כסף נבחר חלק א לה

אאיסור טמא. אפ"ה אתי איסור גיד וחייל אטמאה (שכן איסור חמור ויש בו כח לחול על אחרים ומהו חומרו) שכן איסורו נוהג בבני נח. תני' האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה ר' יהודה מחייב שתים ור"ש פוטר. ומסיק רבא טעמ' דר"ש דכתיב על כן לא יאכלו ב"י וכו' מי שבשרו מותר יצתה זו שגידו ובשרו אסור. ובזבחים ס"ט על מתני' דמלק ונמצ' טרפה רמ"א אינו מטמ' בבית הבליעה ר' יהודה אומר מטמ' (דלא מהני מליקה לטרפה וה"ה נמי בשחיטת חולין פליגי) כ' תוס' תימ' אפי' נבלה גמורה לא תטמ' לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדרש ר' יהוד' בגמ' דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטריפ' לא יאכלו לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה וכו' ובחולין דייקינן מיני' לר' יהודה דאין אחע"א. וי"ל דדוק' עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט עכ"ל ובשער המלך בהלכות א"ב מקשה הא נבלה הוי איסור מוסיף דמעיקר' לא נאסר אלא להדיוט ומותר לגבוה וכיון שנתנבלה נאסר לגבוה דהכ' בעוף קדשים קמיירי וא"כ מאי פריך תוס']:

[ז.] תולין דף ק"א אמר רב יהודה אמר רב האוכל ג"ה של נבל' ר"מ מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא א' ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של עולה ושל שור הנסקל שחייב ב' (דחמיר איסורי' ומאי חומרייהו דאסורין בהנאה) ומאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א ל"ל (איסור נבל' הוי כולל שכולל את הבשר עמו לאסור אפ"ה אמרו רבנן דלא חל) איסור כולל באיסור חמור אית לי' (היכ' דאיסור אחרון אית בי' תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקר' היה גידה אסור ובשרה מותר הקדיש' או נגח נאסר אף בשרה ה"ז כולל והגיד הזה מתחיל' היה אסור באכיל' ומותר בהנא' וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסר' בהנא' שאין כאן איסור חל ע"א שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכי היכי דחייל שם הקדש לאוסרו בהנא' על כרחך חל עליו אף באכיל' שאם אכלו חייב ב' ואע"ג דבאכיל' אסור ועומד ואין אחע"א האי הואיל וחייב להנא' חייב אף לאכיל') אמר רבא ר' יוסי הגלילי היא דתנן טמא שאכל קדש בין קדש טמא בין קדש טהור חייב (חטאת. שהאוכל קדשים בטומאת הגוף זדונו כרת) ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל את הטהור חייב טמא שאכל את הטמ' פטור שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל הטהור כיון שנגע בו טמאהו. שפיר קאמרי לי' רבנן וכו' ואמר רבא בנטמ' הגוף ואח"כ נטמ' הבשר כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמ' בשר ואח"כ נטמ' גוף רבנן אית להו כולל דמגו דמחייב אחתיכות טהורות דעלמ' מחייב נמי אחתיכ' טמא' וריה"ג ל"ל כולל דמגו לא אמרינן. כ' תוס' ד"ה ומאן האי תנא. וא"ת איסור מוסיף הוא דמגו דאתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבל'. וי"ל דסבר כמ"ד דגיד אסור לגבוה עכ"ל. ועל מה שכ' רש"י דהנאה הוי מוסיף כתבו תוס' דלא הוי מוסיף אלא חמור דאל"כ הו"ל לאתויי ר' יוסי דכולל ל"ל ומוסיף אית לי' אלא ודאי דלא חשיב אלא חמור וכן צריך לפ' לקמן (קי"ג) גבי הא דפריך וסבר שמואל אחע"א עכ"ל. ועל הא דאמרי' בנטמ' הגוף כ' תוס' והא דקאמרי לי' רבנן כיון שנגע טמאוהו היו סבורין דריה"ג פטר משום דמחולל ועומד הוא וגמר מתרומ' דפטור משום ומתו בו כי יחללוהו וכו'. וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע וכו' היכי משכחת טמא שאכל תרומ' שיהא במית' וי"ל כגון שתחב חברו לתוך פיו. והכ' הוי ידעי דלא איירי ריה"ג בתחב וכו' א"נ בשלא נכשרה או בנילוש' במי פירות [ע' תוס' יבמות ע"ג ב' ד"ה טומאת עצמן ולשיטת ר"ת נוכל לתרץ דמיירי בפחות מכביצה דאינו מטמ' ואינו מקבל טומא' מדאוריית' אלא