כסף נבחר חלק א לט

מוכל לתרץ אפי' שבועה שלא אשתה עכ"ל. ובאספ"ז כ' ואיבע"א ר"ש לית לי' איסור חל על איסור פי' ר"ת ומשכר יתירה שמעינן לה דנזיר ששתה יין ביה"כ אין חייב משום יה"כ דלא אתי איסור יה"כ וחייל אאיסור נזיר ומהכ' יליף ר"ש בכל דוכת' דאין אחע"א דהכי משמע פי' דקר' מיין ושכר יזיר דוק' משום נזירות חייב על יין ושכר ולא משום איסור אחר דלא אתי איסור אחר וחייל עלי' וקשה דבחולין פ' כל הבשר דרש שמואל דאין אחע"א מקר' דומתו בו וכו' ונ"ל דר"ש ל"ל בעלמ' אחע"א מקר' דומתו בו. ודרש הכא מיין ושכר דגבי נזירות חל איסור על איסור דאם אמר שבועה שלא אשתה יין ואמר הריני נזיר וכו' לוקה שתים דהכי משמע פי' דקר' מיין ושכר יזיר לעולם אף אם נאסר בו כבר ומיין דרש דנזירות חלה לבטל השבועה ומשכר דרש דנזירות חלה על איסור שבועה. הרא"ש. וכן פי' הר' עזריאל ז"ל וז"ל ואיבע"א ר"ש ל"ל אחע"א וכו' ולהכי אצטריך שכר למימר דנזירות חייל ביין האסור דלא נגמר מהתם דלא חייל דכי היכי דיין מייתר לי' לר"ש לאסור יין מצוה וכו' שכר נמי מייתר לאסור יין האסור. וכן אם הי' יה"כ ואמר הריני נזיר אותו נזירות חייל איה"כ ולוקה משום נזירות אם שתה אע"ג דבעלמ' ל"ל אחע"א הכא מייתר לי' שכר לומר דחל אבל רבנן בעלמ' נמי אית להו אחע"א ולא איצטריך להו שכר להכי עכ"ל אספ"ז. [טו.] מכות כ"א מתני' יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין כלאים בכרם ובשביעית וי"ט וכהן ונזיר בבית הטומאה. כתב הרמב"ם בפי' המשנה אין בכל אלה אחע"א אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן א' עכ"ל (ולי צ"ע דהא שביעית וי"ט וגם נזיר וכהן הוי אחע"א כמו שבאמת מקשה שער המלך אגמ' האיך אמרי' איסור כולל ל"ל שביעית וי"ט נזיר וכהן אחע"א (ע' במאכלות אסורות) ואף די"ל דעל הש"ס לא קשה דבנזיר קיי"ל אחע"א כמ"ש תוס' אפי' לר"ש ואף י"ט אשביעית נוכל לומר כיון דגלי קרא בשבת שחל אי"הכ מדכתיב היא וי"ט נמי איקרי שבת לכן חל נמי י"ט אשביעית. אבל ארמב"ם דכ' דליכ' הכא אחע"א קשה וצ"ע). ופריך הש"ס ולחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט דמגו דחלה שבוע' בחול חלה נמי בי"ט אלא האי תנא איסור כולל ל"ל כ' הריטב"א פי' או לית ליה שום איסור כולל ואפי' דאתי ממיל' כנבלה ביה"כ וכר"ש. או דל"ל איסור בדבר הבא מעצמו ולפום האי תירוצ' אית לן למימר דס"ל אין נדרים חלין על האיסורין לקיים דאי לא לתני בפרט על חרישה בי"ט שאמר קונם עלי כלי מחרישה לחרוש בהם בי"ט אלא ודאי כדאמרן (עיין בשער המלך במאכלות אסורות וע' שאגת ארי' סי' ס'):

[טז.] יבמות דף ל"ב ת"ר בא עליה (ב' אחין נשואות ב' אחיות ובא עליה בחיי אשתו) חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. והתני' רש"א אינו חייב אלא משום אחות אשה כאן שנש' חי ואח"כ נשא מת וכו' ור"ש היכי דנש' מת ואח"כ נשא חי כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתיבם יבומי אמר רב אשי איסור אחות אשה מתל' תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל הילכך לא פקע (מתלא תלי דאי היה פקע איסור אשת אח הוי חייל איסור אחות אשה דהאי דלא חייל מעיקר' משום טעמ' דאיסור אשת אח דקאים קמיה הלכך הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה לפוטרה מן היבום לא פקע איסור אשת אח וחייב משום אשת אח) וסבר ר' יוסי אחע"א והתנן עבר עבירה שיש בה ב' מיתות נידון בחמורה (כגון חמותו והיא א"א דאחמותו בשרפ' וא"א חנק) ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונ' הבאה עליו. ותניא אמר ר' יוסי כיצד חמותו ונעשית א"א נידון בחמותו א"א ונעשית חמותו נידון בא"א. אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף תינח היכ' דנש' חי ואח"כ נשא מת