כסף נבחר חלק א כט

את שלא לשמן תחלה אלא את לשמן תחלה) הפסדת את האחרונים (כיון דנידחין מלשמן אין כשרים שלא לשמן) א"ל ר"י וכי אומר לו לאדם וכו' (שלא לשמן חוטא הוא דאסור לשנות בזבחים) בשביל שתזכה (לאכול את השנים) והתנן איברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר' אליעזר אומר יתנו למעל' ורואה אני בשר חטאת כאלו הן עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה. אמאי לימ' עמוד וחטא (והעלה למזבח חטאת שאינה ראוי') [בשביל שתזכה בעולה] עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרי' אבל חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרי' ובחד' מילת' מי אמר והתניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרק (כיון דאדחי מקרבן צבור תו לא דחי שבת) ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב ואמאי לימ' חטא (וזרוק בשבת לכתחלה) בשביל שתזכה (להקטיר אימורין לערב ותאכל בשר) עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרי' חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן. ובתרתי מילי לא אמר והתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונ'. ובתחתונ' תולין טמאין מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד ותטמ' ואל יטמאנה ביד (לקבל בכלים טמאים כדי להציל חולין) ר' יהושע אומר יטמאנ' ביד (אלמ' חטא בתרומה כדי שתזכה בחולין) שאני התם דלטומא' קאזלי:

[ג.] קדושין דף נ"ה גרסי' תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכו' זכרים עולות נקבות זבחי שלמים (משום דחיישי' שמא מירושלים יוצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם ואיכ' לספוקי בכל זבחים שהיא ראוי' להם הלכך זכר דחזי לעולה מספק' לעולה) אלא זכרים עולות הוא דהוי שלמים לא הו' (בתמי' דלמ' שלמים היא והיכי מקריב לה עולה) אמר רבי אושעי' הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן (כלו' איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמים שהוא בספק ולהוציא' לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה) ור"מ היא דאמר הקדש במזיד מתחלל (ויכול זה להוציאן לחולין מזיד ויתפסו הדמים בקדושתה) וכו' תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה (דכל בהמת מזבח אסור לחללה תמימה וכו' וזה שבא למלך ולחוב בדמיה נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו) אלא אמר ר' יוחנן ממתין לה עד שתומם וכו' (עיין במסורת הש"ס שכתב וצ"ע כי בעירובין אמר ניחא ליה לחבר לעבד איסור' זוטא וכו'):

[פסק] [ד.] בפ' ט' משבת כ' הרמב"ם שכח והדביק מותר לרדותה וכו' (ולא כ' האי דינ' דאחר) ובפ"י ממעשר פסק כרבי דניח' ליה לחבר לעשות איסור' קליל' וכו'. ועיין פ"ח מתמידין ומוספין. ובש"ע א"ח סימן רנ"ד כ' נמי הדביק פת וכו' בין שוגג בין במזיד מותר לרדותה וכו'. וכ' מג"א בשם רי"ו אבל אחר לא דא"א וכו' והעיקר תלוי באם פשע:

