כסף נבחר חלק א ל

משום דמתני' לא מפרש' בהדי' דבהכי עסקינן ואתא ר"ה לאשמעינן בהדי' ומדיוק' דמתני' קא יליף לה וניח' בזה קושי' מהרש"א פה בביצה ד"ה מהו דתימ' וכו' צ"ע דא"כ לכתחלה נמי ובסיפ' קתני אם בתחלה כאן וכאן אסור):

[ג.] מתני' חותכין יבלת (ב"ד) במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי פאן וכאן אסור. גמ'] ורמינהו חתיכת יבלתו אין דוחין (פי' בפסח הבא בשבת) ר' אליעזר אומר דוחין והרבה תירוצין שם. אלא אמר רב יוסף שבות מקדש במקדש התירו (שתמידין וקרבנות צבור במקדש מבקרין אותו) שבות דמקדש במדינה לא התירו (דאע"ג דצורך מקדש הוא כיון שכל א' מבקר פסחו בביתו ואח"כ מביא למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה) יתיב אביי וקאמר להא שמעת' (דרב יוסף) איתביה רב ספר' לאביי הי' קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו והא הכא דשבות דמקדש במדינה הוא (ספר נמי שבות דמקדש קרי לי' שהרי קדש הוא אלמ' שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה) ולא גזרינן דלמ' נפל ואתי לאתויי. ולא אוקימנ' באסקופה כרמלית ורשות הרבים עוברת לפניה דכיון דאגודו בידו אפי' שבות נמי ליכ' (דאפי' שבות ליכ' למגזר דאי נמי נפל כולה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת) איתבי' משלשלין את הפסח לתנור עם חשכה ובבשר דעלמ' אמרינן אין צולין בשר וכו' אלא כדי שיצולו מבע"י גזרה שמא יחתה בגחלים) והא הבא שבות דמקדש במדינה ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים אישתיק כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל הכי אמר רב ספרא א"ל מאי טעמ' לא תשני ליה בני חבורה זריזין הן ואביי (דאשתיק סבר) כהנים זריזין הן אמרינן (כיון שנכנס לעבוד' בידוע שלמדוהו הלכות קדש) אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן כתב תוס' תימ' דאמר לעיל (בתפילין) מצאן כריכו' מביאן פחות פחות מד' אמות אלמ' שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו עכ"ל. (וע' רש"י בשבת כתב גבי מאחיזין האור במדורו' בית המוקד שכתב שאינה צורך גבוה אלא צורך כהנים לא הותרה וסמוך לחשכה לא גזור משום דכהנים זריזין שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים ולא אחי לחתוי משתחשך):

[ד.] פסחים דף ס"ד גרסי' במתני' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים. גמ'] דף ס"ה שלא ברצון מאי וכו' אמר רב חסד שלא ברצון ר' אליעזר דתני' אחד החולב וכו' והמכבד והמרבץ וכו' בשוגג בשבת חייב חטאת וכו' וחכ"א אחד זה וכו' אינן אלא משום שבות. ואי רבנן הא שבות היא ואין שבות במקדש. רב אשי אמר אפי' תימ' שלא ברצון חכמים ורבי נתן היא דתני' רבי נתן אומר שבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו (משמע מהכ' דיש תנא דפליג אר' נתן וסובר אפילו שבות שאינו צריך התירו ולכאורה קשה לדעת האי תנא למה אמרינן גבי חזרת רטי' דגזרו משום דלאו צורך עבודה היכא דלאו בר עבודה. וצ"ל דהתם גבי כבוד עזרה אע"פ שאינה לצורך עבודה ממש מ"מ הוא לצורך כהנים ההולכין בה לעבוד עבודה כדי שלא יתלכלכו בדם בשעה שעובדים או שלא יחליקו בדם וא"כ לא מקרי צורך הדיוט ור' נתן סבר דצריך להיות צורך עבודה ממש אבל גבי רטי' דאם כהן לאו בר עבודה הוא הוי צורך עצמו ולא צורך עבודה כלל וכן משמע מפרש"י עירובין ק"ב כן נראה לי). כ' תוס' דלר' אליעזר היכ' שאינ' מרוצף באבנים הוי כבוד דאוריית' גזרינן עזרה אטו כבוד דעלמ' דאשכחן כמה שבותים במקדש וכו' ולרבנן דליכ' בשום מקום איסור דאוריית' לא גזרו עזרה וכו' (ע"ש במהרש"א):