מגו דאיתוסף איסור לגבי אחים אתוסף איסור לגבי דידיה אלא היכי דנש' מת וכו' האי איסור כולל הוא. [כ' תוס' וא"ת דלמ' ר"י נמי אית לי' כולל ואור"י דקסבר א"א ונעשית חמותו נמי כולל במגו דאתסר בשאר קרובות וקתני דנידון בא"א. ולההיא לישנ' דלקמן דסבר ר' חייא דר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דא"א ונעשית תמותו לא חשיב כולל כיון שאין שם אחד. והא דחשיב בעל מום ששימש בטומאה כולל. אכילה ועבודה חשיב שם א' דשניהם נאסרו בלשון קריבה. ומיהו איסור מוסיף אור"י דחשיב אפי' אין השמות שוין כדמוכח (כריתות י"ד) גבי הבא על בת בתו עכ"ל]. אלא אמר רבא וכן כי אתי רבין אמר ר' יוחנן מעלה אני עליו כאלו עשה שתים ואינו חייב אלא אחד (לעולם ל"ל לר' יוסי אחע"א והאיך אמר חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג ולחייב ב' חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור) מאי נפק' מיני' לקוברו בין רשעים גמורים (פי' אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ור"ש סבר אע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורין כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים. תוס') ובפלוגת' דאתמר זר ששימש בשבת. בעל מום ששימש בטומאה. זר שאכל מליקה. ר' חייא אומר חייב שתים בר קפר' אומר אינו חייב אלא אחת. קפץ ר' חייא ונשבע כך שמעתי מרבי קפץ בר קפרא ונשבע כך שמעתי מרבי. התחיל ר' חייא לדון שבת לכל נאסר' כשהותר' במקדש אצל כהנים הותרה לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת. טומאה לכל נאסר' כשהותר' במקדש אצל כהנים תמימין הותרה ולא לבעלי מומין. יש כאן משום בעל מום ומשום טומאה. נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש. לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ומשום מליקה. התחיל בר קפר' לדון שבת לכל נאסרה כשהותר' במקדש הותרה (סתם) אין כאן אלא זרות. טומאה לכל נאסרה כשהותרה במקדש (בצבור) הותרה אין כאן אלא בעל מום. נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש הותרה אין כאן אלא זרות. במאי קמפלגי באיסור כולל ואליבי' דר' יוסי וכו' ומאי איסור כולל איכ' בשלמ' זר וכו' אלא מליקה בכולל לא משכחת לה אלא קמפלגי באיסור בת אחת אליבי' דר' יוסי ר' חייא סבר ר' יוסי בב"א מחייב תרתי (והא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא איסור אשת אח ואחות אשה בב"א ומשכחת דשוינהו ב' אחים שליח ליקדש ב' אחיות והן עשו שליח לקבל קידושיהן ופגע שליח בשליח) ובר קפר' סבר לא מחייב אלא חדא והכא מאי בת אחת איכ' זר ששמש בשבת כגון דאייתי ב' שערות בשבת דהוי זרות ושבת בהדי הדדי. בעל מום נמי כגון דאייתי ב' שערות ואטמי (כלומר דאטמי קודם ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא ב' שערות ובשעת הבאה חלו שניהם) א"נ שחתך אצבעו בסכין טמאה. (כ' תוס' ד"ה ר"ח סבר וכו'. והשת' הא דפליג ר"ש דאינו חייב אלא משום אשת אח אע"ג דבב"א אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשתו שרי לאחר מיתת אשתו. והא דקאמר דר"י מחייב בב"א לאו דוק' אלא אפי' במוסיף כדמוכח כריתות י"ד עכ"ל. ועוד כ' תוס' ד"ה בר קפרא. ובריית' דקתני דחייב ב' היינו לקוברו וכו' ובאידך בריית' דמיירי בנש' חי ואח"כ וכו' מודה בה בר קפרא דלר"י חייב ב' דמודה ר"י באיסור מוסיף כמו שפי' בקונט' וכו' וק' לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמפלגי באיסור ב"א לר"ש וחייב לר"ח שתים באיסור ב"א לר"ש. ואפ"ה ל"ל איסור מוסיף דקתני לעיל אינו חייב אלא משום אחות אשה. ואור"י דודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר בר קפר' דדוק' באיסור בת אחת דהכ' כגון אחות אשה וטומאה ושבת ונבלה דלא