כסף נבחר חלק א מח

לי שלא הי' עלי קודם לכן והא הכא דודאי טבל ספק הוי עלי' וקאתי ספק ומוצי' וכו' שאני התם דאיכ' למימר העמד טמא על חזקתו כ' תוס' הך דהכ' לא שייך לאתויי בפ' כל היד ובפסחים דשאני הכא דלחומר' אתי ספק איסור ומוציא מידי ודאי היתר. והנך דמייתי התם לא שייך לאתויי הכא דהתם הוי משום דהוי ספק הרגיל עכ"ל. כתב רשב"א האי ספק וודאי שנאמרה כאן לא נאמרה על דרך רוב ספק וודאי שנאמרו בתלמוד שהודאי מכחיש את הספק וספק את הודאי אבל כאן אין ספק מכחיש את הודאי דאפשר לעור שפגם ואפשר לעצם שפגם ואפשר לשניהם והכ' הכי מפרשינן אין מניחין את המצוי לפגום ותולין במי שאינו מצוי עכ"ל. [ה.] יבמות ל"ח ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא וכו' הוי יבם ודאי (יורש ויודע מכח מי בא ומוחזק בנכסים ולא דמי לדרב משרשיא גבי ספק ובני יבם דהתם אע"ג דספק אית לי' זכיי' בממ"נ אפ"ה לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש) וספק ספק ואין ספק מוצי' וכו'. [ו.] בב"ב דף קנ"ח ע"ב מתני' נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודין שיחלוקו וכו' כ' תוס' שאלו לרבינו שמואל למה יחלוקו הוי לן למימר שיורשי האם הם ודאי בחלק האחד שיש לה בנים אחרים והבן הזה הוא ספק כי שמא מת קודם אמו והוי לי' ספק וודאי ואין ספק מוצי' וכו' כדאמר ביבמות ספק ויבם ופרש"י שם דלהכי קרי לי' ליבם ודאי לפי שהוא ודאי בפלג' א'. יש להיות ודאי בכל הנכסים וא"כ ה"נ אמאי לא אמרי' הכי ותירץ רבינו שמואל דהכ' מיירי שאין לה לאם בנים אחרים אלא יורשי האם היינו אחיה שאם מת הבן אחריה אין להם כלום ולכך הם ספיקות אלו כמו אלו. ואין נר' לר"י ולר"ת ולריב"א דהא אפי' יש לה בנים אין לנו לחשוב זה ספק וודאי וכו' שאין לנו לחשבן ודאי בכל הנכסים לפי שהוא ודאי בחלק האחד. ועוד קשה לרבי מדתנן (ב"מ ב') זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי וכו' אמאי לא הוי הכל שלו כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי וכו' נרא' לר"י כמו שתירץ ריב"א דהכא מיירי שפיר שיש לה בנים אחרים לאם והא דקרי ליבם ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן ולא שייך כאן כלל ספק וודאי עכ"ל. [פסק] [ז.] בפ' ב' מחמץ כ' הרמב"ם אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר הבדיקה צריך ליבדק פעם שניי'. וכתב משנה למלך וז"ל וכן כ' הטור א"ח סי' תל"ח והך בבא מיירי אפי' בביטל ואע"ג דליכ' איסור כ"א מדרבנן ואיכ' ספיק' דאימר אכלתה אפ"ה לא אזלינן לקול' ולא דמי לההיא דט' ציבורים של מצה ואחד של חמץ ואת' עכבר ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל וכו' שפסק הטור ח"ס תל"ט דאם ביטל אין צריך ליבדק אע"פ שהככר גדול שאי אפשר שיאכלנו כיון דספיק' דרבנן אזלינן בי' לקול' דשאני התם דלא אתחזק חמץ בבית והספק הוא אעיקר' דדינ' אם מה שנכנס לבית זה הוא מצה או חמץ ומש"ה כיון דלא הוי אלא מדרבנן אזלינן לקול' אבל הכא דאיכ' ודאי חמץ וספק אם אכלתו או לא אין ספק מוצי' מידי ודאי אפי' בדרבנן אזלינן לחומר'. אך התו' בפסחים ט' כ' לחד תירוצ' דבדרבנן ספק מוציא מידי ודאי וכו' עכ"ל:

[ח.] כתב מש"ל פ"ה הלכה ו' מנחלות (על הא דהקשו תוס' בבתר' קנ"ח על פי' הרשב"ם מכמה מקומות דלא אמרי' דבשביל שהוא ודאי בחצי שיטול הכל) וז"ל. ונר' דרשב"ם ס"ל דע"כ לא אמרי' דמי שהוא זוכה בחצי וכו' אלא כששניהם באים מכח ירושה כגון הך דנפל הבית עליו ועל אמו דראובן בן יעקב מלאה ובנימין בן רחל מאיש אחר שניהם באי' מכח ירושה ומש"ה אמר' דיטול הכל בנימין כיון דאף לדברי ראובן מחצית הנכסים הן לבנימין אבל כשאינם באים מכח ירושה כגון ההיא דזה אומר כולה שלי וכן ההיא דפ' בית כור דאינם באים מכח ירושה אלא או מכח טענה או מכח ספק' דדינ' בהא לא אמרי' דבשביל שהוא ודאי בחצי שיטול הכל. וכן ההיא דנפל הבית עליו ועל אביו אינם באים שניהם לזכות מכח שהם יורשין דהבעל חוב בא מכח שטרו ומש"ה אמרינן אף שב"ח מודה שאין לו חלק במחצית הנכסים מ"מ נוטל חלק באידך פלג' דהוי ספק וספק אבל בנידון רשב"ם דשניהם באי' לזכות מכח ירושה אמרינן כיון שאחד יורש ודאי מחצית הנכסים זוכה בכל עכ"ל. עיין רמב"ם פ"ט הל' י"א מטומאת המת. ובפ"ה מנחלות ובפ"א הלכה י"ג מנחלות כתב הרמב"ם אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו וכו' אבל אם מתה האם תחלה ואח"כ מת הבן אפי' הי' קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ה"ז נוחל את אמו ומנחיל הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו. כ' הראב"ד אינו כן אלא בכלו לו חדשיו דאי לא ידעי הוי לי' איהו ספק וכו' ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל:

(כלל טו) אין מערבין שמחה בשמחה [א.] מועד קטן ח' ב' מתני' אין נושאין נשים במועד וכו'. [גמ'] אמר רב יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' מנא ה"מ דכתיב ויעש שלמה את החג וכו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום וכו' מכדי כתב ארבעה עשר שבעת ימים ושבעת ימים למה לי ש"מ הני לחוד והני לחוד. [כ' תוס' גזרת הכתוב הוא וכו' בירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת. וטעם נר' קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהי' לבו פנוי בשמחה וכו' עכ"ל]. וכן אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעי' ואמרי לה אמר ר' חנינ'. רבה בר רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכו' והיינו כרב דאמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנא' ושמחת בחגך ולא באשתך. עול' אמר מפני הטורח ר' יצחק נפח' אמר מפני ביטול פרי' ורבי'. מיתבי' כל אלו שאמרו אסורים לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל קשי' לכולהו. לא קשי' למ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומ'. למ"ד משום טרח' עיקר טרח' חד יומ' למ"ד משום ביטול פרי' ורבי' לחד יומ' לא משהי אינש. כ' תוס' וסעודת ברית מילה מותר לעשות כדאמרינן בכתובות (ח') דלא מברכין שמחה במעונו משום צער' דינוק' אי נמי כיון דזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה. אבל סעודת פדיון צ"ע. ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה' שלא בזמנה האיך יהא מותר. ונראה דקי"ל כרב אשי דדריש בחגיגה בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה. ועי"ל דלא חשיב שמחה אלא סעודת נשואין בלבד עכ"ל. [וע' רש"י בפירושו על הרי"ף דשמואל אסר לערב כל מיני שמחות. אבל לרבה בר רב הונ' אינו אסור אלא שמחת אשתו מתוך שחביבה עליו ביותר מניח שמחת הרגל אבל שאר שמחות לא]. כתב שלטי גבורים מכאן יש ליזהר שאין לעשות חופת שני בניו או שתי בנותיו ביום א' (משום דאין מערבין):

[פסק] [ב.] רמב"ם פ"י מאישות כתב ואפילו בחה"מ אין נושאין נשים ולפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וכו'. ובפ"ז מהלכות י"ט כ' אין נושאין נשים במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת נישואין וכו' ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין וסעודת נישואין במועד שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג. כ' לח"מ דכאן נר' דפסק כרב ובפ"י מאישות כ' אין מערבין וכו' וגם