כסף נבחר חלק א מד

דאית בהו איסור חפצא איסור גבר' נמי אית בהו שהרי מכיון שנאסר עליו קאי עלייהו בבל יחל והאי איסור גבר' ככל לא תעשה שבתור' הלכך אין מקום לשבוע' שתחול על נדרים. והכי אית' בירושלמי פ"ק דמכילתין בככר אחד כיון שהזכיר עליו שבועה כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האסורין ואין שבועות חלין על האיסורין אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ שבועה אבל הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלין על האיסורין עכ"ל. [כט.] כ' מהרמ"ע מפאנו בתשוב' סי' קכ"ג כל איסורי עריות. שהכולל לאיש מוסיף לאשה והכולל לאשה מוסיף לאיש כי אין שם דבר שיחול בו איסור אלא גופות המתחייבים בו ושם ביאה לגבי הדדי חד הוא. רק שהגורם חיוב לחברו במוסיף הוא עצמו מתחייב בכולל. וכן בהיפך אבל שאר איסורין אינו כן שאין שם אלא צד אחד לחיוב' והוא המוזהר על האיסור הא' שהאיסור הב' חל עליו אח"כ בכולל או במוסיף וכו' ועם זה יש כאן מקום עיון לדברי ר' יוסי דמודה במוסיף ולית לי' כולל. דהא תנן (כריתות יו"ד) כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין לעונשין וליכ' מאן דפליג עלה. ואם אית' שהמוסיף לאיש כולל לאשה ואיפכ' הא לא שוין בעונשין דמאן דאית' במוסיף לחייב ומאן דאית' בכולל ליפטר. וניח' לן למימר שאין ר' יוסי מודה במוסיף אלא היכ' שאין האשה מתחייבת בכולל כגון בת בתו שעבר הזקן ובא עלי' כשהיא קטנה או חרשת דתנן בפ' התינוקת כולן מומתין על ידה והיא פטורה. ופשיט' דמיירי דנתקדשה קדושי תורה כגון קטנה שקדשה אביה וחרשת נמי שקדשה אביה כשהיא קטנה או נתקדשה כשהיא פקחת ונתחרשה ובא עלי' וכן בחמותו ונעשית א"א כשהיא פקחת ובא עלי' כשהיא חרשת וכו' עכ"ל עוד כ' שם ר' מאיר ס"ל כולל ומוסיף ובת אחת ולא מפליג בהו בין קל על חמור ובין חמור על קל. ומתורץ בזה קושית תוס' בפ' חטאת העוף למאן דאית לי' מוסיף ל"ל קר' וכו' די"ל דר"מ לא מפליג בין קל לחמור עכ"ל. ועוד כ' לר' יוסי הגלילי אפשר אע"פ דתרווייהו בהדדי קאתי אפ"ה אינו מחויב אלא אחת ולא תקשי ממה שאמרנו מאן דאית לי' כולל מודה בכולן דה"מ מאן דמודה בכולל בכל גוונ' כר"מ. דאי ר' יוסי הגלילי חמור על קל אף במוסיף אית לי' בשתי דרכים כדבעינן למימר לקמן. אבל בבת אחת לא אפשר כי מי מפיס שיהא חמור על הקל תרווייהו כהדדי אתו ואין שום סבר' שיהא י"הכ קודם א"כ לא יהא אסור בב"א בשוין חמור מאיסור כולל בשוין דלא חל לריה"ג וכ"ש הכא שידוע שמלאכת שבת חמור וי"הכ קל. וזה שכ' רש"י דהוי מצי למימר דס"ל לריה"ג אע"ג דכולל ל"ל בת אחת חייל. ומיהו ריב"ח סובר דמאן דל"ל כולל ל"ל נמי בת אחת. וחד מן קמיא מותיב לן במאי דאמרי' לעיל דר"ע בת אחת אית ליה ולא כולל ומוסיף והלא מדברי ריה"ג נשמע לר"ע דאי אמרי' דריה"ג ל"ל כולל כיון דל"ל בת אחת אית לן למימר נמי לדר"ע דמחייב ב' משום ב"א אית לי' נמי כולל וכו' דהא לפום סברתי' דר' יוסי ב"ח מאן דל"ל כולל ל"ל נמי ב"א. לא ק' דטעמ' מאי ל"ל לריה"ג משום דל"ל אחע"א אלא חמור על קל שיהא קל קודם לחמור מה שא"א לומר בבת אחת אבל לר"ע ל"ש חמור על קל ול"ש קל על חמור אינם חלים זה ע"ז אבל ב"א כי הדדי נינהו דחיילי עכ"ל. עוד כ' כוונת הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות פ' אמרו לו הוא כך דהיינו טעמ' דלא מקרי בב"ח מוסיף אע"פ שאסור בהנאה שאלו הית' הנבל' בעינה נאסרה בהנאה כמו חלב מוקדשין הי' חל עליה איסור מוסיף להתחייב ב' על אכילתה אבל כאן דבר אחר גורם לה לנבלה להאסר בהנאה והוא החלב שנתבשל עמה. וכבר אמרנו בגדר המוסיף שהוא חל אחפצ' לא אחפצים וזכרנו מדברי רבא דלא אמרי' אלא בחד' חתיכה. וכ"ת אי דיינינן לי' לב"בח כשתי חתיכות יתחייב מעתה בכולל י"ל דב"בח יצא מכלל חתיכה אחת ולכלל שתים לא בא. הגע עצמך שמא נאסר החלב אלא מחמת הנבלה הא למדת שאין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא ב"א זהו טעם מספיק לפטור אותו מן המלקות השני על האכיל' כחלב. זה כוונת הרמב"ם. וא"צ במה שהקדים שם אל תירוץ הזה משמעתי' דר' אבהו כ"מ שנ' לא יאכל וכו' שהרי לא פטרנוהו בשביל שלא נאמר בו אכילה בפירוש אלא פוטרין אותו מפני שדבר אחר גורם לו להאסר עכ"ל. ועוד כ' הא דתני' (מכות כ"א) המבשל גיד בחלב ואכלו לוקה חמש לית הלכת' כוותי' דהא אדחי לה מהלכת' מסוגין דפ' כל הבשר עכ"ל. (ואע"ג דנוכל לומר דהכ' טעמ' כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי ולא מטעם דאחע"א מ"מ כיון דאנן פסקינן גבי המבשל חלב בחלב דאינו חייב בשום בב"ח ע"כ לית לן האי תירוצ' בתר' דמר אמר חדא וכו' ולא פליגי. ה"ה למבשל גיד בחלב. אמנם צ"ע דהא לא שמעי' דר"ח אית לי' אחע"א אלא בכולל לתירוץ א' או בבת אחת והכ' תני ר' חייא שחייב שתים על אכילתו משמע שגם הוא ס"ל כהאי בריית'. וצ"ל לדידיה טעמא הוא משום דאבישול לקי אאכילה נמי לקי):

[פסק] [ל.] כת' הרמב"ם פ' י"ז מאיסורי ביאה ובפ' י"ד ממאכלו' אסורות שאין איסור חע"א אלא א"כ שני האיסורין באין כאחת או שהיה איסור מוסיף או כולל (והיינו כר"מ וסתם משנה) לפיכך יש אוכל אכילה אחת וכו' הקדישה נאסר חלבה בהנייה ומתוך שנוסף בו איסור הניי' נוסף עליו איסור קדשים. (עיין משנה למלך פ"ה מיסודי תורה שכתב כיון שאין לוקין על הנאה לאו מוסיף הוא משא"כ בקדשים דלוקין לכן הוי מוסיף). ובפ"ו ממאכלות כ' הרמב"ם האוכל מחלב נבלה וטרפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה מתוך שנוסף איסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב לפיכך לוקה שתים. וכתב ה"ה ומ"מ נר' דברי זה אפי' למאן דל"ל איסור מוסיף (צ"ל כולל דזה כולל הוא) מודה בזה מדכתי' וחלב נבלה וכו' ואכל לא תאכלוהו וכו'. ובפ"ה ממאכלות כ' הרמב"ם תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו ואכלו חייב ב' משום אבר ומשום טרפה שהרי שני האיסורין באין כאחת. וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה ב' משום אבר ומשום חלב תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש. וצ"ל דסובר רבינו דאבר לא מקרי מוסיף כדכתב מהרמ"ע מפאנו. ואבר חל על חלב משום דהותר מכללו. וטרפה חל אחלב מכתוב וחלב טרפה ואבר חל אטרפה מגו דחל אחלב כמ"ש תוס' חולין ל"ז. עיין בלח"מ. וע' בפרי חדש סי' ס"ב ושער המלך כי האריכו הרבה בדברי רבינו). ובפ' שמיני ממאכלות כתב האוכל גיד הנשה של נבלה או טרפה או עולה חייב ב' מתוך שנכלל באיסור שאר גופה שהיתה מותר נכלל גם הגיד ונוסף עליו איסור אחר כ' כ"מ בשם תשו' רשב"א וז"ל בפ' גדה"נ מוכח דלמ"ד אין בגידין בנ"ט אין איסור מוקדשין נוהג בו ושכן פסק הרמב"ם והכ' פסק דחייב ב' ומאן דמחייב ב' ע"כ אית ליה יש בגידין בנ"ט וכו' ואיני יודע דרכו בזה עכ"ל. ושער המלך פ"ה ממאכלות אסורות תירץ דודאי רבינו סובר אין בגידין בנ"ט והראיה שפסק האוכל גיד הנשה מבהמה טמאה פטור ואינו כאוכל משאר בשר שאין הגידין מכלל בשר כמו שבארנו וכו'. א"כ באוכל גידי נבלה וטמאה לא מחייב משום טומאה ונבלה אלא דוק' באוכל ג"ה של נבלה ושל טמאה הוא דס"ל לר' יהודה דחייב ב' כיון דרחמנ' אחשבי' לג"ה אוכל לעבור עליו באותה אכילה חשובה נמי אוכל לעבור עליו משום טומאה ונבל' (דוגמ' לדבר כמ"ש רש"י פ' אין צדין אע"ג דהבערה מותר אפ"ה אין מדליקין בשמן שרפה דרחמנ' אחשביה להבערתו) וכו' ומעת' א"ש מ"ש רבינו האוכל גיד הנשה מטמאה פטור לגמרי כר"ש כיון דאגיד לא מחייב משום דבעי' בשרו מותר אין כאן טעמ'