כסף נבחר חלק א כז

וש"ע י"ד סי' של"א כתב כרמב"ם דאין קנין. ובסי' קנ"א פ' דאין משכירין שדות וכו':

(כלל ט) אין קנין לעבד בלא רבו ולא לאשה בלא בעלה [א.] קידושין כ"ב ב'. מתני'] עבד כנעני נקנה בכסף וכו' וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ. וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. גמ'] נימ' בהא קמפלג ר"מ סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין וכו' ואם נתנו לו מתנה הואיל ודעת אחרת מקנהו ונותן זה לא גמר בלבו שיזכה בו הרב הוי דעבד ומפריק בי' ע"י עצמו) אמר רבה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין וכו' והכ' במאי עסקינן דאקני ליה אחר מנה ואמר ליה ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי אמר לי' קני קני עבד וקני רביה וכי אמר לי' ע"מ לא כלום קאמר ליה ורבנן סברי כיון דאמר ליה ע"מ אהני ליה תנאיה. (אבל אי יהיב ליה סתמא דכ"ע אין קנין. ואשה כי עבד הואיל ובעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד איכ' למשמע ה"ה באשה) ור' אלעזר אמר כל כי האי גוונ' דכ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רביה, והב"ע כגון דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות (שתתנהו לרבך בפדיונך) ר"מ סבר כי אמר לי' ע"מ לא כלום ורבנן סברי לדידי' נמי הא לא קא מקני לי' דהא לא אמר לי' אלא ע"מ שתצא בו לחירות. כ' תוס' בשם ר"ח דהלכה כר"מ דאין קנין וכו' ואליבי' דר"ש דמוקי פלוגתייהו בע"מ שאין לרבו רשות. דמשמע אבל אי' אמר ע"מ שתצא בו לחירות אפי' ר"מ מודה דאהני תנאי' וכן מוכח נדרים פ"ח דתנן התם המדיר חתנו וכו' והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה וכו' ומסיק דרב כר"מ וקי"ל בכורו' מ"ט הלכת' כרב באיסורי ואע"ג דפליגי נמי לענין ממון מ"מ לענין איסור' אתשל משמע דהלכה כר"מ וע"כ אליבי' דר"ש דאלו לר"א אליבי' דר"מ אפי' מה שאת נותנת לפיך קנה בעל כמו ע"מ שתצא בו לחרות אע"כ רב ושמואל ס"ל כר"ש וש"מ לר"ש ע"מ שתצא בו מועיל לכ"ע. ועוד ראי' דהלכה כר"ש דבסנהדרין ע"א אמרי' אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנא לה מה שקנתה וכו' ומשני שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות. וע"כ סוגי' כר"ש דלר"א לא אתי' דלא כמאן וכו' ור"י אמר דאין ראי' דהלכה כר"ש דהתם מתוקמ' אפילו לר"א דיש לחלק בין אשה לעבד ומצינו למימר אפי' לר"א אליבי' דר"מ דס"ל בעבד בע"מ שתצא וכו' קנה רבו. באשה לא קנה בעל שהרי אינן שווין שאין יד האשה כיד הבעל כמו שיד עבד כיד רבו. תדע דאלו נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה אותה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות כדאית' ב"ב נ"א ואלו נתן מתנה לעבדו לא קנה. ועוד אם נתנו אחרים מתנה לעבד זכה הרב בין בגוף ובין בפירו' שאין קנין לעבד כלל בלא רבו ואם נתנו מתנה לאשה אין לבעל כ"א פירו' אבל הגוף שלה. דהא דאין קנין לאשה בלא בעלה היינו שהבעל אוכל פירות אבל הגוף לאשה וילקח בהן קרקע וכו' אע"ג דמציאת אשה לגמרי לבעל' אין לדמות מציאה למתנה. וכן משמע בירושלמי פרק מציאת האשה דקאמר מפני מה מציאת אשה לבעלה שמא תגנוב זהובים ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך מתנה כלומר במתנה ניחוש נמי שמא תגנוב וכו' ומשני מתנה יש לה קול. ואי המתנה הוי הגוף נמי לבעל מה היתה מרווחת לומר נתנו לי במתנה אלא ש"מ דבמתנה אין לבעל אלא פירו' וכו' עכ"ל. ורי"ף לא הביא אלא אוקימת' דר' אלעזר משמע שפוסק כוותי' אבל לא נתפרש אם פוסק כר"מ או כרבנן. ומדברי הרא"ש משמע דפוסק כר"ת דהלכה כרב ששת. כ' רשב"א האיך אפשר לומר דאם אמר ע"מ שאין לרבו רשות שיקנה רבו בע"כ של נותן והרי הוא כפל תנאו לר"מ שאם יקנה רבו שלא יהא מתנתו מתנה. וי"א מפני שמתנה ע"מ שכתוב בתורה לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה אינו תנאי לפי שמעשה שאמר לאשה הרי את מקודשת או לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה שהרי ראוי הו' לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו ושלא תהא שאר וכסות לאשה ואלו אינן מבטלין מתנאי המתנה ולא כלום אלא דדברי תורה שאין אישות בלא שאר וכסות ואין יד לעבד בלא רבו וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין אבל שאר תנאים דעלמ' וכו' עיין בכלל תנאי] ורבנן דמודו בהכי לדעת ר"א ופליגי בע"מ שתצא וכו' משום דס"ל שמתנה שתצא בו וכו' לאו מידי יהיב לעבד כי היכ' דנימ' ביה מתנה ע"מ שכ"ב אלא מתנה הוא יהיב לאדון ע"מ שיצא עבדו לחירות. וראב"ד כ' דטעמ' דמילת' משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרי' אבל לא לחוב לו הלכך ס"ל לר"מ דכיון דא"ל קני קני רבי' דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאי' דמתנה עם המקבל ורבנן סברי מעיקר' קני עבד אלא דלכי זכ' העבד זכ' האדון מכח זכיות העבד והלכך כשהתנה עם העבד הו"ל כמתנ' עם המקבל מתנ' בעצמו כו' ואת' ר"א למימ' דאין יד לעבד כלל ואין קנין בלא רבו אפילו לרבנן אבל כשאמר ליה ע"מ שתצא לעבד לא יהיב מידי וכו'. עוד כ' דמירושלמי בשמעתין מוכח דלר"מ שני בין יד עבד ליד אשה דגבי עבד לא מהני ע"מ שאין לרבו רשות ולגבי אשה מהני. ואתאי ההי' דירושלמי כסברי' דשמואל וכו' אמנם לרב אליבי' דר"מ בודאי לא שני ליה בין עבד לאשה עכ"ל. ור"ן כ' שם דהוי כמי שמתנה תנאי שא"א לקיימו ואינו אלא כמפליג בדברים כיון שאמר קני ואי אפשר לקנות באופן אחר אם לא שיקנה רבו וכו' עכ"ל:

