כסף נבחר חלק א לא

(כלל יב) אין מבטלין איסור לכתחלה [א.] תרומות פ"ה משנה ט' סאה תרומ' שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין בשוגג מותר במזיד אסור. כ' הרא"ש הא דאמרי' (ביצה ד') תנן אין מבטלין איסור לכתחל' אין לשון זה שנוי בשום מקום אלא ממתני' דהכ' דייק לה. ירושלמי בשם ר' יוחנן כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור ולא מתני' היא וכו' מתני' בתרומ' אתא מימר לן אפי' בשאר דברים. אמר ר' אלעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמ' את הטהור עכ"ל:

[ב.] ביצה ד' אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן והא קמהפך באיסור' כיון דרובה דהיתיר' נינהו כי קא מהפך בהיתר' קא מהפך (וע' רשב"א שכ' לא מתורת ביטול נגעו בה דכל שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל אלא הכא אינו צריך לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסו' אלא כמטלטל ההיתר וטלטול איסור כטלטול מן הצד וכו' וכ"כ בחדושיו שבת כ"ט ע"ש) והא קמבטל איסור' לכתחלה ותנן אין מבטלין וכו' (והא קמבטל איסור בידים וכו' דאף על גב דאיסור בטל ברוב' ה"מ היכא דאערב ממיל' אבל לערובי ולבטולי בידים אסור דהכי תנן במסכת תרומות סאה תרומה וכו') ה"מ בדאוריית' (כגון תרומ') אבל בדרבנן (כגון מוקצה דהכא) מבטלין כ' תוס' וא"ת לעיל גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל. וי"ל דהא דאמר דרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו דרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו דאוריית' כגון תרומה דאיכ' דגן תירוש ויצהר אפי' במקום שאינו אלא דרבנן כגון תרומו' שאר פירות אין מבטלין. וכן משמע (חולין צ"ח) גבי ההוא פלג' דזיתא דתרב' דנפל לדיקול' סבר רב אשי לשעורינהו בתלתין פלגא דזית' א"ל אבוה אל תזלזל בשיעורין וכו' ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף עליהן עד ששים כדי לבטל אותן אלא ש"מ כיון דעיקר איסורו דאוריית' כגון היכא דאיכ' כזית ה"נ היכ' דליכ' כזית וליכ' אלא איסור דרבנן אין מבטלין עכ"ל. ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מא"ל. ה"מ היכ' דאית' לאיסור' בעינ' הכא מקלי קלי איסור'. כ' הרא"ש הא דמשני הש"ס דמדרבנן מבטלין ה"מ היכא דמקלי קלי איסור' כמו עצים וכו' אבל בעלמ' אפילו בדרבנן ואפי' אין מתירין אין מבטלין:

[ג.] פסחים דף ל' אמר רב קדרות בפסח ישברו ואמאי לשהנהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן גזרה דלמ' אתי למיעבד במינו. כ' תוס' תימא לר"י נהי דס"ל דטעם חמץ בקדרה חשיב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה ביחד מ"מ הא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' איסור דרבנן אין מבטלין דאל"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן שאסרו עד ששים הואיל שיכול להוסיף ולבטל האיסור. ומפרש הר' יוסף הואיל ואיכ' תרתי לריעות' נותן טעם לפגם ומשהו שלא במינו כה"ג מבטלין. ור"י מפרש כיון שהקדרות של חרס הן ואם יהיו אסורין אין להם תקנה חשיב דיעבד ואע"ג דלענין איסו' קדרה שאינו ב"י אסרינן לה אע"פ שאין לה תקנה משום דהתם בלע איסור הרבה אבל הכא ליכ' אלא משהו והואיל ושלא במינו הוא יכול לבטלו וכדיעבד דמי עכ"ל. ור"ן כתב וי"ל דאפשר בחמץ וכיוצ' בו דכי אשתמש בהיתר' אשתמש והשתא ליתא לאיסור' בעינ' הקילו לבטל לכתחלה:

[ד.] ע"ז דף ל"ג ע"ב איבעי' להו מהו לתת לתוכו שכר (לתוך כלי שהי' בו יין נסך) רב נחמן ורב יהודה אסרי ורב שרי (דמבטל כח היין. כ' הר"ן מהא שמעינן דמים של מלוי וערוי מותרים בשתיי' והקשה הרשב"א אם כן מצינו שמבטלין לכתחלה שהרי נותנין מים או שכר בכל זה לבטל טעם היין והמים והכלים מותרין. ותירץ הר"י שבניעת היין אינה אלא משהו וכיון דאי אפשר לבא לידי נתינת טטם מבטלין לכתחלה. וכן כתב הראב"ד דמהא שמעינן דמבטלין איסור משהו לכתחלה ואפי' בשאר איסורין כגון טיפת חלב שנפלה לתוך הקדרה ודוק' כשאיסור נפל שם הוי משהו וכו' או שנפל בכלי שאין מבשלין בו אלא בישול מרובה אבל אם נפל בכלי שאפשר ליתן בתוכו תבשיל מועט אסור לבטלו. ולי נר' שאין מכאן ראי' לפי שהכשר מים של מלוי אינו מטעם שמפליט הכלי מהיין ובולעים איסורו שלא מצינו שהצונן יפליט אלא מפני שמפיגין טעם היין הנבלע בכלי ומבטלין טעמ' ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא כאלו שורפין אותו במקומו ועוד שאפי' תאמר שמערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אלא למי שמכוין לבטל כדי ליהנות ממנו הא לאו הכי לא שאם לא תאמר כן א"כ איך הכשירה תור' למ"ד אין מבטלין איסור הוא דאוריית' כלי מדין בהגעלה בבני יומ' והרי הוא מבטל איסור בלוע במים שהוא מנעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי עכ"ל. (וע' שער המלך פט"ו ממאכלות דכתב דמשמע מתוס' פסחי' ל' ד"ה ולשהנהו דל"ל האי סבר'. א"כ קשה על הר"ן בפסחי' דמקשה נמי קושית התוס' בפסחים. ולפי דבריו כאן לא קשה מידי ע"ש):

[ה.] גיטין דף ל"ד תני' נפלו ונתפצעו (אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן ואם אגוזי פרך של ערלה נפלו בהיתר ואח"כ נתפצעו) אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו (אחד שפצען שוגג דלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותם באחד ומאתים בין שפצע במזיד שנתכוין לכך לא יעלו דקניס ר"מ ור"י שוגג אטו מזיד) ר' יוסי ור"ש אומרים בשוגג יעלו במזיד לא יעלו. ופריך הש"ס התם והא הכא דמדאוריית' חד בתרי בטיל ורבנן היא דגזור וקא קניס ר' יהודה [ולעיל אמר בדרבנן לא קניס ר' יהודה שוגג אטו מזיד] החם היינו טעמ' דר' יהודה משום דאתי לאערומי (ולהתכוין ויאמר שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותו) כ' תוס' תימא דתני בירושלמי פ' בתר' דערלה נפלו ואח"כ נתפצעו בין שוגג בין מזיד לא יעלו דברי רבי מאיר ור"י אומר בין שוגג בין מזיד יעלו ור' יוסי אומר בשוגג יעלו במזיד לא יעלו. טעמ' דר"מ קניס שוגג אטו מזיד. טעמ' דר' יוסי כדאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל איסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור. טעמ' דר' יהודה משום דכבר קנסו בידו פירש כבר נתקלקל פירותיו בשעת פציעה עכ"ל:

[ו.] חולין דף צ"ח אמר ר"י בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בששים וכו' ושניהם לא למדוה (בין מ"ד כל איסורין בק'. ובין למ"ד בס') אלא מזרוע בשלה דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל וכו' (והזרוע מניפין אותו ואסור לזרים ושלמים נאכל לבעלים) ומי ילפי' מיניה והתניא זהו היתר הבא מכלל איסור (זהו היתר הניתר מכלל איסור שהרי בלע איל מן הזרוע והתירו לך הכתוב) זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה. אמר אביי לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר מב"מ לא בטיל קמ"ל דהכ' בטיל ולגמר מיניה גלי רחמנ' ולקח מדם הפר וכו' מאי חזית דגמרי' מהאיך וכו' ליגמר מהאי חידוש הוא (דלכתחל' הותר לבטל איסור). כתבו תוס' ד"ה לאו למעוטי וכו' וא"ת ומאי קושי' דלמ' היינו דוק' לענין שאין מבטלין איסור לכתחל' והכ' שרי. וי"ל דלשון זו היתר הבא מכלל איסור משמע מכלל דבר האסור באכילה עכ"ל. ורשב"א כ' בשם תוס' דמדאוריית' מבטלין הא דאמרי' אין מבטלין מדרבנן אמרי' והא דאמרי'