כסף נבחר חלק א נ

צאי מעשה ידיך למזונותיך כמ"ש הש"ס שם) מה שלא אמר אין לנו להוסיף בשביל כך כיון שאין לנו לומר שכך הי' דעתו בלא שום דבור אחר כמו שהיינו סבורין מתחלה עכ"ל. ואספ"ז תירץ בשם הריב"ש שלא אמר ר"מ אין אדם מוציא וכו' אלא בהקדש וצ"ע ובדיקה בתלמוד וכו' עכ"ל (ולכאורה סוגי' דנזיר תברא לדברי ריב"ש. אבל כד דייקינן לא קשה משום דנזיר אקרי קדוש ודמי להקדש כמ"ש רש"י שם דלכך סברי ב"ש אין שאלה לנזירות משום דאקרי קדוש ואיהו ס"ל דאין שאלה להקדש. משא"כ שאר צדדים דהא יש להם שאלה אליב' דכ"ע כן נ"ל):

[פסק] [ו] פ"א מערכין פ' הרמב"ם אם אמר על בן שלשים יום או פחות ערך זה עלי הרי זה כאומר ערך כלי זה עלי ואינו חייב כלום. ובפ"ו מערכין כ' המקדיש את עצמו לא הקדיש אלא דמיו והרי הוא חייב בדמי עצמו ומותר לו לעשות ולאכול שהרי לא נתקדש גופו כעבד. כתב מש"ל צ"ע הא בגיטין מוקמינן לה כר"מ דאין אדם מוציא ורבינו פסק כחכמים עכ"ל. (כלל י"ז) אין בילה אלא בדבר לח [א.] ראש השנה דף י"ג תנן התם (שביעית פ"ב) האורז והדוחן והפרגין וכו' שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה אמר רבה אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר שליש ירק בתר לקיטה. הני כמאן שוינהו רבנן (שהלכו בהם אחר השרשה) הדר אמר רבה מתוך שעשוין פרכין פרכין (מתוך שגורנן עשוי מעט מעט ואין מלקטין כאחד ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד הנפרכים לפני ר"ה עם הנפרכים לאחר ר"ה וכו') אזלי רבנן בתר השרשה. א"ל ויצבור גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו. מי לא תני' ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"ש שזורי פול המצרי שזרע לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחר אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין מן החדש על הישן ולא מן הישן וכו' כיצד הוא עושה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש על החדש שבו וכו' (אלמ' סומכין אבילה לומר יפה נבלל) א"ל. ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה (יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי חשבון) ורבנן סברי אין בילה (אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש) וכו'. אמר שמואל לכל אין בילה חוץ מיין ושמן (המערב יין חדש עם הישן וכו' תורם ומעשר ממנו שדבר לח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה) (פירוש דשמואל אמר אפי' לרבנן יש בילה בדבר לח) ושמואל פסק התם כר"ש שזורי ולא מטעמי' אלא מטעם דהכל הולך אחר גמר פירי. ע"ש. [ב.] דמאי פ"ה. הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו וכו' ובתמרים ובגרוגרת בולל ונוטל. אמר ר' יהודה אימתי בזמן שמתנה מרובה אבל בזמן שמתנה מועטת מעשר מכל א' וא' ושמא יפריש מן דמאי על הודאי אבל כשנתן מתנה מרובה ודאי איש נדיב הוא והוציא ממנו מעשרות ויתעשר הכל דמאי). כ' הר"ש בשם ירושלמי ר' יונתן בשם חזקי' אין בילה אלא ליין ושמן ר' יוחנן אמר עד כזתים הנבללים וכו'. ועוד כ' הר"ש כשדורס הגרוגרת יחד נבללין דסבר יש בילה אף ביבש אי נמי בדמאי הקילו עכ"ל. [ג.] חלה פ"ג משנה ח' הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן לחוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנס' ממקום אחר מוצי' לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. כיוצא בו זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי נקוף וכו' ואם לאו מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל והשאר מעשר ומעשר ב' לפי חשבון. כ' הר"ש וא"ת והאמר שמואל לכל אין בילה וכו' וי"ל בתחלה דורך ענבים וכותש הזיתים ועושה מענבים יין ומזתים שמן ואח"כ מפריש עכ"ל. וע' זבחים גבי צלוחית של מי חטאת שנפל לתוכו מים סובר ר' אליעזר לדעת רב אשי אין בילה אפי' בלח:

[פסק] [ד.] בפ"א ממעשר שני הל' ח' כ' הרמב"ם האורז ודוחן וכו' אע"פ שהשרישו קודם ר"ה אין הולכין בהן אלא אחר גמר פירי ומתעשרין להבא וכן פול המצרי אע"פ שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו לאחריו צובר גרנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכל כאחד שהכל הולך אחר גמר פירי. כתב הראב"ד אם הכל הולך אחר גמר פירי א"צ לצבור גרנו לתוכו דהא קי"ל אין בילה אלא ליין ושמן עכ"ל. (כלומר שאם הכל הולך אחר גמר פירי א"צ לצבור ועוד דצובר לא מהני דאין בילה וכו'). ובפ' י"ד ממעשר כ' הלוקח מן העני וכן העני וכו' ובתמרי ובגרוגרות כולל הכל ומעשר אימתי בזמן שהמתנ' מרוב' אבל במועטת מעשר מכל מתנה וכו'. שחק את הפת ועשאן פירורין ואת הגרוגרת ועשאן דבלה מעשר מאחד על הכל (משמע אפי' במתנה מועטת). כתב מש"ל בשם מהרימ"ט בתשו' (ח"א סי' ח"י) דרבינו ס"ל דיש חילוק בין דבר דק שדרכו למדוד וכיון שמוצי' המדה הרי הוא בלול ומעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו וכר"ש שזורי דאמר יש בילה אבל פרוסות פת או פלחי דבלה שמוצי' פרוסה אחת או פלח דבלה אחת למעשר ודאי אסור דשמא זה פטור היה. ודע שכפי סברת מהרימ"ט שכ' דרבינו ס"ל דיש בילה יתיישב מה שהק' הראב"ד בפ"ו ממעשר דין ז' דכפי דברי מרן עיקר הקושיא משום דקי"ל אין בילה וכו'. ולבסוף מסיק די"ל דרבינו ס"ל אין בילה אלא ליין ושמן. אלא דבפ"ב מתרומות כ' נתערב דבר שחייב בתרומה בדבר שאינו חייב כגון זיתי ניקוף בזיתי מסיק אם יש לו פירות אחרות מוציא על החייב לפי חשבון ואם אי לו אלא אלו מפריש תרומה ותרומת מעשר על הכל וכאלו הכל חייב בתרומה ומפריש מעשר לפי חשבון דבר החייב. מזה מוכח דיש בילה אף בודאי טבל ולא בדמאי לחודא וכו' ע"ש שהאריך. (ולי נר' דלא מוכח מהכ' דמצי לפ' כמו הר"ש שעושה אותן יין ושמן). ובפ"ז מבכורים כ' הנוטל שאור מעיס' שלא הורמה וכו' ואם אין לו עיסה שנייה נעשית זו כולה טבל ומפריש חלה על הכל (ובודאי אין הכוונה ששאור זה עושה כולה טבל כאלו לא הורם ממנו חלה מעולם. דא"כ אם יש לו עיסה אחרת אמאי אינו מפריש אלא על השאור הלא כל העיסה נתחייב במלח אע"כ משום חומר' הוא דאמרי' דנעשית טבל שיפריש על כולה) שטבל במינו אוסר בכ"ש:

[ה.] כ' בתרומת הדשן סי' ק"ן לאחר הפסח שרגילין ללוש בשאור של אינו ישראל האיך נוטל חלה שלא יפרישו מן הפטור נראה לדעת הרא"ש בהל' חלה דיכול להפריש מיניה ובי' ולא חיישינן דלמ' אתרמי לידו דשל אינו ישראל וכו' דקי"ל דיש בילה בדבר לח. וכ"כ בסמ"ק דחומר' יתירה הי' הא דנוהגין להפריש ממקום אחר. אמנם במרדכי בהל' חלה כתב בשם מהר"ם דאין להפריש כה"ג מיניה וביה דקי"ל דאין בילה אלא ליין ושמן בלבד ומצריך להפריש חלה גדולה יותר ממה שהית' עיסה של אינו ישראל והשת' ממ"נ יש באותה חלה מעיס' של ישראל. ורא"ש כתב בתשוב' שיעשה עיסה קטנה וכו' ויפריש מן העיסה הקטנה. ואע"ג דכ' בהל' חלה דיכול להפריש מיני' וביה נר' די"ל דבשאור מודה הרא"ש וההיא לא איירי בשאור אך בסמ"ק כ' בשאור דיש בילה. מ"מ נר' דודאי יש להחמיר וכו' אמנם מכאן ואילך יטול חלה כדרב דכולי האי לא חיישי' דתתרמי תרי זימני ממש אותה של אינו ישראל עכ"ל. ובי"ד סי' שכ"ד פסק המחבר אם נתן שאור של פטור וכו' דיכול להפריש מיניה וביה. וש"ך כ' דיש להחמיר כמרדכי ע"ש וע"ש