[ב.] נדרים פ"ח מתני' המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך ובלבד שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיד כו'. [גמ'] רב אמר שצריך שיאמר מה שאת נותנת וכו' אבל אם אמר מה שתרצי עשי בהן קני יתהון בעל ושמואל אמר אפי' אמר מה שתרצי עשי לא קנה בעל (כשאמר אין לבעלך רשות) מתקיף לה רבי זיר' כמאן אזל' שמעת' דרב כר"מ (דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה) ורמינהו כיצד משתתפין במבוי הניח את החבית וכו' ומזכה בהן ע"י אשתו אי אמרת קנה יתהון בעל עירוב לא נפיק מרשותיה אמר רבא אע"ג דאמר ר"מ יד אשה כיד בעלה מודה ר"מ לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא (כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים ע"י אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו ע"י). ור"ן כ' דנהי דסבר היכ' דיהיב לה אחר מתנה אין קנין לאשה מודה דבעל שנתן מתנ' לאשתו קנתה כדמוכח ב"ב נ"א ולא פליג ר"מ הלכך ה"נ כיון דבעל מ"מ מפיק ליה מרשותי' מודה דזכיה עכ"ל. עוד כ' הר"ן והא דקתני במתני' מעות משום דאי יהיב לה מזונות א"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכי' בהן דאפי' מה שקמצה מעיסתה הוי שלה כדאית' נזיר כ"ד אמתני' האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ואח"כ הפיר לה בעלה אם שלו הית' הבהמ' תרעה בעדר ואם שלה היתה וכו' החטאת תמות ופריך הש"ס מנא לה מה שקנתה וכו' אמר ר"פ שקמצה מעיסתה איבע"א דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות] כ"ש בשזכה אחר. וצריך במעות שיאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעלך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' ר"מ כדמוקי בגמר'. וכ"ת א"כ כי אמר לה נמי מה שאת נותנת אמאי מהני. היינו טעמ' משום דכיון שאין האיש זוכה בנכסים כלום עד שתתן אותם בתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהן לפ"ז אי אמר לה אלא מה שאת מתכסי וכיוצ' בו לא מהני