כסף נבחר חלק א לח

הא אסורה מחיים משום איסור שאינה זבוחה ורחמנ' אמרה וזבחת וזו לא נשחטה דמ"מ אף לאחר שנתנבלה איכ' עשה דשאינה זבוחה כדמשמע בפ' כל שעה (ל"ו). ובנזיר (ד'). דר"ש אומר האוכל נבלה בי"הכ פטור משום דאין איסור חל על איסור משמע אפי' נתנבלה בי"הכ פטור משום דאין אחע"א והשת' כשמתה פקעה איסור אבר מ"ה אמאי לא חל איסור י"הכ עם איסור נבלה בב"א אלא ודאי לעולם איכ' איסור דשאינה זבוחה ולהכי לא חייל עליה איסור וי"ל דהוי מצי למימר ולטעמך עכ"ל. עוד אית' התם בקדושין דף ע"ז ב'. תיי' לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו מכהן הדיוט וכו' למה נאמרה כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה בכ"ג (כשם שחלוקה גרושה וכו' האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עלי' אף משום גרושה כך חלוקה בכ"ג אע"פ שנאמרו בלאו אחד) פשיט' מגרע גרע. אלא כשם שחלוקה גרושה וכו' בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וכו' בכה"ג (שאם היתה אלמנה וגרוש' וחללה זונה חייב על כל אחת). וכ' ריטב"א כשם שחלוקה גרושה וכו' פי' שחייב על גרושה לחודה אע"פ שאינה זונה חללה דהא פלג' קרא ואשה גרושה מאישה ללמד שילקה עליה בפני עצמו וה"ה על חללה לחודה וכו' כי בא זו ללמד על אלו הא לאו הכי ה"א שאינו חייב עד שיהו כולן בה כך חלוקה אלמנה בכה"ג סד"א כיון דכתיב אלמנה וגרושה וכו' לא לחייב על אלמנה לחוד קמ"ל וכו' וכי הוי גרושה וחללה וזונה לקי אכולהו למאן דאית לי' איסור חע"א כיון דהוי איסור מוסיף ולמאן דל"ל אחע"א נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים. אבל ליכ' לפרושי כפירש"י דא"כ תפשוט מהכ' דאיסור חע"א באיסור מוסיף מיהו ותקשי לכולי תנאי ודפליג בהא קר' למאי אתא אלא ודאי דלית' אלא כדפרישית עכ"ל. [יב.] כריתות כ"ג מתני' חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר אכל אחד מהם ובא אחר ואכל השניי' ר"ש אומר זה מבי' חטאת וזה מבי' חטאת ושניהן מביאין חטאת א'. [גמ'] אמר לי' רבא לר"נ ומי אמר ר"ש אחע"א והתני' ר"ש אומר האוכל נבלה ביה"כ פטור. (כ' תו' וא"ת מאי פריך דוק' יה"כ לא חל על נבלה אבל נותר חל שפיר על חלב שהרי נבלה וטרפה חל על חלב כ"ש נותר דחמיר. וי"ל דס"ל כיון דחזינן גבי יה"כ דחמור לא חל על קל ה"ה גבי נותר דאינו חמור לא יחול על חלב אע"ג דהותר מכללו. וא"ת דילמ' יה"כ לא הוי אלא כולל אבל נותר הוי מוסיף ודלמ' מוסיף אית לי'. וי"ל דהש"ס ידע דר"ש ל"ל מוסיף דתני' (יבמות ל"ב) הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשתו בין נשא מת ואח"כ חי בין חי ואח"כ מת אינו חייב אלא אחת עכ"ל). אמר רב ששת ברי' דרב אידי כגון דאכל כולי' בחלבה (דליכ' איסור חע"א דאחלב חייב משום חלב ואנותר משום כולי') וכולי' בחלבה נמי הא קאי עלה באיסור עולין היכי אתי נותר וחייל עלה וכו' אלא בקדשים גלי רחמנ' דאתי איסור חע"א דתני' אשר לה' לרבות את האמורין (ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת) והא אימורין (כגון כליות) קאי עלייהו באיסו' עולין וחלב (דאימורין) קאי עליהו באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עלי'. תדע שכן הוא (דבקדשים אחע"א לד"ה) דהא רבי ס"ל (בעלמ') אחע"א וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל קל על חמור לא (הא דחמור על קל לא אתפרש היכ') בקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל על איסור חמור נמי חייל. דהא איסור מעילה קל הוא איסור מיתה (דאין חייבין על שגגתה חטאת) וכו' ואתי איסור מיתה חייל על איסור כרת דתני' רבי אומר כל חלב לד' לרבות אמורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וחייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ בקדשים גלי קרא. והא תני' ר"ש א ומר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין (שהאוכל אמורי פגול כגון כליות אינו חייב כרת אלמ' אפי' איסור חמור לא חל על איסור קל) אלא תנאי היא ואליבי' דר"ש דאיכ' דאמרי בקדשים אחע"א (תנא דמתני' אליבי' דר"ש סבר אחע"א) ואיכ' דאמרי בקדשים נמי אין אחע"א (האי תנא דאין פגול) ולמ"ד בקדשים נמי אין אחע"א כל חלב לד' מאי עביד לי' מוקי לה בולדי קדשים קסבר ולדי קדשים בהווייתן הוי קדושין דתרווייהו בהדדי אתי באמורי וולדות קדשים. [זבחים מ"ה ב'] מתני' דברי' שאין חייבין עליהן משום פיגול חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם ר"ש מחייב בדבר שדרכו לאכול אבל העצים והלבונה והקטרת אין חייבין עליו משום טומאה. כ' תוס' וא"ת מאי אירי' משום דאין נאכלין תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהן דהא יש בהן מעילה וכו'. וי"ל דתנ' דהכ' סבר כההו' תנא דר"ש דאמר יש פגול ונותר בעולין. ועי"ל דמשכחת בב"א כגון שהבי' ב' שערות אח"כ והא דלא משני בכריתות הכי וכו' משום דבלאו הכי משני שפיר וכו' ולמ"ד דבקדשים נמי אין אחע"א למה לי קרא למעוטי מנותר וטמ' דהא אצטריך להבי' ב' שערות אח"כ דהוי כבת אחת מיהו למאי דבעי למימר ביבמות דר"ש אפי' בב"א לית לי' קשה עכ"ל. [יג.] פסחים ל"ה ב' ת"ר יכול יוצ' אדם י"ח (מצה) בטבל ואפי' לא נטלה ממנו מעשר עני ת"ל לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו אלא משום בל תאכל טבל. ואיסור' דחמץ להיכן אזיל אמר רב ששת הא מני ר"ש דאמר אין אחע"א דתני' האוכל נבלה וכו'. [יד.] נזיר ג' ב' מתני' הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו' ה"ז נזיר וכו'. [גמ']. מתני' דלא כר"ש דתני' רש"א אינו חייב עד שידור מכולן. ורבנן אמרי אפי' לא נדר אלא בחד מנהון הוי נזיר. מ"ט דר"ש אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין (משמע דצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה) ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר (דמשמע אפי' לא נדר אלא מיין לחוד' הוי נזיר מכולם) ור"ש ההוא מבעי' לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא קדושא ואבדלת'. הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני. אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתי' נזירות חייל' על שבועה. כ' המפרש לנזיר. וכי תימ' מ"ש נשבע מפי עצמו מנשבע מהר סיני הכי אמרי' בשבועות (כ"ז) שבועה שאוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה על הראשונה חייב משום בטוי ועל השניי' משום שבועות שוא וכו' ומיהו איכ' לן למשמע מיני' דקאמר חייב על השניי' אע"ג דהוי נשבע לבטל המצוה דנזירות נמי חיי' אהאי דנשבע לשתות יין עכ"ל ותוס' שם ימאנו בפירושו (כי באמת דבריו קשין להולמן) לכך פי' תוס' דגרסי' וכי מושבע ועומד. בתמיה. כלומר למה לי קרא מיותר דאסור יין מצוה וכי מושבע וכו' נהי דקידוש היום דאוריית'. על היין אסמכת' הוא. והשת' משני כגון שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירה דחייל עלי' אע"ג דנשבע לשתות עכ"ל]. ורבנן א"כ לימ' קרא מיין מאי ושכר שמעת מיני' תרתי. איבע"א ר"ש ל"ל אחע"א. כ' המפרש היינו טעמ' דר"ש דאמר אינו חייב בנזירות עד שיזיר מכולן בסתם דאמר הריני נזיר דר"ש לטעמי' דל"ל אחע"א וה"נ כי אסר עצמו מן החרצנים ומן הזגין וחייל' עלי' נזירות לא אתי אידך פלג' דתגלחת וטומאה וחייל' עלויה. א"נ כי הזיר עצמו מן היין לא אתי איסור דתגלחת וטומאה וחייל אאיסור יין לשוויי' נדר גמור עכ"ל. ותוס' כ' פי' בעלמ' ל"ל אחע"א ואי לאו קרא הכא ה"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירה דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי משום שבועה ומשום נזירות ולא תימ' כדאמר רבא לעיל שבועה שאשתה אלא