כסף נבחר חלק א לג

[י] כ' הט"ו בא"ח סי' תרכ"ו גבי הא דצריך שישפיל הענפים של אלו ויערבם עם הסכך וכו' והקשו הא אין מבטלין וכו' ותי' הב"ח בשם המרדכי הארוך והאגודה דקודם י"ט שאינו איסור עדיין ניתקן. ועוד דהא אין מבטלין הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל כ' הט"ז מזה למדנו בתערובות חמץ קודם פסח בלח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות עליו ואפי' לכתחלה כיון שהוא קודם האיסור עכ"ל. ומ"א שם כ' בשם הר"ן אע"ג דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ"מ הכא אגמרי' למשה בפלג' סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכ' כיון שהן מעורבין בעי רובא עכ"ל. וא"כ אין כאן מבטל איסור. עכ"ל מ"א. [יא.] כתב מ"א בסי' תמ"ז בשם תשו' צמח צדק יין לבן שהוכהה מראיתו ורוצים לתקנו שמשימין לתוכו חלב בהמה וחלב חטה פחות מס' אסור דגזרי' שמא יבא לשתות ממנו עם בשר או שמא ישתה ממנו בפסח. ואע"פ שנתבטל בששים מ"מ הוי לי' מבטל איסור לכתחלה ועוד דיש לחוש שמא ישאר קצת מהחלב חטה בעין עכ"ל וכ' מ"א כיון שאין כוונתו לערבו כדי לשתותו בפסח או לשתות עם בשר א"כ לא הוי מבטל איסור דאין כוונתו אלא לתקן היין. וכ"כ י"ד סי' פ"ד גבי דבש בנפלו נמלים לתוכו עכ"ל. ומנחת יעקב כלל ס' ס"ק א' כ' שאני גבי דבש דבשעה שמחמם הדבש אינו חפץ כלל בתולעים וטעמם. רק שחפץ בדבש עצמו משא"כ כאן כשנותן החלב לתוך היין הוא חפץ חלב עצמו להשים תוך היין א"כ שפיר מקרי מבטל איסור לכתחלה עכ"ל. ועיין במהרימ"ט סי' י"ח בחלק י"ד כשנתערב היתר בהיתר לא מקרי מבטל איסור לכתחלה. ובצ"צ סי' פ' כתב דבכה"ג כיון דסופו לאכול עם בשר אע"ג דהשת' היתר היא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה ע"ש. עיין מסכת' כלאים פ"ב על מתני' כל סאה שיש בו ממין אחר אחר ימעט. כ' תוס' י"ט בשם ירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה וכו' לא כן אמר ר"י כל האסורין שריבה עליהן וכו' מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה וכה את מרבה לבטל מפני מראית עין. (כלל יג) אין איסור חל על איסור. [טרם אתחיל להביא הסוגיות אשר מתוכן יתבארו דיני איסור חל על איסור. אקדים פירוש השמות אשר יבאו בזה הכלל. והם ארבעה]. [השם האחד הוא איסור כולל]. פי' רש"י (בשבועות כ"ד ב') כולל קרי היכ' דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים כגון נבלה ביום הכפורים דלא בא לאוסרה אלא באכילה. ובאכילה כבר אסורה היא משום נבלה נמצ' שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום אבל ריבה איסורים על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם. ואמרי' מגו דחל י"הכ על האדם ליאסר בשאר אוכלין משום י"הכ כולל נמי את הנבלה עמה להתחייב משום י"הכ. [השם השני הוא איסור מוסיף]. פי' כשהאיסור האחרון מוסיף על החתיכה עצמה דבר שלא הי' בה ע"י איסור הראשון ואוסר החתיכה במה שהית' מותרת קודם שבא איסור האחרון כגון חלב של קדש אסור לאכול משום חלב ומותר לגבוה למזבח נעשה נותר מוסיף עליו איסור למה שהית' מותרת לו דנפסל להקרבה והכי אמרי' מתוך שחל עלי' שם נותר לאוסרה על המזבח ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול שאין זה איסור חל על איסור חל עליו נמי שם איסור נותר אצל כל אדם האוכלו להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר. [השם השלישי הוא איסור בבת אחת]. פי' כששני האיסורין חלין על הדבר בבת אחת כגון שבת וי"הכ כשקידש היום בהדי הדדי קאתי. [השם הרביעי הוא איסור חמור]. פי' אם האיסור האחרון הוא בעונש חמור מהאיסור הראשון. ולא מבעי' מיתת ב"ד על חיוב כריתות גריד'. או חייבי כריתות על חייבי לאוין או חייבי לאוין על חייבי עשה. אלא אפי' כרת על מיתה בידי שמים נמי מקרי חמור כדפי' רש"י (כריתות כ"ג ב') איסור מיתה קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת. ועוד ישנן בחמור כמה חילוקים מהי נקר' חמור או קל ויתבאר ממה שיבא בעז"ה. [א.] גרסי' בחולין קי"ג ב'. אמר שמואל גדי לרבות את החלב (שאם בישל חלב בחלב ואכלו עובר משום חלב ומשום בב"ח) גדי לרבות את המתה (שאם בישל בשר נבלה בחלב עובר משום בב"ח) גדי לרבות את השליל. גדי להוצי' את הדם. גדי להוצי' את השליא. גדי להוצי' את הטמאה וכו' הא תלת' גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן קסבר שמואל איסור חל על איסור חלב ומתה מחד קר' נפק' (כלומר מההוא קרא דאתי לגופ' דאם בשל נבלה או חלב בחלב אף הם במשמע. וקשי' לי הא דאמרי' (לקמן קי"ו) לר' עקיב' משום דאית לי' אחע"א מייתרי כולהו תלת' גדי לדרש' והכ' לשמואל נמי דאית לי' אחע"א אמרי' חלב ומתה וכו' ולא מייתרי אלא תרי. ונר' דלא גרסי' קסבר שמואל אחע"א אלא הכי גרסי' חלב ומתה מחד קרא נפקי דכולהו תלת' גדי מייתרי לדרש' דהוי לי' למכתב לא תבשל בחלב אמו כל מי שיש לו חלב אם כיון דסופינן להבי' במשמע גדי אף עגל וטלה. ומדכ' גדי לדרש' אתא חד לחלב ומתה לאשמעי' שיהא אחע"א ואתרבי להו תרווייהו דהא מין גדי הן והי מינייהו מפקת. וחד לשליל. וחד למעוטי טמאה ולקמן נמי אמרי' שאני הכא דרבי רחמנ' גדי אלמ' אחע"א לשמואל הכא מגדי נפק' מרבוי'. והא דפריך לקמן וסבר שמואל איסור חל ע"א הכי קשי' לי' דמדרבי שמואל חלב ומתה אלמ' אחע"א. כ"כ רש"י. ותוס' מקיים הגירס' וה"ק דקסבר שמואל אחע"א דאי הוי ס"ל בעלמ' אין אחע"א ולא הוי יליף מהכ' לא הוי מפיק חלב ומתה תרווייהו מחד קרא אלא הוי מוקי קרא בדדמי. ולמאי דמשני בסמוך דבעלמ' קסבר אין אחע"א נפקי תרווייהו מחד קרא כדפי' בקונטרס דתרווייהו מין גדי הם. עכ"ל תוס') דם לאו גדי הוא. ושלי' נמי פירשא בעלמ' הוא פשו להו תרי חד לרבות שליל וחד למעוטי בהמה טמאה. וסבר שמואל אחע"א והאמר שמואל משום ר' אלעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנא' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת (באוכל תרומה בטומאת הגוף כתיב דהא לעיל מיני' כתיב איש מזרע וכו' פרט לזו וכו' אלמ' לא אתי איסור טומאת הגוף שהוא במית' בידי שמים וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת עליו באיסור עשה כדמפרש יבמות ע"ג) (ועיין חידושי הר"ן שהקש' מאי פריך הא ב"בח הוי מוסיף דאסור בהנאה ובכהן שאוכל תרומה טמאה ליכ' מוסיף אלא כולל לפיכך נר' דשמעתין פליגי אדרב' דאמר בשבועות אפי' מאן דל"ל כולל מוסיף אית לי'. עכ"ל) איבעית אימ' בעלמ' אחע"א ושאני הכא דמיעט רחמנ' ומתו בו. איבע"א בעלמ' קסבר שמואל אין אחע"א ושאני הכא דרבי רחמנ' גדי. ואיבע"א הא דידי' והא דרבי' (ר' אלעזר). כ' תוס' ושאני הכא דרבי גדי וכו' אי לאו גדי לא להוי ילפינן שיחול איסור בב"ח על חלב מדאמרי' (לעיל ק"ג) יבא איסור נבלה וטרפה ויחול על איסור חלב דשאני נבלה דמטמאה. וטרפה נמי משום דמחיים וכן אמרי' זבחים ע'. והא דאמר לעיל דאיסור טרפה חל על אבר מידי דהוי על איסור חלב אע"ג דאבר מן החי מטמ' מ"מ כיון דחלב בכרת ואפ"ה חייל עליו כ"ש אאבר עכ"ל. ועיין תוס' סנהדרין פ"ג שכ' דמהאי קרא ומתו בו ילפינן בעלמ' אין אחע"א. ומאן דאית לי' אחע"א יאמר שאני התם דגלי קרא עכ"ל.