כסף נבחר חלק א מז

שבועה זו פורח באויר כי כל כמה דלא לוה על מי יחול ולכך אם ירצה להתירו אינו יכול דעדיין אין מקום לחול וא"כ לא שייך מגו דחל על היתר וכו' הא לית' להיתר' דיחול עליו. וא"כ אף על איסור' לא חל ואף דלוה אח"כ מאחרים חלה עליו שבועה מ"מ לא אמרינן דיחול עליו למפרע אף על איסור' כיון דבשעה שיצאה שבועה מפיו לא הי' לה מקום לחול דלא היה אז כולל ופקע שבועה עכ"ל. (ועיין תשובת חות יאיר סימן י"ב וי"ד) [לב.] כתב שער המלך בפרק י"ז מאיסורי ביאה ודע דהא דאמרינן אין אחע"א היינו דוק' שאין האיסור הב' חל כל זמן שראשון עומד עליו אבל אי ראשון פקע מיניה חייל כדאמרי' אחות אשה מתלי תלי וכו' אך אני מסתפק בנשבע שלא יאכל פירות אלו והיו של הקדש דאין שבועה חלה עליהן. לכשיפדה אותן מיד גזבר מי אמרינן דחלה השבועה כיון דטעמ' דאין שבועה חלה לקיים המצוה משום אין אחע"א א"כ כי פקע מיני' הקדש אתי שבועה וחייל כההיא דאחות אשה או דלמ' שאני התם דלכי פקע אשת אח אתי אחות אשה וחייל עלה משום דשמה עליה שהרי אחות אשה מקרי וכו' אמנם גבי שבועה דחלות האיסור על שהוצי' שבועה מפיו ובשעה שנשבע לא מצא' מנות לחול משום איסור הקדש דקדים אפי' כי פקע מיניה לא דבאותו שעה לא נשבע ובשעה שנשבע אין כאן חלות ולא דמי להא דנשאל על שבועה ראשונה חלה השנייה דשאני התם דחכם עוקר נדר מן עיקרו נמצ' דלמפרע משעה שהוצי' שבוע' מפיו מצאה מקום לנוח ונר' דנפשוט זה מתוס' סוף נדרים דמקשי אין לתמוה איך חל נדרה וכו' הא אין אחע"א. וי"ל דהוי כולל מגו דחל אתשמיש דבעל וכו' ע"ש. (והא דקאמר דהוי כולל והלא מוסיף דאתוסף איסור' אחפצא דמעיקר' לא היתה אסורה אלא לכל העולם ועכשיו נמי לבעל' כן הקשה תי"ט. ונר' דס"ל דע"כ מתני' מיירי דאמרה הנאת תשמיש כל העולם אסור עלי כמ"ש הרא"ש ור"ן דאלו באוסרת הנאה תשמישה על כל העולם אינה אסורה על בעלה דמשועבדת לו דלא כדעת הטור סימן רל"ח. וא"כ באוסרת הנאת העולם עלי' אין העולם נאסרין מתשמישה שהרי היא לא אסרה אלא הנאת עולם עלי' אלא דאין מאכילין את האדם דבר האסור לו הוא דנאסרו בתשמיש דידה וא"כ היינו דקשה לי' שפיר דלגבי דידה אין כאן מוסיף אלא כולל) וקשה מאי מקשו הא אע"ג דבעודה א"א אין הנדר חל אפ"ה לכשתתגרש ופקע איסור א"א אתי איסור נדר וחייל אלא משמע דס"ל דשנייא הוא מאחות אשה דשמה עליה מה שא"כ בנדרים. והא דתנן קונם שאני עושה לפיך ריב"ן אומר יפר שמא יגרשנה וכו' דהתם שאני דמדינ' חייל נדרה באותה שעה מפקיע משעבוד אלא דאלמוה וכו' משא"כ הכא מדינ' לא חייל משום אין אחע"א עכ"ל. עוד כתב שם בשם מהרי"ט בחדושי קדושין דכי אמרינן דאין אחע"א היינו דוק' לחייב ב' משום אלמנה ומשום אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו או שהי' שוגג באחותו ומזיד באלמנ' פשיט' דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרעה מאלמנה דעלמ'. ודבריו צ"ע דהם הפך מתוס' יבמות פרק ד"א (ל"ב ב') ד"ה חמותו. והפך דברי רש"י חולין קי"ד ד"ה ומר ע"ש בשער המלך. [לג.] כתב משנה למלך פ"ד הלכה ב' ממלוה בשם המבי"ט סימן נ"א דמי שנשבע לפרוע לחברו קרן וריבית דאינו חל על הריבית מטעם מגו דחל על הקרן וכו' דבכה"ג לא שייך דינ' דכולל אלא כשכולל דברים המותרין עם דברים האסורים אבל כשכולל דבר איסור עם דבר מצוה כי הכא לא שייך כולל דכי היכי בדבר אסור לא חייל שבועת ביטוי ה"נ בדבר מצוה לא חיילי ומצוה דהכ' היא פריעת ב"ח דאמרינן בכמה דוכתי דהיא מצוה מן התורה עכ"ל ותמהני שהרי נחלקו הרשב"א והרא"ש בנשבע לפרוע לזמן פלוני ועבר אותו יום ולא פרע דלרשב"א (בתשובה) אינו חייב עוד מכח השבועה ולרא"ש הם ב' שבועו' לפורעו ולפרוע לזמן הרי ששבועה חלה בנשבע לפרוע בסתם וכ"ש לזמן. הן אמת דבנשבע שלא לפרוע כתב הרא"ש דלא חלה שבועה דהוי לבטל המצוה וצ"ע עכ"ל משנה למלך. (ותמיה לי על כנסת הגדולה בי"ד סימן רפ"ח שכתב דהרא"ש ס"ל שאין השבועה חלה על הנשבע לפרוע לב"ח משום דנשבע לקיים המצוה כמו שסובר שאין שבועה חל על הנשבע שלא לפרוע משום דנשבע לבטל המצוה וכו' והרי מתשובת הרא"ש הנזכר והוא בכלל ח' סימן ז' נר' דס"ל דחל לקיים מצות פריעה. וכן הובא מחלוקת זה דרשב"א ורא"ש בש"ע סימן רכ"ח סעיף מ"א ש"ע. וצ"ע ע"ש:

(כלל י"ד) אין ספק מוציא מידי ודאי [א.] פסחים ט' מתני' אין חוששין שמא גררה חולדה (החמץ) מבית לבית וכו'. גמ'] טעמ' דלא חזינן הא חזינ' דשקיל חיישינן ואמאי נימ' אכלתי' מי לא תנן מדורת הכושים טמאים וכו' וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך שם א"צ בדיקה (לענין נפל משום טומאת כהן) וכו' אמר רבא האי מאי בשלמ' התם אימר הוי אימר לא הוי ואת"ל הוי אימר אכלתי' אבל הכא דודאי דחזינ' דשקל מי יימר דאכלתי' הוי ספק וודאי ואין ספק מוצי' מידי ודאי (אין ספק היתר מוצי' את הבית מידי ודאי איסור). ואין ספק מוצי' מידי ודאי והתני' חבר שמת והניח מגור' מלאה פירות ואפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים והא הכא דודאי טבילי וספק מעשרין ואתי ספק ומוציא מידי ודאי (ואתי ספק זה ומוצי' פירות הללו מידי ודאי טבל משום דרוב חברים מעשרין הן מיד) התם ודאי וודאי הוא דודאי מעשרי כדר"ח דאמר חזקה על חבר (כי היכי דפשיט' לן דטבילי ה"נ פשיט' לן דעשרינהו ואין גמגו' והלך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים) שאין מוצי' מתחת ידו דבר שאינן מתוקן. ואיבע"א ספק וספק הוא דלמ' מעיקר' לא טבילי (שהכניסן במוץ) וכו' (ואי קשי' לאכילת קבע מיהת ליתסר וכו' דהא דמתסר' קבוע קודם קביעת הגורן וגמר מלאכה מדרבנן הוא גבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן). ותוס' כתב אע"ג דבדיקת חמץ נמי מדרבנן אומר ר"י דמתני' איירי שלא בטלו דהוי ודאי דאוריית' עכ"ל. ועוד יש תירוץ אחר בתוס'. [ב.] נדה דף ט"ו אמר רב שמואל משמי' דר' יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה ומסקינן דר"י לא אמר אלא בספק ראתה אבל ודאי ראתה מי יימר דטבלה ואין ספק מוציא וכו':

[ג.] ע"ז דף מ"א ע"ב אתמר ע"ז שנשתברה מאליה ר"י אמר אסורה ר"ל אמר מותרת איתבי' המוצי' שברי צלמים מותרים הא שברי ע"ז אסורים. לא תימ' וכו' אלא אימ' הא צלמים עצמן אסורים וסתמ' כר"מ ור' יוחנן מדר"מ נשמע לרבנן לאו אמר ר"מ צלמים אסורים שברי צלמים מותרים לרבנן ע"א נמי היא אסורה ושבריה מותרים הכי השת' התם אימר עבדום אימר לא וכו' ואת"ל עבדום אימר בטלום ע"א ודאי עבדוה מי יימר דבטלה הוי ספק וודאי ואין ספק מוצי' וכו'. ואין ספק וכו' והתני' חבר וכו'. כ' תוס' ואין ספק וכו' בתמי' פי' ואין ספק היתר הרגיל מוצי' מידי ודאי דאי בשאינו רגיל אפי' ספק איסור אינו מוצי' מידי ודאי היתר כדמוכח חולין (י') גבי עור ספק פוגם עכ"ל. [ד.] חולין דף י' השוחט בסכין ונמצאת פגומ' רב חסד' אמר כשרה וכו' מ"ט עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוצי' מידי ודאי. ור"ה אמר חיישי' שמא בעור נפגמה מתיב רבא לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצ' עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו מין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי