי' לא ראינו אינו ראי' ובקדושין אם נשאת תצא בגירושין לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים. [פסק] [ג.] בפ"ה ממעשה הקרבנות ופ' י"ט מפסולי מוקדשין פסק הרמב"ם לא ראינו אינו ראיה וכ"כ בפ"ט מאישות. וכ' מש"ל דר' ירוחם בשם רשב"א כ' דאם היו כולם ביחד במעמד א' כשנתגרשה דאותן שאומרים לא ראינו הוי הכחשה. וע' ריב"ש דמלתא דלא רמי על אינש לא מדכר. ולפ"ז אפי' הי' במעמד אחד לא הוי הכחשה וצ"ע עכ"ל מש"ל. וש"ע אה"ע סי' קנ"ב פסק המחבר סתם. דאינו ראיה ורמ"א כ' וי"א דבמעמד א' הוי הכחשה דכולי האי לא עבדי בצנעה עכ"ל. וע' בית שמואל סי' מ"ז בשם תשובה שער אפרים סימן קי"ב דאין חילוק בין ראי' לשמיעה. ובש"ע ח"מ סי' ל"ז בהג"ה כ' בשם מהרי"ק כל דבר התלוי במנהג העיר לא אמרי' לא ראינו ראי'. כ' הש"ך שם דבזה ישבתי בי"ד שכ' האגור שאין להניח לנשים לשחוט שכבר נהגו. והשיג הב"י עליו דלא ראינו אינה ראי' ואני כתבתי דבמנהג הוי ראי' וכו' ושלטי גבורים ריש פ' הפועלים כ' דמהרי"ק מיירי דוקא כה"ג כגון בדבר שבא לעשותו ונמנעו לעשותו משום המנהג וכולי. ולי נראה דמהרי"ק מיירי שאין יודעין שאירע בימי ראשונים כך מעשה אלא שלא ראינו מעולם מי שהחמיר בדבר וא"כ כיון דמנהג דמסבלי ולא שמענו שמחמיר בדבר הוי לא ראינו ראי' כיון דליכא אחרים דמכחשי להו כן דעת מהרי"ק וכן דעת הרב וכו' אלא ודאי בכל גוונא במנהג הוי ראי' וטעם נכון יש דכיון שמנהג כך והדבר שכיח כן אם הי' הדבר מותר א"א שלא היינו רואין פעם אחד כן נוהגין להתיר אלא ודאי המנהג הוא כן שנהגו לאסור וכן להפך. וא"כ בנשים שלא ראינו שוחטות הוי לא ראינו ראי' עכ"ל. וע' בתומים מ"ש על הש"כ והסכים לב"י. ובש"ע ח"מ סי' כ"ט כ' המחבר אע"ג דלא ראינו אינה ראיה היכא דתרווייהו כי הדדי ואמר האחד לא ראיתי הוי לי' כאומר לחברו לא ראית וה"ל הכחשה. וכ' רמ"א אבל אם אומר העד שפלוני הי' עמו ואותו פלוני אומר שלא הי' עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות:

(כלל כא) איסורין מבטלין זה את זה או לא [א.] זבחים דף ע"ח אמר ריש לקיש הפגול והנותר והטמ' שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חברו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע במינו ואי אפשר לכוון שלא יהא ממין האחד בטל בחברו יותר ממה שבטל ממין חברו בו ונמצ' שאין באותו כשיעור דבציר לי' שיעורי' וכו') (ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זה את זה (כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרי' איסור' לא מבטל איסור'). כ' תוס' והא דתנן מעילה י"ו הפגול והנותר מצטרפין לענין אכילה התם בדלא מערב והכא דמערב אי נמי הכא ללקות משום פגול והתם לעבור משום כל שבקדש פסול עכ"ל. ובדף מ"ט איתא ופליגא דר' אלעזר (הא דר"ל) דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך אין איסורין מבטלין זא"ז. (וע' שם דלפי הס"ד מיירי ר"ל במין בשא"מ למסקנ' מיירי במין במינו). [ב.] ערלה פ"ב משנה ב' התרומה מעלה את הערל' וערל' את התרומה (וצ"ל לר"א דסבר אין איסורין מבטלין דשאני התם דבלאו הכי בטיל מהתורה בהיתר אלא דרבנן אסרוהו עד ק' או ר' לכן מהני. ועוד יש לחלק בענין אחר עיין לקמן). כ' הרמב"ם בפי' המשנה הא דתרומה מעלה את הערל' דהיינו כשנפלה התרומה לצ"ט חולין ואח"כ נפל חצי סאה ערלה או כלאים אין כאן איסור ערלה וכו' שהרי ערלה במאתים ואע"פ שמקצת ממאתים תרומה. ועל ערלה מעלה את התרומה כ' שנפלו ק' סאין ערלה לכ' אלף חולין ואח"כ נפל לכל ק' וק' סאה תרומה הכל מותר ואע"פ שמקצת הק' המעלין אותו ערלה. וכן הערלה את כלאי כרם שכיון שבטל האיסור שנפל תחלה נעשו הכל כחולין המותרין עכ"ל. והרא"ש בפי' המשניות מקשה עליו מירושלמי אמר ר"א לא לתוך ר' אלא לתוך קצ"ט (ור"ש כ' שטעות סופר הוא דא"כ כבר נאסר מחמת ערלה) אלמא אע"פ שלא נתבטל האיסור מעל'. ועוד תימא דעל ריש' התרומה מעלה את הערלה פירש כמו שאמר ר"א בירושלמי ובסיפ' לא חש לדברי ר"א ופי' על דרך אחרת פכ"ל:

[פסק] [ג.] בפי"ח מפסולי מוקדשין כ' הרמב"ם פגול נותר וטמא שבללן זה בזה אכלן חייב אע"פ שריבה מין על חברו אינו מבטלו שאין איסורין מבטלין זא"ז. כתב כ"מ פסק כר"א דבירושלמי פ"ק דחלה אפלגו ר"י ור"ל. ור' יוחנן כר"א עכ"ל. ובפי' י"ו ממאכלות כ' כמתני' דערל' ופי' כמו שפי' במשנה ע"ש. [ד.] כתב בתשובת הרא"ש כלל כ' אם נפל כזית חלב לתוך כ"ט זיתים היתר ובקדרה אחרת היו שלשים היתר ונשל בו כזית דם ואח"כ נתערבו יחד הכל מותר איבעית אימא סברא דכל איסור בטל אם אינו יכול לתת טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה ודכוותיה אמרי' הפגול והנותר שבללן ש"מ איסורין מבטלין. והשתא אפי' דבר שבטל ברוב איסור מבטל איסור כש"כ דבר שאוסר בנתינת טעם. ואיבעית אימא מתני' הערלה מעלה את הכלאים וקאמר בירושלמי לאו דוקא מאתים אלא קצ"ט דאלו מאתים ממש כבר נתבטלה הסאה שנפלה ולא בעי צירוף (פי' אע"ג שבעת שנפל האיסור השני עדיין לא נתבטל איסור הראשון אפ"ה איסור הראשון מבטל השני והשני את הראשון בתערובות אחד וכ"כ ברטנורה) עכ"ל. וטור י"ד סי' צ"ח פסק כן. וגם שם פסק כר"ל דפגול ונותר מבטלין זא"ז.