כסף נבחר חלק א כח

וקני יתהון בעל ואיכ' מ"ד דה"ה בשיחדן לאיזה דבר שיהי' לא קנה בעל כיון דאף לה לא הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד עכ"ל. ועוד כ' הר"ן ולענין הלכה הנגיד ר' שמואל פי' דהלכה כשמואל דע"מ שאין לבעלך רשות בהן בלחוד מהני. וכ"פ רמב"ן. אבל ר"ת וראב"ד פסקו כרב ולא מהני אלא מה שאת נותנת וכו'. ורמב"ם מיצע את הדרך שפ' כשמואל אלא שכ' דשמואל נמי תרתי בעי ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי עשי ונר' לי דהיינו טעמ' משום דכי אמר מה שתרצי עשי לדיד' נמי לא יהיב לה לגמרי דנימ' דלאלתר זכה בהן בעל אלא הרי הוא אומר לה לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה וס"ל לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר א' מיוחד מהני ה"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצי מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצ' לעשות בהן איזה דבר לאותו דבר בלחוד עכ"ל. איתבי' רבינ' לרב אשי אלו שזכין להן וכו' ואלו שאין זכין להם. ע"י בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו (אלמ' לר"מ אפי' ע"י שיתוף יד אשה כיד בעלה דמי) אלא אמר רב אשי מתני' בשיש לה חצר באותה מבוא עסקינן (כגון שנפלה לה בירושה בעודה ארוסה וכ' לה דין ודברים וכו'. ר"ן) דמגו דזכי' לנפשה זכיא לאחרינ' (להתיר חצרה דבבעל שנתן מתנה לאשתו אפי' ר"מ מודה דיש לה יד זכי' לאחרינ' לנו בני מבוי. ר"ן):

[ג.] גיטין ע"ז מתני' הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה ה"ז מגורשת. גמ'. מה שקנתה אשה קנה בעלה (לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפק גיט' מידו דבעל) א"ר אלעזר בכותב דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' ורב' אמר גיטה וידה באין כאחד. ההוא ש"מ דכ' גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבת' ולא הספיק למיתב לה למחר תקיף לי' עלמ' אתי לקמי' דרב' אמר ניקנייה ניהלה לההוא דוכת' דיתיב בה גיט' ותיזול איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' וכו', א"ל רב עיליש מה שקנתה אשה וכו' איכסיף. ולבסוף מסיק גיטה וחצרה באין כאחד. כ' תוס' והא אמרי' ב"ב נ"א במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואור"י דאיירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה ור"ת מפרש דאע"ג במתנה אין הבעל אוכל פירו' כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים חשיב כאלו הוי דבעל ואינה יכולה לקנות ע"י מה שבתוכה ואין תלוי באכילת פירו' ור"י כ' דודאי תלוי באכילת פירות כדמוכח בירושלמי דפריך גגה וחצרה אינן משועבדים לאכילת פירות וכו':

[פסק] [ד] רמב"ם פ"ה מעבדים כ' כיצד קונה עצמו בכסף כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר ע"מ שיצא עבדך בהן לחרות. כיון שקיבל הרב את הכסף וכו' יצא העבד לחרות וא"צ דעת העבד שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן אם נתן אחד לעבד מעות ואמר ע"מ שתצ' בהן לחרות אם רצה האדון לקבל המעות יצא. ואם לא רצה לא קנה העבד המעות שלא נתן לו אלא ע"מ שיצא בהן לחרות וכו'. ובפ' ג' מזכיי' כתב הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה לגוף ובעל קנה אותה לפירות. נתן ע"מ שאין לבעל' רשות וע"מ שאין לרבו רשות קנה האדון וקנה הבעל, אבל הנותן לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך וכך לא קנה האדון והבעל. כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי אלו המעות נתונים לך במתנה ע"מ שתלבישי בהן או ע"מ שתשתי בהן ותעשי מה שתרצה בלא רשות בעל לא קנה הבעל וכן אמר לעבד ע"מ שתאכל וכו' ע"מ שתצא לחרות ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך לא קנה האדון. כ' ה"ה אבל מה שתרצי עשי לחודא ואי נמי ע"מ שאין לבעלך רשות בהן לחודא קנה יתהון בעל עכ"ל. ובפרק ז' דנדרים כ' ואפי' אמר לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה בעל. אבל אם נתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות ולא פירש שתהי' המתנ' לכך וכך או למה שתרצ' תעשי קנה אותה הבעל לפירות. כ' הראב"ד המחבר פסק כשמואל. ולית' אלא הלכה כרב באיסורי. גם דבריו לא ישרו בעיני מה הפרש יש בין מי שאמר מה שתרצה עשי למי שאמר ע"מ שאין לבעלך רשות אלא שמחלוקת רב ושמואל אינה אלא דרב ס"ל כר"מ ומוקי מתניתין כר"מ ושמואל ס"ל כחכמים ומוקי מתני' כחכמים ואמר דמתני' לאו דוק' נקט עכ"ל. וש"ע י"ד סימן רכ"ב הביא דעת ראשונה דעת הרמב"ם. וי"א ואפי' אמר ע"מ שאין לבעל רשות ומה שתרצי עשי קנה הבעל. והוא דעת תוס'. ורא"ש. וראב"ד. ובש"ע א"ה סי' פ"ה סתם כרמב"ם. וכתב הש"ך בשם הב"ח דלענין נדרים לחומר' וכו' וגם בית שמואל כ' שם לענין איסור חשש לדעת תוס' ע"ש:

