כסף נבחר חלק א כו

מירוח ואין לומר דסבר אינו פוטר דלא אשכחן תנא דאית ליה תרתי מירוח כותי אינו פוטר ואין קנין דא"כ דגנך במאי מוקים ליה וי"ל מ"מ דמי לחיוב וכו' עכ"ל. איכ' דאמרי א"ל קח לך מן הכותי וכו' דסבר יש קנין וכו' ולימ' קח מן השוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרין (אלא מספקינן ליה מחצה על מחצה):

[ו] דמאי פ"ה מתני' מעשרין משל ישראל על של כותים וכו'. כתב הר"ש ירושלמי מתני' ר"מ דאמר אין קנין ר"י ור"ש אומרים יש קנין אמר ר"ל טעמ' דר"מ והתנחלת' אותם וכו' לרשת אחוזה הקיש אחוזה לעבדים מה עבדים אתם קונים מהם ואין הם קונים מכם אף אחוזה אתם קונין מהם והם אין קונין מכם. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי קומי ר' יסא ודא מסייע לר"מ והארץ לא תמכר לצמיתות לחולטנית אמר ליה כל גרמ' אמרה והיא מסייע לר"ש לא תמכר הא אם נמכרת חלוטה היא רב הונ' רובה דציפורין אמר הנהיג ר' חנינ' בציפורי כהד' דר' שמעון. פי' דר"מ היא פלוגת' דתוספת' מעשרין משל ישראל על של כותים וכו' ומן הכל על הכל דברי ר"מ רבי יהודה ור' יוסי ור"ש אומרים וכו' אבל לא משל ישראל על של כותים ולפי גירס' זו ר' יהודה ור' יוסי ור"ש בחד' שיטה מדגריס ר' יהודה בלא וי"ו ור' יוסי בוי"ו והיינו כסוגי' דירושלמי אבל במנחות מייתי לה ומשמע התם דזוזי זוזי קתני דקאמר ר"מ ור' יהודה ועוד פליג סוגי' דהתם אירושלמי דמוקי רבא פלוגתייהו במירוח הכותי ובירושלמי מוקי ביש קנין וקשה אירושלמי הא שמעינן לר"מ דיש קנין בע"ז כ"א וכו' מיהו ירושלמי לטעמיה דמפרש ההי' דע"ז בענין אחר וכו' ע"ש עכ''ל:

[ז.] בב"מ דף פ"ח ולוקח מדאוריית' מי מחייב (במעשר) והתני' מפני מה חרבו חנויות של בית הינו שלש שנים קודם ירושלים מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר תבואת זרעך ולא לוקח אלא מדרבנן וקר' אסמכת' בעלמ'. וכ' תוס' וא"ת דאמר בבכורו' (י"א) אמר שמואל ברבי נתן הלוקח טבלים ממורחים מן הכותי מעשרן והן שלו וקאמר אי מרחינהו כותי דגנך ולא דיגון כותי אלא דמרחינהו ישראל פי' אחר שקנאם מן הכותי מעשרן דאין קנין לכותי וכו' והם שלו דאתינ' מכח מאן דלא מצי לאשתעויי דינ' בהדי' וליכ' למימר מעשרן מדרבנן דא"כ אמאי קאמר אין קנין אפי' יש קנין צריך לעשר מדרבנן כדמוכח מנחות (ל"א) וכו' ואומר ר"ת דהכ' איירי בלוקח אחר מירוח אבל נוקח קודם מירוח תבואת זרעך קרינן ביה וכו'. וריב"ם הקשה על פי' ר"ת דהא לוקח תבואה ממורחת מע"ה הוי דמאי משום דספק הוא אבל ודאי לא עישר חייב לעשר מן התורה אע"פ שנתמרח כבר. ולאו פירכ' היא דנהי דדמאי לא הוי מ"מ מדאוריית' לא מחייב אלא מעשר ודאי הוי מדרבנן וצריך ליתנו לכהן וללוי אבל לריב"ם נר' לפרש איפכ' בלוקח שאינו ממורח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות מוכר אבל לוקח ממורח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיניה כמו בהקדש ובהפקר שאם הקדיש והפקיר קודם מירוח מפקיע מידי מעשר אבל לאחר מירוח אינו מפקיע כמו שפי' ריב"א בבב' קמא ומבי' ראי' מן הירושלמי ולוקח מן הכותי הוי איפכ' דאם נתמרח ברשות הכותי פטור משום דגנך ולא דגן כותי וכשלא נתמרח ברשותו חייב דאין קנין לכותי בא"י להפקיע מיד מעשר ולא מקרי תבואת זרעך של מוכר אלא תבואת הלוקח ממנו ולא חשיב לוקח ודעת הרמב"ם כר"ת. דכ' פ"ב ממעשר אינו חייב להפריש מה"ת אלא הגומר פירותיו לאכילה לעצמו אבל הגומרן למוכרן פטור מן התורה וחייב מדבריהם שנא' עשר תעשר ואכלת אינו חייב אלא הגומר תבואתו לאוכלה. וכן הלוקח פטור מן התורה שנא' תבואת זרעך וחייב מדבריהם במד"א בשלקחן אחר שנגמר מלאכתן ביד מוכר אבל אם נגמרו ביד לוקח חייב לעשר מן התורה וכו' ומדברי הראב"ד נר' שבכל ענין פטור לוקח וכ"כ כ"מ בכוונת הראב"ד שם]. וע' בכורות י"א ב' דר' חנינ' סובר אין קנין ובמציע' ק"א אמר רב כהנ' אליבי' דר' יהודה יש קנין:

[פסק] [ח.) ורמב"ם פ"א מתרומות הלכה י' כתב כותי שקנה קרקע בא"י לא הפקיע מן המצוה אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר הישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומבי' בכורים והכל מן התורה כאלו לא נמכרה לכותי מעולם ויש קנין לכותי בסורי' להפקיע מן המעשרות ומן השביעית. כתב כ"מ רבינו פסק כרבה וסוגי' דבכורות י"א הכי סברה וכו' ואע"ג דכמה משניות מסדר זרעים ומקומות אחרים משמע דיש קנין לכותי קיימ' לן כוותיה אי נמי דהתם כשלא חזר ולקחה ממנו ישראל ורבינו מיירי בשחזר ולקחה. וכן לענין הקונה ממנו פירות ומרחן ישראל וכו' עכ"ל. עוד כ' הרמב"ם פירות כותי שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם נגמרה מלאכתו ביד כותי ומרחן הכותי פטורין מכלום שנאמר דגנך ולא דגן כותי ואם לקחו ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל חייבין בכל מן התורה. ובפ"ב מבכורים כ' המוכר שדהו לכותי וחזר ולקחו ממנו ה"ז מבי' ממנו בכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין הכותי. כ' הראב"ד אע"פ שבכרו ברשות כותי. כ' כ"מ בשם הר"י קורקוס ונר' דרבינו לטעמיה אזיל שהוא מפרש מ"ש א"ן קנין לכותי וכו' היינו אם חזר הישראל וקנה השדה ולכך כ' כאן וחזר ולקחו ממנו שסובר רבינו דבהכי מיירי וכשבכרו ברשות כותי אפשר דדמי לפירות שנתמרחו ברשות כותי שאין ישראל הקונה חייב עכ"ל. (וע' בפירוש המשנה לרמב"ם פ"ד דפאה משנה ט' שכ' והעיקר אצל ר"מ שאין קנין לכותי בא"י להפקיע מן המעשרות ולפיכך לקט שכחה ופאה שלו חייבין במעשרות לדעתו ואינו הלכה. ובפ"ה משנה ט' דדמאי כ' כבר בארנו שאין קנין וכו' להפקיע מן המעשרו' ולמדו מן הענין הזה כי הכותי כשיקנה קרקע בא"י היו פירותיו חייבין במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה על זה וזה דעת ר"מ ואינו הלכה אלא יש קנין וכו' להפקיע מן המעשרות עכ"ל וזה סותר למה שכ' בחבורו וע' בתשובת מהר"ר בצלאל אשכנזי שכתב שמצא בספר מוגה על מתני' דפאה כ' כך והעיקר אצלנו שאין קנין לפיכך לקט וכו' חייבין במעשרות. ובפ"ה דדמאי פירש כבר בארנו שאין קנין לכותי בגוף הקרקע ופירותיה חייבין במעשרות עד שלא נתמרחו ביד כותי כדין לקט וכו' אלא שר"מ רצה ללמוד מזה דאפילו אם נתמרחו ביד כותי נמי מעשרין מזה על זה וזה אינו הלכה אלא כל מה שנתמרחו הפירות ביד כותי יש לו קנין פירות להפקיע ממעשרות דקי"ל כר' יוסי ור"ש דמירוח כותי בפירות שלו פטורין דיש לו קנין פירות. וא"כ לרבינו יש קנין ומירוח כותי כולה חדא מילת' דמירוח הכותי פוטר הואיל דיש לכותי קנין פירות הלכך כיון דבשעת שנתחייבו במעשרות דהיינו שעת מירוח הם ביד כותי וקנינו נפטרו אבל אי אין לכותי קנין פירות מירוח הכותי אינו פוטר. וכ"כ בשם רבינו גרשון מאור הגולה שכ' בהדי' תורמין משל כל על של כל דאין מירוח הכותי את כריו פוטר דקסברי אין קנין וכו'. וא"כ לא ק' קושית תוס' במנחות וכו' ע"ש שהאריך. וע' במרכבת חלק א' תרומות פ"א). ובפרק י' מהל' עבודת כוכבים כ' הרמב"ם אין משכירין להם שדות מפני דאית בי' תרתי שמפקיען מן המעשרות וכו'. וכ' לח"מ צ"ל דרבינו מפרש כפירוש תוס' בע"ז כיש מפרשים דהא איהו ס"ל אין קנין וכו' וע"כ צ"ל דחשובה הפקעה מה שהוא עתה ביד כותי עכ"ל