כסף נבחר חלק א מ

חיילי היינו משום דהותרה בהדי ההיא שלא הותרה שכן משמע לישנ' דאמר בר קפר' שבת לכל הותרה וכו' משמע משום דהותרה לא חיילי ור' חייא ל"ל האי סבר' כדאמר לכהנים הותרה וכן משמע קצת לקמן דבת אחת עדיף טפי דקאמר השת' משום כולל מחייב משום בת אחת מבעי' ומאן דמחייב בכולל משום דמידי דהוי אמוסיף וא"כ עדיף נמי ממוסיף עכ"ל) בשלמ' לר"ח כי אתני' לדידי' אליבי' דר"י וכי אתני' לבר קפר' אליביה דר"ש אלא לבר קפר' ר' חייא שקורי משקר. אלא קמפלגי באיסור בת אחת ואליבי' דר"ש (וה"ק ר"ח אע"ג דפליג ר"ש ופטר ה"מ בכולל אבל בבת אחת מודה הואיל ולא קדם חד לחברי' ובר קפר' אמר בב"א נמי פליג ר"ש) בשלמ' לבר קפר' וכו' אלא לר"ח בר קפר' שקורי משקר אמר לך ר"ח כי אתנייה רבי לדידיה תרתי לפטור אתניי' ואיסור כולל אתניי' ואליב' דר"ש (אבל מליקה לא אתני' דלא משכחת אלא בבת אחת דכל זמן שלא נמלקה הוי עליה איסור מעילה ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע מיני' איסור מעילה וחייל עליה זרות ומליקה בב"א) וחזיי' בר קפר' לזר שאכל מליקה ואיידי דדמי לה ערבה בהדייהו ועיין בה ולא אשכח אלא בב"א וסבר מדהא בב"א הא נמי בב"א ומדה' לפטור הנך נמי לפטור. (כ' תוס' הא דקאמר איסור כולל אליביה דר"ש אתניי' אבל לר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבי' דר"י נמי אתניי' לפטור דא"כ לא הוי טעי בר קפר' לערב מליקה בהדייהו דבב"א פשיט' ליה לבר קפר' דלר"י מחייב תרתי ולהכי פשיט' ליה בסמוך דלר"י מחייב תרתי באיסור כולל שע"כ צ"ל דאליבי' דר"ש אתניי' ולא אליבי' דר"י ופליג רבי יוחנן (דלעיל) אר"ח ובר קפרא עכ"ל). מיתיבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה דברי ר' יוסי רש"א אין כאן אלא משום זרות וב"מ בלבד ואילו מליקה שיירה למאן שיירה אילימ' לר"י השת' לר"י בכולל מחייב ב' בב"א מבעי' אלא לאו לר"ש ובכולל הוא דפטור אבל בב"א מחייב תיובת' דבר קפרא תיובת'. זר ששימש בשבת במאי אי בשחיט' כשרה בזר אי בהקטרה והא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת. אמר רב אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כהן גדול וכדברי האומר שפסולה בזר. אי הכי מאי אירי' זר אפי' כהן הדיוט נמי. שזר אצלו קאמר. מתקיף לה רב אשי מידי חטאות קתני או לאוי קתני. אלא איסור' בעלמ' קחשיב למאי נפק' מיניה לקוברו בין רשעים גמורים. (מהכ' וגם מהא דלעיל דף ל"ב מוכח דבכל מקום דאמרי' אין אחע"א היינו לחיובו עונש על האיסור השני אבל לענין שיהא אסור גם מצד האיסור השני שפיר חל אף קל על חמור כדמוכח הכא ועיין תו' ד"ה הבערה וכו' לפ"ז אם האיסור השני הוא עשה גריד' דלא שייך עונש שפיר חל לענין שיהא אסור אף מצד האיסור השני. וצריך לעיין בזה). כ' תו' בד"ה הבערה ללאו וכו' להכי פריך והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת והאיך חל אאיסור זרות אע"ג דבאיסור מוסיף ס"ל לר' יוסי דחייל קל על חמור כדמוכח כריתות י"ד מ"מ בכולל ס"ל לגמר' דלא חל קל על חמור ואע"ג דיכול לאוקמי בהצתת אלית' דאין בה אלא לאו כדאמרי' יומ' (כ"ד) מ"מ הוי איסור שבת קיל דהותר במקדש. אבל אי הוי מית' בהבער' הוי חשוב חמור אע"ג דהותר. וטומאה נמי אע"ג דהותר חל על בעל מום משום דטמ' ששמש במיתה וב"מ באזהרה לרבנן דרבי. וא"ת דאמר חולין (ק"ג) התור' אמרה יבא איסור נבלה ויחול על חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל. ואור"י דחלב קל דהותר מכללו אע"ג דנבלה הותר אצל מליק' שאני קדשים דכהנים משלחן גבוה קזכי כדאמר חולין (ק"כ) ועוד דיש חומר' בנבלה שמטמ'. ואע"ג דיש חומר' בחלב דליכ' בנבלה אין לחוש כדאמר חולין (ק"א) מאי חזית וכו'. וא"ת דאמר לקמן מאן תנא דאית ליה כולל ומוסיף וב"א משמע דאחות אשה חייל בכולל אאשת איש דחמור. וי"ל דאשת איש דיש לה היתר בחיי בעלה חשבינן ליה קולא (ביבמות כ"ד) ואע"ג דבחולין איכ' מ"ד דאיסור טרפה חל על אבר אע"ג דחמיר דחשיב משהו בשר גידין ועצמות ונוהג בבני נח וחייל טרפה דקיל אפי' בלא כולל אור"י דיש חומר' בטרפה דבשנטרפ' שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל איסור אבר אתי' שחיטה ומפקע ליה עכ"ל (כלומר למ"ד לאברים עומדת דחל איסור אבר קודם תלישה דבהכי איירי הש"ס התם):