[ה.] וברי' ש"ו סעיף י"ד כ' המחבר מי ששלחו לו וכו' מצוה לשום לדרך פעמיו וכו'. ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות. ואי לא בעי כייפינן לי'. כ' מ"א אע"ג דאין אומרים חטא וכו' שאני במדביק דפשע. ואע"ג דג' פרסאות דאוריי' לכמה פוסקים אפ"ה שרי דלגבי' שלא תעבור כל ימיה חילול שבת הוה זה איסור זוט' דמוטב לחלל שבת א' כדי שתשמור שבתו' הרבה כ"כ בית יוסף. וא"כ אם רוצים לאונסה לעברה אחרת אפי' לעבוד אלילים פעם אחת אין מחללין במלאכה דאוריית' דמחלל שבת כעובד כוכבים ולפירוש רש"י (חולין ה') חמיר מעבודת כוכבים וזהו מה שכ' רמ"א סימן שכ"ח סעיף ו' מי שרוצים לאנסו שיעבור עברה גדולה אין מחללין עליו את השבת (וזה אשר נסתפק הרשב"א בתשובה דס"ל כתירוץ הא' של תוס' כיון שלא בא איסור ע"י וכו') והב"ח כ' דהכ' מיירי כשחוששין שיפחידוה שתמיר והתם מיירי שרוצים לאנסו ואין זה עברה כל כך דאונס רחמנ' פטריה ואין מחללין וכו' ואפי' תקנת' דרבנן לא עקרי' מקמי אונס כדאית' ריש כתובות עכ"ל. ול"נ כמ"ש דאדרבה כשאונסין אותו אומרים חטא בשבילו כמו שכ' תוס' ולא דמי להא דכתובות. מ"מ אם הבת קטנה צ"ע אם יעשה הגדול חטא בשביל הקטן דהא אין מצוי' להפריש או דלמ' מידי דהוי אפקוח נפש שמחללין על הקטן דאמרינן חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה עכ"ל מ"א ובהגהות הרי"ף פי"ד דשבת פוסק כרשב"א דאסור לחלל שבת בשביל להציל אחר מכל מקום נסתפק אם יכול היחיד לחלל בשביל להציל הציבור דבשלמ' גבי ר"א ששחרר כדי להתפלל גם הוא זוכה במצוה וכו' אבל כל הפוסקים חולקין עליו. עיין במ"א, ובסי' תרנ"ה כ' מ"א צ"ע אם מותר לשלוח לחברו (לולב ע"י אינו ישראל) בי"ט דאין אומרין חטא בשביל שיזכה חברך. ונ"ל דאם פשע במה שלא הכין לו לולב קודם י"ט אסור לשלוח לו ואם לא פשע מותר ואפשר כיון שהתירו לו חכמים מותר בכל ענין וכו' אפי' לצורך י"ט שני:

(כלל יא) אין שבות במקדש [בכמה מקומות בש"ס אית' להאי כלל' ולא אביא מהם כ"א הסוגיות אשר מתוכן יתבאר אימתי אמרינן אין שבות במקדש]:

[א.] עירובין ק"ב [מתני'] מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור קסבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפי' במקדש). כ' תוס' תימ' אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין בכלים כדאית' ביצה כ"ב ונראה לר"י דאפי' ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדול' כזה לא התירו במקדש וטוב' אשכחן דלא התירו כגון סידור הקנים ונטילתו דאינו דוחה שבת עכ"ל. ת"ר ציר דלת שידה תיבה ומגדל במקדש מחזירין (כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהי' שם מלח או לבונה וכו' ואין שבות במקדש) והעליון כאן וכאן אסור גזרה שמא יתקע ואם תקע חייב חטאת (העליון הוי בונה ממש. גזרה קאי אתחתון במדינ' דאי אעליון קאי ובמקדש הוי ליה שבות ואמאי מתסר וכו'):

[ב.] מתני' מחזירין רטיי' במקדש (כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיי' מבע"י והוצרך לעבוד בשבת או בי"ט ונעל רטיי' מעל ידו משום שלא יהא חוצץ מחזירה במקדש דהתירו סופן משום תחלתן) אבל לא במדינה (שמא ימרח) אם בתחלה כאן וכאן אסור (והכ' ליכ' למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו). ובביצה דף י"א ע"ב נמי אמרי' אמר עול' ג' דברים התירו סופו משום תחלתן. ואחד מהן חזרת רטיי' חזרת רטיי' במקדש נמי תנינ' וכו' מהו דתימ' אין שבות במקדש אפי' דכהן דלאו בר עבוד' נמי קמ"ל [עולא[ דהתירו סופן משום תחלתן דבר עבוד' אין דלאו בר עבודה לא (וצ"ל דעול' קמ"ל פירוש' דמתניתין והוכיח זה ממתני' עצמה דקתני אם בתחלה כאן וכאן אסור ואי אמרת דטעמ' דריש' משום אין שבות וכו' תקשי סיפ' אמאי כאן וכאן אסור הא אינו אסור אלא גזרה שמא ימרח אע"כ דטעמ' משום דהתירו סופו ולא התירו שבות במקדש אלא כשהוא צורך גבוה. ולפי הס"ד הי' סובר דלא גזרו חכמים על שום שבות במקדש וזהו על דרך שאמרו כתובות (י"ז ב') ורב הונ' מתני' אתי לאשמעינן (בתמי' כיון דמתניתין בהכי עסקינן ולא מיתוקמ' אלא בהכי מאי אתא ר"ה לאשמעינן) איבעית אימ' ר"ה דווק' דמתניתין קאמר ודיוק' דמתני' אתי לאשמעינן