כסף נבחר חלק א כה

משקין ב' סוטות כא' ואין מטהרין ב' מצורעין וכו' ומסיק בגמ' בכהן א' אין משקין ובב' כהנים משקין וצ"ע על הרמב"ם שפ' סתם ולא חילק. לכן נר' לי שהוא מפרש איפכ' דכהן א' ע"כ משקה אותן זה אחר זה לכן אע"פ שמעמידין בבת א' בעזרה שפיר דמי (וזה דלא כתוס' דהעמדה נמי אסור) אבל בב' כהנים שמשקין בב"א זה א' וזה אחת אסור ובזה מתורץ קושית התוס' שהקשה משני מצורעים ע"ש. והנה לרמב"ם מותר להביא שני תינוקות בב"א ולמול זה ואח"כ זה אבל לעולם בב"א בשני מוהלין אסור. ולהתוס' אסור להביאם בב"א ובשני מוהלין שרי. ואם כן בשני ספרי תורה נהגינן כרמב"ם דלא קפדינן על ההבאה. ולהתוס' בברכת המזון של נישואין לא יביאו שני הכוסות לפניו בב"א אלא לאחר ברכת המזון יקח כוס אחר ויברך ז' ברכות וכ"מ בטור ובש"ע אה"ע סי' ס"א ומה שהקשו התוס' משני זבחים י"ל דדוק' בב' מצות של חובה הוי חבילות וכ"ה בשני קרבנות של חובה אסור להעמידן כא' וכן משמע ביומ' פרק ה' דתנן הביאו לו השעיר משמע דאין מביאין פר ושעיר כא' עיין שם עכ"ל. (רבים תמהו על מ"א שהקשה מפני מה לא חילק הרמב"ם בין כהן א' וכו' הא הרמב"ם אמר הטעם מקר' דאותה א"כ אין חילוק בין ב' כהנים לא' דהא דמשני הש"ס וכו' אליבי' דר"ש הוא. אבל הרמב"ם דפסק כר"י וממעט אפי' רותתת אין חילוק. וי"ל דכוונת מגן אברהם להקשות מב' מצורעים ועבדים דתני בבריית' דאסור משום חבילות ורמב"ם כ' נמי האי טעמ' שם א"כ למה לא חילק התם בין כהן א' לשנים. אחר זמן מצאתי תירוץ זה בספר מחצית השקל. ומה שתירץ מ"א דרמב"ם מפרש איפכ' יש לעיין איך מתורץ הקושי' בהכי. ויש ליישב כיון דאמר אין מטהרין וכו' כא' וזה אי אפשר לדעתו אלא בב' כהנים לא הוצרך לומר דבכהן א' מותר דכבר נכלל במאמרו):

(כלל ח) אין קנין לנכרי בא"י או יש קנין [א] גיטין מ"ז מתני' המוכר שדהו לכותי לוקח ומביא ממנו בכורים מפני תיקון העולם (שלא יהא רגיל למכור קרקע בא"י לכותי וגם אם מכר יחזור אחריה לפדות). [גמ'[ אמר רבה אע"פ שאין קנין לכותי בא"י להפקיע מידי מעשר (אם קנה כותי קרקע בארץ אין קנינו קנין להפקיעה מקדושתה שלא תתחייב במעשר וישראל הקונה ממנו מן הפירות צריך לעשר) שנא' כי לי הארץ לי קדושת הארץ אבל יש קנין לכותי לחפור בה בורות וכו' שנא' והארץ נתן לבני אדם לכל צרכיהן) ור' אלעזר אמר אע"פ שיש קנין לכותי בא"י להפקיע מיד מעשר שנ' דגנך ולא דגן כותי אבל אין קנין לחפור בה בורות שנ' לה' הארץ. במאי קמפלגי מר סבר דגנך ולא דגן כותי ומר סבר דיגונך ולא דיגון כותי (שאם מרחן כותי והן שלו בשעת מירוח שהוא גמר מלאכתן למעשר מירוח הכותי פוטרן ואפילו לקח מישראל בשבלים אבל אם הגדילו בקרקע הכותי ולקחן ישראל בשבולין ומירחן חייבין במעשר דקרקע א"י ביד כותי לא הופקעה קדושתה) ומסיק התם הש"ס דבסורי' כ"ע מודה דיש קנין:

[ב] ע"ז כ"א מתני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואצ"ל שדות ובסורי' משכירין להם בתים אבל לא שדות ובח"ל מוכרין להם בתים ומשכירין שדות דברי ר"מ ר' יוסי אומר בא"י משכירין בתים אבל לא שדו' ובסורי' מוכרין בתים ומשכירין שדות ובח"ל מוכרין אלו ואלו וכו'. [גמ'] מאי אצ"ל שדות אילימ' דאית ביה תרתי חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע לה ממעשר א"ה בתים נמי אית בה תרתי. חדא וכו' וחד' דמפקע לה ממזוזה אמר רב משרשי' מזוזה חובת הדר כתב תוס' י"ט דאתי' אפי' למ"ד אין קנין לכותי וכו' דמ"מ חשיבה הפקעה מה שהוא עתה ביד כותי והוא זורעה שאינה מפריש ממנו מעשר נמצ' שאין מקיימין בזה השדה מצוה התלויה בה וכו'. ולא נהיר' דא"כ מאי קאמר בסמוך לר' יוסי שדה דאית ביה תרתי גזרו שכירות אטו מכירה הלא בשכירות גופ' איכ' תרתי דאיכ' הפקעה ממעשר שלא יעשר כותי מאותה תבואה. ועוד קשי' דלשון הפקעה משמע שמפקיע החיוב לגמרי מן הקרקע וכאן אין הפקעה גמורה כיון דאין קנין שהרי גם עתה שהוא ביד כותי אם יזרע בה ישראל תתחייב לעשר. לכך נר' לפרש דאתי' כמ"ד יש קנין וכשמוכרה לכותי הוא מפקיע ממש ממעשר שאפי' יזרע ישראל לא יתחייב מעשר וכו' עכ"ל. (מסוגי' דהתם מוכח דר"ע סבר כיבוש יחיד שמי' כיבוש ר"י סבר לא שמי' כיבוש):

[ג] בתר' פ"א תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חברו מביא בכורים ואינו קורא ר"מ אומר מביא וקור' אמר רב יהוד' אמר שמואל מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק (בלוקח פירות שבאילן ואותה שבכרה קושר בה גמי לידע שמבכרת היא וכו') והא כתיב אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ והא כתיב אדמתך למעוטי אדמת כותי. כ' תוס' תימ' לרשב"א אמאי איצטריך הא לר"מ יש קנין לכותי וכו' כדמוכח מע"ז (כ"א) ונר' לר"י דדילמ' מהכ' הוא דגמר בכל דוכתי' דיש קנין. מיהו אומר רשב"א דההיא דע"ז י"ל אפי' כמ"ד אין קנין עכ"ל. מתיב רבה הקונ' אילן א' בתוך של חברו מביא ואינו קורא לפי שלא קנה קרקע דברי ר"מ תיובת':

[ד] מנחות ס"ו ב' מירוח הכותי תנאי היא דתני' תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל כותים על של כותים וכו' ומשל כל על של כל (אפי' משל כותי על של ישרא' וכו' דקסבר אין קנין לכותי וכו') דברי ר"מ ור' יהודה. ר' יוסי ור"ש אומרים משל ישראל על של ישראל וכו' אבל לא משל ישראל על של כותים (דסבר ר"ש מירוח הכותי פוטר והוי ליה מפטור על החיוב ומחיוב על הפטור. ות"ק סבר מירוח כותי אינו פוטר והוי להו שניהם חייבין). כתב תוס' תימ' דילמ' ביש קנין ואין קנין פליגי וי"ל דאי נמי פליגי ביש קנין אכתי פליגי ביש מירוח דהא בהא תלי' כדמוכח בגיטין למ"ד יש קנין א"כ דרש דגנך ולא דגן כותי ולא ממעט ליה דיגון כותי ומ"ד אין קנין דלא דרש דגנך ולא דגן כותי דרש דיגונך. מיהו אין נר' כלל לומר כן מדנקט ר"מ ור"י לחיוב'. ואין לומר דנקט עיקר פלוגתייהו במירוח וכי מוקמת לה נמי ביש קנין מ"מ במירוח נמי פליגי כדפרישית דהא בהא תלי'. לא מצינן למימר הכי דע"כ ר"מ אית לי' תרווייהו לחיוב' דאית ליה אין קנין ואית ליה אינו פוטר מדשרי לתרום משל כל על של כל. והיה נר' לומר איפכ' דאית ליה למימר תרווייהו לחיוב' או לפטור' משום דתלת' דגנך כתיבי והא דאפלגו רבה ור"א בגיטין ביש קנין אליב' דר' יוסי דאלו לר"מ בע"כ אין קנין וכו'. ועוד יש לפרש דע"כ לא מתוקמ' פלוגת' דהכ' אלא במירוח ולא ביש קנין דשמעינן ליה לר"מ דאמר יש קנין במסכת ע"ז (כ"א) והא דקאמר משל כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה כותי מישראל ומרחה. דאי גדלה ברשות כותי הוי ליה מן הפטור על החיוב. ומיהו בירושלמי משמע דר"מ סבר אין קנין. דתנן במסכת דמאי מ"ה מעשרין משל ישראל על של כותים ומשל כותים על של ישראל ואמרי' בירושלמי מתני' כר"מ דאמ' אין קנין ר' יהודה ור"ש אומרי' יש קנין וירושלמי לטעמיה דמפר' ההיא דע"ז בית אינו מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי דמתברך מתוכו עכ"ל:

[ה] מנחות דף ל"א תני' אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי קח לך מן השוק (דמאי) ועשר עליו קסבר דאוריית' ברוב' בטל ורוב ע"ה מעשרין והוי כתור' מפטור על פטור ולימ' ליה קח לך מן הכותי קסבר אין קנין לכותי כ' תוס' וא"ת והא מפטר משעת