[ה.] פסחים דף מ"ז מביא הש"ס מתני' דמנחות לחם הפנים נאכל לתשעה לעשרה ולי"א לא פחות ולא יותר וכו' לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט ואי אמרת צרכי שבת נעשה בי"ט אמאי לא דחי י"ט (וקשי' לרב חסד') א"ל שבות קרובה התירו (של י"ט עצמו או של אותו שבת עצמה הצריכה לבו ביום במקדש התירו) שבות רחוקה לא התירו לדחות שבות י"ט זה בשביל שבת שניי' לא התירו במקדש והלכך אע"ג דמדאוריית' נעשה בי"ט ואינו אסור בגבולין אלא מדרבנן אפ"ה לא התירו שבות זה במקדש) ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את י"ט מאי איכ' למימר בהא פליגי מר סבר שבות רחוקה נמי התירו. עיין מהרש"א שבת מ"ב על תוס' ד"ה אפי' דכתב ואע"ג דאין שבות במקדש היינו באיסורי שבת אבל בשאר איסורין כההיא דאיירי התם [במנחות] מזלפי' על גבי אישים ליכא לאפלוגי בין מקדש ובין גבולין עכ"ל:

[פסק] [ו.] בפ' כ"ב הל' כ"ה משבת כתב הרמב"ם התוקע חייב משום בונה לפיכך כל דלתות המחוברות לקרקע לא נוטלין אותן ולא מחזירין גזרה שמא יתקע אבל דלת שידה תיבה ומגדל וכו' נוטלין ולא מחזירין ואם נשמט ציר התחתון שלהן דוחקין אותן למקומו ובמקדש מחזירין אותן אבל ציר העליון שנשמט אסור להחזירו בכל מקום גזרה שלא יתקע (וצריך לומר דמפרש בתוס' דשבות גדול לא התירו. או יש לומר דסבר דלא דמי האי שבות לאחרינ' היכי דגזרו שיעשה מעשה אחר אם נתיר לו מעש' זו אבל הכא החשש' בעושה מעשה עצמו שיכול לבוא לידי מלאכ') ובפרק כ"א הלכ' כ"ז כ' רטיה שפרשה ע"ג כלי מחזירין אותו ואם פרשה ע"ג קרקע אסור להחזירה ומניחין רטיה ע"ג מכה לכתחלה במקדש שאין איסור שבות במקדש וכו' כ' הראב"ד כל זה שבוש אלא מחזירין אפי' מע"ג קרקע עכ"ל. כ' ה"ה הנוסח' האמיתית בספרי רבינו מחזירין לכתחלה וכ' רבינו לכתחלה לומר שרשאי ליטלה ולהחזירה וזה מבואר פ"ק די"ט עכ"ל. (ואיני יודע במה לא העתיק הרמב"ם לשון המשנה כדרכו ולכתחל' כאן וכאן אסור. ועוד למה נתן טעם לפי שאין שבות וכו' הלא עולא אמר בביצה דהטעם משום דהתירו סופן ועוד למה לא חילק בין כהן דבר עבודה וכו' לכן נר' לי דלא כה"ה אלא דנוסח' הנכונה ומניחין לכתחלה והוא פסק דלא כסתם משנה דהוא סובר דאתי' כר' נתן דשבות שאינה צריכה לא התירו אמנם הוא פוסק בפ"א מקרבן פסח כרבנן דפליגי אר' נתן דאפי' שאינה צורך עבודה התירו במקדש לכן לא חילק בין בר עבודה וכו' ואף לכתחלה מותר להניח. כן נ"ל). ובפרק א' מקרבן פסח פסק ורוחצין העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפי' בדבר שאינה צורך עבודה איסור שבות במקדש היתר הוא וכ' כ"מ כיון דאמר ר"נ סבר וכו' משמע דחכמים פליגי עליה ופסק כוותייהו ומה שאמרו שם שלא ברצון חכמים היינו ר"נ עכ"ל. עוד כתב הרמב"ם הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו בכלי אין דוחין שבת שהרי אפשר לעשותן קודם השבת ואם יכול לחתוך בידו בשבת חותך ואם יבשה אפי' בכלי שאין שבות במקדש כלל. כ' לח"מ קשה הא הרכבתו והבאתו חוץ לתחום אינו אלא מדרבנן ואסור משום דאפשר לעשותו קודם שבת ואמאי מותר לחתוך יבלתו וכו' וע' שמחלק בין שבות קל לשבות חמור. ובפרק ט' משבת כ' הרמב"ם וכן החותך יבלתו מגופו בין ביד בין בכלי בין לו ובין לאחר פטור. ומותר לחתוך יבלתו במקדש ביד אבל לא בכלי ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה. כ' ה"ה צ"ע דבגמר' מוכח דביבלת הלחה החתיכה בכלי הרי הוא כחותך צפרניו בכלי שהוא חייב עכ"ל. (ומדברי רבינו דהכא נר' דמפרש הא דיבלת דמהני היינו יבלת האדם כלומר כהן העובד וכו' ודלא כפרש"י דמפרש דקאי על קרבן תמיד ע"ש) ועיין בפ"ה מתמידין הל' י' וי"א: