כסף נבחר חלק א מב

דמאן דאית ליה כולל מידי דהוי אאיסור מוסיף ומאן דפטר דל"ל כי אמר איסור מוסיף בחד' חתיכה (מתוך שחל עליו שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר) בשתי' חתיכות לא אמרי' (מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכ' אחרת בכולל לא אמרינן). ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר לא אוכל תאנים וענבים מגו דחל אענבים חל נמי אתאנים. פשיט' מהו דתימ' איסור הבא מאליו אמרינן הבא מעצמו לא אמרי' קמ"ל (ע' נדרים ז' ב' לפי גירסת רש"י ורא"ש לית ליה לרב הונ' הא דרבא אמנם לפי דעת הר"ן י"ל דסבר כרב' ע"ש) ואיצטריך לאשמעי' אע"פ ששתיהן באין מחמת עצמן דאל"כ מאי קמ"ל הא כבר אמר ר"י לעיל. תוס') מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וכו' (והנהו כולהו אחע"א או כולל או מוסיף שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מגו דחל איסור מוקדשין אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל) [והא דאמר (כריתות י"ד) אקדשים מגו דאתוסף בה איסור הנאה וכו' התם נמי איסור כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף אלא משום שהו' חמור על קל. תוס'] ואם אית' (דאמרי' כולל במעצמו) משכחת חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחייל אתמרים חל נמי אחלב. (כ' תו' מפרש ר"ת דאית' בלאו והן דמשמע נמי חלב שע"ג קיבה או של חיה לפי שמזכיר עמו דבר היתר אבל בלא"ה לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב וכו' ואע"ג דמאן דאית ליה כולל מודה דעל חמור לא חל כדפירש ר"ת (יבמות צ"ג) מ"מ חייל' שבועה אחלב דקיל הואיל והותר מכללו עכ"ל) כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני. והרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם. איבע"א כי קתני מידי דלית ליה שאלה שבועה דאית ליה שאלה לא קתני. והרי הקדש הא אוקמינן בבכור וכו'. רב אשי אמר כי קתני מידי דחייל' כשיעור שבועה דחייל' אפחות מכשיעור לא קתני. הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה:

[כא.] מעילה ט"ו מתני' כל הנבלות מצטרפין זו עם זו (לכזית. השת' משמע אפי' נבלת בהמה טהור' עם נבלת טמא') גמ'] אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה (הנוגע בהן דבתרוייהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמ') אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפ"ע (לחייב עליה משום לא תאכלו נבלה לא מצטרפין וכו' דאין אחע"א) ולוי אמר אפי' לאכיל' נמי מצטרפין (דקסבר אחע"א וחל איסור נבלה על איסור טמאה וחייב שתים אחת משום טמאה ואחת משום נבלה). [כ' תו' וא"ת וכי פליג רב ולוי בפלוגת' דתנאי בעלמ' דפליגי באחע"א ונראה דודאי כולהו איירי למ"ד אין אחע"א. ולוי אמר לך אף ע"ג דבעלמ' אין אחע"א הכא מודה דאחע"א דגלי קרא בנבלה דכתיב וחלב נבלה וכו' יבא נבלה ויחול על חלב וה"ה דחל נבלה אטמאה עכ"ל]. ורב אסי אמר טהורין לעצמן וטמאין לעצמן. איכ' דאמרי פליגי אדרב (ומצינן לאוקמי בין לענין טומאה טהורין לעצמן וכו' ומוקי למתני' כל הנבלות מצטרפין וכו' היינו טהורין בפני עצמן) ואיכ' דאמרי לא פליגי אדרב (וכי קאמר טהורין לעצמן לענין אכילה). מיתיבי חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה אין מצטרפין אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה בין במיתתה מצטרפין קשי' ריש' לסופ' אלא לאו ש"מ מיתת שניהם מצטרפין. אמר לך רב אסי האי תנא סבר אחע"א (דאע"ג דאיכ' איסור של טמא' איכ' איסור של נבלה להכי מצטרפי ולא סביר' לי' הכי אלא ס"ל דאין מיתת שניהם מצטרפין דאין אחע"א):

[כב.] מכות דף י"ו ב' אמר רב' בר רב הונ' ריסק ט' נמלים והביא א' חי והשלימן לכזית לוקה שש חמש משום ברי' ואחת משום כזית נבלה. כ' תו' אבל קשה האיך יצטרף אותו שלם לכזית והלא אין איסור נבלה חל עליו כדאית' מעילה (י"ו). וי"ל דהכ' אתי' כמ"ד אחע"א אע"ג דאין כולל ולא מוסיף. והטעם משום דמצינו דאיסור נבלה חל על חלב. אפי' למאן דלית ליה אחע"א כלל אמרי' נמי דטמאים מצטרפין מהאי טעמ' עכ"ל:

[כג] נדרים צ' מתני' נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו וכו'. כ' תוס' לכשתתגרש ותנש' לאחרים תהא נטולה מן היהודים. ואין לתמוה האיך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודם א"א הא אין אחע"א וי"ל דהוי איסור כולל מגו דחל על תשמיש דבעל שהוא היתר חל נמי על אחרים וצ"ע למ"ד לעיל כולה פרקין ר' יוסי הא ר' יוסי לית ליה כולל באשת איש ונעשה חמותו דאמר נידון בזיק' ראשונה עכ"ל [וע' לקמן מה שכתבתי בשם שער המלך]:

[כד] שבועות דף כ' איזה איסור האמור בתור' האומר הרי עלי שלא אוכל בשר וכו' כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדלי' וכו' ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו יום וכו' פשיט' (כיון דטעמ' משום דנדור ובא וכו' וכי משום דמת אביו מגרע גרע) כיום שנהרג בו גדלי' איצטריך ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הוי עליה איסור. דלאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כ' תוס' פי' בקונט' לא גרסי' כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור בל יחל דהא א"נ הוי דאוריית' הא אמרינן נדרים חלין אפי' על דבר מצוה וכו'. מיהו נראה לר"י דגרסי' שפיר אע"ג דאי הוי דאוריית' נמי חייל וכו' מכל מקום לא אקרי נדר בדבר הנידר כיון דאי לא נדר איכ' עליה איסור דאוריית' ועוד דהא דנדרים חלין ע"ד מצוה בביטול מצוה איירי כגון קונם לולב שאני נוטל. אבל אם נדר לקיים מצוה כגון קונם שלא אוכל ביה"כ או שלא אוכל נבלות וכו' לא חייל דאין אחע"א ולהכי אצטריך טעמ' דמדרבנן. ומיהו לר' יהודה בן בתירה דאית לי' נשבע לקיים המצוה חייב כ"ש נדרים שחלין לבטל שיחולו לקיים עכ"ל. כ' הר"ן בהלכות אהא דגרסי' כיום שמת בו אביו וכו' דרש"י ס"ל דנדרים חלין על מצוה אפי' בקיום לא תעשה אבל רז"ה ס"ל דוק' בביטול מצות עשה וטעמ' דכי נדר לבטל המצוה הרי נדרו חידש עליו איסור שמתחלה אותה מצוה מוטלת עליו ועכשיו אסורה והנדרים חלין על מצוה אבל נדר לקיים מצות לא תעשה אין זה איסור חדש עליו מחמת נדרו שיחול על דבר תור'. ואע"פ שהשבועות חלות לדעת ריב"ב אף בקיום ל"ת התם היינו טעמ' מפני שחידשו קרבן משא"כ בנדרים הלכך דוק' משום דכיון דמדרבנן הוא הא מדאוריית' אין הנדר חל עליו. והא דתנן יש נדר בתוך נדר ואמאי כיון שנדר חדא זימנ' הוי לי' מושבע מהר סיני. י"ל דלא אמרו אלא באיסור הבא מעצמו כגון נדר דרבינהו רחמנ' מנזיר להזיר אבל ל"ת של תורה אין נדר חל. ועוד שכבר פירשתי שם פי' אחר. ודעת רמב"ן ורבינו האי שנדרים חלין אף בקיום ל"ת ואם עבר על אותו איסור עבר ג"כ על בל יחל וכן מוכח מירושלמי שהבאתי בנדרים עכ"ל. [וע' חדושי רשב"א בשבועות ונדרים תרא' שדעתו כרז"ה]. [כה.] שבועות דף כ"ז מתני' נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים ולא קיים פטור שהי' בדין שיהא חייב כדברי ר' יהודה בן בתירה. אמר ר"י ב"ב מה אם הרשות שאינו מושבע עליו מהר סיני חייב עליו מצוה שהוא מושבע וכו' אינו דין שיהא חייב אמרו לו אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור (וקר' כ' להרע או להיטיב). כ' תוס' בקונט' גרס כדברי וכו' ולא גרס דברי משום דבמתני' קתני פטור. ולריב"ב הוי חייב. ולריב"א הי' נר' לקיים גירסת הספרים דמודה ריב"ב בנשבע שלא לאכול נבלה ואכל דפטור דאין אחע"א ודוק' בלקיים המצוה כגון לישב בסוכה וכו' והכי