(כלל י) אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך [א.] גרסינן שבת ד' בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא ה"ד אלימ' בשוגג ולא אדכר למאן התירו אלא דאדכר מי מחייב והתנן עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה א"ר שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים. אחד שראה ובא לפנינו לישאל לרדותה קודם שיבא חבירו לידי חיוב חטאת) מתקיף לה רב ששת וכי אומרין לו לאדם חטא בשביל שיזכה חברך וכו' אלא במזיד אי מותר לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה וכו'. כ' תוס' והא דאמרינן (עירובין ל"ב) האומר לחברו צא ולקוט תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי. מלא לך כלכלה זה תאנים מתאנתי אוכל מהן ארעי ומעשרן דמאי בד"א בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי רשב"ג אומר בד"א בע"ה אבל בחבר אינו אוכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ומסיק הש"ס במאי קמפלגי רבי סבר ניח' ליה לחבר דלעביד איסור' קליל' ולא נעבד ע"ה איסור' רבה ורשב"ג סבר ניח' ליה לחבר דנעבד ע"ה איסור' רבה ואיהו אפי' איסור' קלילה לא ליעבד ע"כ הסוגי'. התם כדי שלא יאכל עם הארץ טבל על ידו אבל הכא שלא נעשה האיסור ע"י אין אומרים חטא אפי' איסור קל וכו'. ואומר ריב"א אפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר דהתם עדיין לא נעשה האיסור וכו' ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור על ידו אבל הכא המעשה של איסו' כבר נעשה וממיל' יגמר לא יעשה אפי' איסור קל בידים. והא דתנן (גיטין מ"א) מי שחציו עבד וכו' כופין את רבו ועושה אותו ב"ח אע"ג דעובר בעשה וכו' דשאני פריה ורביה דמצוה רבה. ועוד י"ל דדוק' היכ' שפשע קאמר וכו' אומרין וכו' וא"ש הא דאמרינן (פסחים נ"ט) דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה וקעברי כהנים בעש' דהשלמ' ומקריבין למחוסר כפורים כפרתו כדי שיבי' פסחו. וכן בעירובין (ק"ג) כהן שנמצ' בו יבלת חברו חותכו לו בשניו אע"ג דהוי שבות. וגבי חצי שפחה וכו' שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה לשחררה כדאית' (גיטין ל"ח) משום שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות ודמי לאונסין והוי נמי כמצוה דרבים עכ"ל. ותוס' בעירובין (ל"ב) כ' אור"י דיש לחלק בההיא דהדביק לפי שפשע אע"ג דהוי שוגג איבעי ליה לאסוקי דעתיה וכו' ובחצי' שפחה לא דמי פריצות דידהו למדביק פת שאותו לא הי' אנוס כלל וכו' [כמ"ש הכא]:

[ב.] מנחות דף מ"ח תני ר' חנינ' טירת' קמי' דר' יוחנן שחט ד' כבשים על ב' חלות (ואין הדין אלא שנים) מושך שנים מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן (לזרוק