[יז.] כריתות י"ד ב' מתני' הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו וא"א ונדה ר' יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב גמ'] ומי אית ליה לר' יוסי אחע"א והתנן וכו' ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונ' אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף במתני' דאיכ' מוסיף הוא הדין לכולל ובת אחת כדמפרש לקמן) מאי איסור מוסיף איכ' הכא דאיכ' ברא לסבא (ואחיו של זה הוא) מגו דאתוסף איסור' לגבי ברי' (משום אשת אב) אתוסף איסור' לגבי' דידי' [עיין בפירוש המשנה לרמב"ם על זה]. כ' תוס' ישנים מודה ר"י באיסור מוסיף שהאיסור חמור חל על איסור קל או בשוים אבל קל על חמור לא חייל וכו' ור' יוסי דאת' לאוסופי באשת אב אינו מודה בהני דהזכיר הת"ק וכו' הלכך לר"י לאו משכחת אלא ג' בת בתו כלתו ואשת אב עכ"ל. (וזה סותר למה שכ' תו' יבמות ל"ג בד"ה הבערה). [יח.] כריתות ב'. ב' (על מתני' דשלשים ושש כריתות בתור' אית' בגמ'). מנינ' למה לי אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כל א' וא' ומסיק הש"ס דילפי' לחלק מהא דיצאת כרת באחותו וכו' וכתיב כי כל אשר יעש' מכל התועבות וכו' אמר ר' יונה הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפ"ע אף כל חייבים עליה בפ"ע, ולר' יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות לחלק מנא ליה נ"ל מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה. ורבנן אין ה"נ אלא כרת דאחותו מבעי' לי' לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו (עיין כריתות ט"ו תו' ישנים ד"ה לחייב) ור' יצחק הא מלת' מנ"ל נפק' ליה מן סיפ' דקר' דכתיב ערות אחותו גילה ורבנן אחותו דסיפ' מבעי' ליה לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ור' יצחק סבר עונשין מן הדין ואבע"א יליף עונש מאזהרה. כתב תו' ישנים ד"ה לומר שאין עונשין תימ' דלעיל משמע דאצטריך אחותו לחלק על אחותו שהיא אחות אביו וכו' הא חדא מיהא מחייב ואמאי הא אין עונשין מ"הד מיהו איכ' למימר דמהא יליף כיון דגלי הכא ה"ה לעיל אך קשה דלקמן תנן יש אוכל אכילה אחת וחייב וכו' ואמאי דלמ' לא מחייב כיון דחמיר טפי וכ"ת דיליף מהכ' מה לאחותו שכן לא הותרה מכללה. ויש מתרצין דשאני הכא דליכ' אלא איסור אחותו וחמיר' טפי ב' צדדים מצד א' להכי אמרי' אין עונשין מ"הד אבל לקמן דאיכ' איסורים אחרים חייל שפיר ע"י כולל ומוסיף ובת אחת עכ"ל:

[יט.] יבמות י"ג ב' מתני' ב"ש מתירין הצרו' לאחים (להתייבם) וב"ה אוסרין וכו'. גמ' אמר ר"ש בן פזי מ"ט דב"ש דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר. חוצה מכלל דאיכ' פנימית ואמר רחמנ' לא תהי' וכו'. רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין אחע"א (אין איסור אשת אח חל על בתו של זה אצל אביה הלכך לא רמי' קמיה ליבומי והוי כמאן דלית' וכן באחות אשה ובכולן והכי מפרשי' למילתיה דרב' במסקנא ומיהו הא דפריך תינח היכ' דנש' וכו' לא ידע מלת' דרבא וסבר דרבא אאחות אשה וכיוצ' בה לחודייהו קאי שקרובתו ע"י קדושין) תינח היכ' דנש' מת ואח"כ נשא חי לא אתי איסור אחות אשה