כסף נבחר חלק א מא

וחייל אאיסור אשת אח (והוי כנכרית) אלא נשא חי ואח"כ נשא מת אחות אשה קדים. כיון דלא אתי איסור אשת. אח וחייל אאיסור אחות אשה הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא. כ' רשב"א בשם הראב"ד פי' טעמ' דב"ש משום אין אחע"א והלכך ע"כ אי אפשר למדרש לצרור לצרת אחות אשה דלא מיבמה וכיון דבטיל לצרור כלהו צרות דט"ו נשים שריין דהא כלהו מאחות אשה ילפינן. ואקשינן תינח וכו' אלא היכ' דנש' חי וכו' הא בכה"ג איכ' לקיומי לצרור משום דאחות אשה קדים וממיל' אתיין כולהי קרובי. ופריק דאפ"ה לא הוי צרת ערוה במקום מצוה כיון דלא נפלה ערוה קמיה ואע"ג דנפלה קמי שאר אחים מ"מ לגבי האי הוי לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא ובהא פליגי עלייהו ב"ה דכיון דהיא גופ' שריא לגבי שאר אחים צרת ערוה במקום מצוה היא ואסורי עכ"ל. (ויש כאן מקום עיון דהכ' מסיק רבא דב"ש ל"ל איסור ח"עא אפי' בכולל ומוסיף. ובביצה י"ב מוקי ר' יוחנן הא דתני המבשל גיד בחלב בי"ט ואכלו לוקה ה' כב"ש והתם הוי אחע"א כן הקשה בספר אחד ושכחתי באיזה ספר ראיתי זאת ונראה דהתם הוי טעמ' כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי כדאית' חולין (קי"ג) לחד תירוצא):

[כ.] שבועות דף כ"ג ע"ב אית' על הא דתנן התם שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינן ראוין וכו' פטור. והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר. מ"ש ריש' ומ"ש סיפ' (קס"ד דנבלות וטרפו' נמי אוכלין שאינן ראוין הן) הא לא קשי' ריש' בסתם וסיפ' במפרש. מפרש נמי גופ' תקשי אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא. רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי בכולל דברי' המותרים עם דברים האסורים (שפירש ואמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחיטות) וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליב' דרבנן אי בסתם אליב' דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש. בשלמ' ר"י לא אמר כר"ל דמוקים לה למתני' כדברי הכל. אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרי' כולל באיסור הבא מאליו (כגון האוכל נבלה ביה"כ דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יה"כ. דחייל יה"כ אנבלה בכולל מגו דאתסר האי גבר' בשחוטה משום יה"כ. אתסר נמי בנבלה משום יה"כ היינו כולל באיסור הבא מאליו דיה"כ בא מאליו הוא) באיסור הבא ע"י עצמו (כלומר ע"י אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו ע"י דבורו) לא אמרינן. [כ' תוס' אהא דר"י לא אמר כר"ל וכו' והא דלא אמר משום דס"ל לר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכו' כיון דליכ' אלא איסור בעלמ' לאו מושבע ועומד אע"ג דאין איסור לאו חל על עשה כדלקמן גבי שבועה שאתן לעני דפריך מושבע ועומד וגם בסנהדרין גבי ומתו בו כי יחללוהו אע"ג דתרומה טמאה אין בה אלא איסור עשה מ"מ חצי שיעור דליכ' אפי' עשה אלא איסור בעלמ' לא חשיב מושבע ועומד ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל וזה הפירוש נר' יותר. דלפי' קמ' קשה דמ"מ הוי מצי למימר דלא אמר כר"ל משום דסבר ח"ש אסור מהתורה דלא משכחת הן ולאו דהיכי משתבע שאוכל ח"ש הא מושבע ועומד מהר סיני הוא עכ"ל. ועוד כ' תוס' בד"ה איסור הבא וכו' והא דתנן יש אוכל וכו' וקחשיב מוקדשין וכן האוכל גיד של עולה (חולין ק"א) י"ל דהכ' באיסור הבא מעצמו על עצמו קאמר אבל מוקדשין שאסורין על כל העולם אמרי' וכו' עכ"ל). בשלמא לר"ל מש"ה פטר ר"ש דאמר כ"ש למכות אלא לר"י מ"ט דר"ש. ר"ש לטעמיה דל"ל איסור כולל דתני' האוכל נבלה וכו'. בשלמ' לר"ל משכחת לה בלאו והן (דקי"ל אין קרבן שבוע' אלא א"כ אתה מוצא בה לאו והן דכתיב להרע או להטיב דמשמע דבר והפוכו וכו' משכחת לה נמי בשבועה שאוכל חצי שיעור נבלה דלאו נשבע לבטל המצוה) אלא לר"י (דמוקי לה בשיעו' שלם ומשום כולל וע"כ במפרש נבלות אוקימת' משום קושי' ריש' לסיפ') הן היכ' משכחת לה (שבועה שאוכל נבלות ושחוטות מי משכחת דתיחול אנבלות ולבטל שבועת הר סיני). (כ' תוס' קשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמ' בכולל חייל' שבועה לבטל מצוה. ותירץ דהכ' דוק' לא חייל' משום שהזכיר נבלה ונשבע עליה לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסח חייל'. לפ"ז משכחת הן אפי' בדברים האסורין כשאמר סתם שאוכל ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חייל' דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי קום ועשה ודאי חייל' עכ"ל) אלא כדרב' שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור (כך גרס רש"י אבל ר"ח גרס שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ופירושו כמ"ש ר"ן ותירוץ כאן בסתם וכאן במפרש קאי למסקנ' דאיסורין אינן בכלל סתם לא אוכל וכן לגירסת תוס' נמי קאי התירוץ הא') (לא תשני לעיל קושי' ריש' וסיפ' כאן בסתם וכו' אלא כולה בסתם ואוכלין שאינן ראוין דקתני ריש' פטור כדרב' מפרש' כגון עפר אבל נבלות ראויות לאכילה וארי' דרביע עלייהו ותו לא קשי' לר"י דמשכחת בלאו והן אף בשיעור שלם דהא לא אוכל סתמ' קאמר אם אכל נבלה חייב שהרי כלל בסתמו דברים המותרי' והאסורי' ומתסרו איסורים ע"י כולל והן משכחת לה דהא אוכל סתמ' קאמר ומקיים שבועתו בדברים המותרים ואם לא אכל חייב) ותוס' ד"ה אלא מביא תוספת' דשבועות דאית' התם שבועה שאוכל ואכל פגול נותר וכו' פטור [דמקיים שבועה בזה] ור"ש מחייב. לפי שלא חלה שבועה עליה ע"י כולל לר"ש ולרבנן חלה. ומכאן ראי' לריצב"א אפי' בלא קום ועשה חייל' על ידי כולל בשאין מזכיר האסור עכ"ל. וכ' הר"ן בשבועות כ"ג בסוגי' דכולל דברים האסורים וכו' ואע"פ דנשבע לבטל את המצוה חייב בכולל כדאית' בירושלמי אפ"ה דוק' בשב ואל תעשה אבל לעבור על המצוה בקום ועשה לא חייל (והוא סברת ר"י בתוס') א"כ פריך שפיר דלא משכחת הן ומפרקינן כדרב' כלומר הן משכחת לה בסתם שאמר שבועה שאוכל סתם לענין שאם אכל נבלות פטור וכיון דמשכחת בהן סתם אע"פ דשבוע' דלאו אינה אלא בלאו מפורש כדאוקמינ' מתני' במפרש דוק' וכ"ת וכי נשבע שאוכל סתם כי אוכל נבלות אמאי פטור והא כיון דאמרי' בריש' שאם נשבע שלא יאכל סתם שאם אכל נבלו' פטור אלמ' אין נבלות בכלל אכילה י"ל דלא דמי מי שנשבע שיאכל למי שנשבע שלא יאכל. שמי שנשבע שלא יאכל מסתמ' אמרי' שלא נתכוין אלא על דברים ראוין דאינן ראוין לא הי' צריך לישבע עלייהו. אבל כי נשבע שיאכל סתמ' מסיק אדעת' דבכל מה שיאכל יצא ידי שבועה הלכך נבלות בכלל וכו' וה"ק רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור אלמ' דברים שאינן ראוין בכלל שבועה שאוכל ואע"פ שאינן בכלל שלא אוכל דהא תנן אוכלין שאינן ראוין פטור. ובסוף שבועות שתים כ' דרז"ה לא ס"ל האי ירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול וכו' מדקאמר בגמר' הן היכי משכחת דאלמ' מי שנשבע שיאכל נבלו' ושחוטות לא חייל ורמב"ן תירץ אע"פ ששבועה חל בכולל אעפ"כ אם עבר ועשה אינו חייב קרבן וכו' אבל מ"מ אסור הוא כדעת ירושלמי. ועוד דאית' בירושלמי שיש אומרי' שבוע' סתם חלה על איסורין (עיין בלשון ירושלמי במלחמות שם) והוא איסור כולל אבל לא במפרש ומשמע שחולק אש"ס דילן שסובר שמי שנשבע שלא יאכל סתם אין נבלות בכלל וכו' ור"ן כתב דירושלמי וגמר' דילן פליגי אי איסורין כעפר אצל בני ברית דירושלמי סובר דאינן כעפר כיון דראוין לאכיל' והא ודאי מצה בת אכילה והיא בכלל שבועה אפי' לגמ' דילן לפיכך ראוי לסמוך על הירושלמי עכ"ל הר"ן. אמר רבא מ"ט