מדרבנן] ועוד לפי האמת משכחת לה שנטמ' הגוף ואח"כ נטמ' התרומ' ואיצטריך קרא דפטור במחוללת שנטמ' תחלה ואצטריך קרא לאשמעי' דילפינן מהתם בעלמ' דאין אחע"א. ולמ"ד אחע"א בעלמ' שאני התם דגלי קרא עכ"ל. [ופריך הש"ס] וריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל באיסור קל יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ומאי ניהו טומאת הגוף שהרי טומאת הגוף בכרת אמר רב אשי מא לימ' לן דטומאת הגוף חמורה דלמ' טומאת בשר חמור' דל"ל טהרה במקוה [וא"כ הוי שוין]. וריה"ג ל"ל כולל. והתניא שבת ויה"כ שגג ועשה מלאכ' מנין שחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא ויה"כ הוא (דמשמע שאם בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה בפני עצמה) דברי ריה"ג ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת (והני איסור בת אחת דהא בהדדי קאתי כשקדש היום מיהו אי אמרת בשלמ' אית ליה לריה"ג כולל או מוסיף דחיילי אשאר איסורין איכ' למימר מש"ה מחייב אתרווייהו דהא אי נמי הוי אפשר דקדמי' חד לחבריה הוי אתי חבריה וחייל עלי' שבת לגבי יה"כ איסור מוסיף דיה"כ אינו כ"א כרת ושבת איתוסף מיתת ב"ד. ויה"כ לגבי שבת כולל דשבת אסור' במלאכה ומותר באכיל' מגו דאתסר באכיל' משום יה"כ אתסר נמי במלאכ' משום יה"כ אלא אי אמרת באיסור כולל ומוסיף לא חיילי כי אתי אהדדי אמאי חיילי תרווייהו. וה"ה דמצי למימר דס"ל לריה"ג אע"ג דכולל לא חייל בבת אחת חייל. מיהו ר' יוסי ב"ר חנינ' סבר דמאן דל"ל כולל ל"ל נמי בת אחת ופלוגת' היא ביבמות (ל"ב) שלח רבין משום דר' יוסי בר חנינ' כך הצעה של משנה ואיפוך. כ' תוס' ד"ה ת"ל שבת וכו' וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך ולגמר מיני'. וליכ' למימר אדרב' ונגמר מתרומה דפטרי' מומתו בו וכו' דלחומר' מקשינן וילפינן מהכ' והא דאמר התם בעלמ' קסבר שמואל אין אחע"א וגבי ב"בח שאני דגלי קרא גדי וכו' ולא יליף מב"בח לחומר' היינו משום דבב"ח חדוש הוא ואית ספרים דגרסי' התם ונגמר מיני' חדוש הוא עכ"ל. ובד"ה ר"ע כ' תוס' למאי דפירש הקונט' שהו' איסור בת אחת וכן הוא במסקנ' קשה דתנן (כריתות כ"ג) חתיכת חלב חולין וחתיכת חלב קדש ואינו יודע איזה אכל מביא חטאת רבי עקיב' אומר אף אשם תלוי אלמ' אית ליה איסור חל על איסור וכ"ש בת אחת. ומיהו י"ל דקדשים שאני אך קשה מהא דתנן (לקמן קי"ג) ר"ע אומר חיה ועוף אינ' מן התור' שנא' לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמא'. ופריך בגמ' הני הא אפקעינהו לכדשמואל ומשני קסבר ר"ע איסור חל ע"א וחלב ומתה לא צריך קרא. והכא משמע דאפי' בב"א ל"ל. ואע"ג דקאמר איפוך לאו מכח קושי' זאת קאמר הכי. וי"ל דהתם פריך משום שמואל דאי ס"ל כר"ע בחיה ועוף ובהמ' טמאה היכי דריש ומשני קסבר שמואל אחע"א בלאו קרא עכ"ל. ובחידושי הר"ן כ' דטעמי' דר"ע משום דס"ל דשבת ויה"כ חד מא דתרווייהו שבתון כתיב בהו וכחד איסור' דמי עכ"ל]. לח ר' יצחק בר גיורי משום דר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביה"כ חייב (משום שוגג שבת) הזיד שבת ושגג ביה"כ פטור (משתיהן) מ"ט אמר אביי שבת קביע' קיימ' יה"כ בי דינ' קא קבעי ליה (קסבר ר' יוחנן דההו' חטאת דמחייב לי' ריה"ג בשוגג בזה ובזה אדשבת קמחייב לי') א"ל רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי (ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ריה"ג משום דקסבר כיון דבכולל ומוסיף אין אחע"א באיסור בת אחת נמי לא מחייב אלא חדא. ואי נמי הזיד בא' מהן הרי שגגת חברו עומדת וחייב) אלא אמר רבא שמדא הוי (הא דשלח רב יצחק) שלחו מתם דיומ' דכפורי דהא שתא שבת' הוא (ואההו' יה"כ קאמר ר' יצחק דאם שגג בו פטור דהא לאו יום הכיפורים הוא) כ' תוס' למאי דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמרי' איפוך וכו'. עיין תוס' ד"ה ר"ע: