כסף נבחר חלק א כב

הולד הולך אחר הפגום (אלמ' מהני) שאני התם דאמר קרא לא יחלל זרעו וכו' (וע' מ"ש בכלל קידושין תופסין בח"ל באו' א' בשם רשב"א). והרי הקדיש בעלי מום וכו' ותנן המקדיש בעלי מום אע"פ שהוא בל"ת מה שעשה עשוי. א"ל רבא שאני התם דאמר ולנדר לא ירצה לא מרצה הא מקדש קדש וכו'. והרי גזל דאמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה (דשנוי קונה אלמ' מהני) א"ל דכתיב אשר גזל כמה שגזל. והרי משכון דאמר לא תבא לעבוט וכו' ותנן מחזיר את הכר בלילה וכו'. א"ל רבא שאני התם דאמר השב תשיב והרי פאה דכתיב לא תכלה פאת שדך וכו' ותנן לא הפריש מן הקמה וכו' יפריש מן הכרי משום ר' ישמעאל אף מפריש מן העיסה תיובת' דאביי. א"ל דאמר קרא תעזב תעזב. תעזב יתיר' א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי והשת' דשנינן כל הני שנוי' אביי ורבא במאי פליגי וכו' ומסיק בשנוי קונה (דאביי סבר שנוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה בר מהיכ' דכתיבי בקראי. ולרב' לא קני אלא היכ' דכתיבי בקראי ולא אתפרש לן דלהוי מידי בינייהו וכו' ונ"ב דמצינו למימר בשינוי קונה כגון גזל עצים ועשאן כלים דלאביי קני ואינו משלם אלא עצים ולרב' לא קני ומשלם כלים. ולא תימ' שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימ' אנא דאמרי כמאן דאמר שנוי לא קני. דפלוגת' הוא וכו'). כתבו תוס' וא"ת נימ' דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ גירשה דלאביי מהני ולרב' לא מהני גירושין כיון דעבר אמימר' דרחמנ'. וי"ל כיון שאין האיסור מעצמו כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דלא מהני. וקשי' לרבי ברוך אמאי לא קאמר דפליגי בהכי כגון אם פדה בכור או מעשר או חרמים לא מהני לכ"ע כדמפרש דלאביי לא לקי כיון דלא מהני דהכי אמר אביי לעיל דהיכי דלא מהני לא לקי ולרב' לקי משום דעבר אמימר' דרחמנ'. וצ"ע עכ"ל. וע' תוס' ב"ק צ"ד ד"ה לא ותוס' ב"מ קי"ג ד"ה מחזיר. ועיין במסכת תרומות פ"ג משנה ו' בר"ש. [ב.] כתובות פ"א ב' ההוא גבר' דנפלה לי' יבמה בפומבדת' בעי אחוה למפסלה בגיט' מיניה. א"ל מאי דעתך משום נכסי אנא בנכסי פליגנ' לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבון (שומרת יבם אין היבם רשאי למכור בנכסים) אע"ג דזבין לא הוי זביני' זביני. א"ל אביי וכל היכ' דאמור רבנן לא ליזבון לא הוי זביני' זביני והתנן בש"א תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור ומודים שמכרה ונתנה קיים. שלחו לקמיה דר"ח בר פפי שלחה כדרב יוסף שלחוה לקמיה דרב מניומי שלחה כדאביי ואי אמר בה רב יוסף טעמ' אחרינ' שלחו לי וכו'. [ג.] גיטין י"ב גבי מי שליקט פאה ואמר ה"ז לפלוני עני דר' אליעזר סבר זכה לו ורבנן סברי דלא זכה לו ואמר רב חסד' דפליגי אי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה או לא. ואמימר ואיתימ' רב פפא אמר דלמ' לא הוא אלא דטעמ' דר"א דמגו דאי בעי מפקר לנכסים והוי עני ומגו דזכי לנפשיה זכי לחברי' ועד כאן לא קאמרו רבנן אלא דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לי' לעני וכו' כ' תוס' וא"ת למ"ד כל מלת' דאמר רחמנ' וכו' ואי עביד מהני א"כ קני העני וי"ל דהכ' בתר לא תלקט כתיב לעני ולגר תעזב אותם משמע דלא קני (וצריך לעיין הא זכיי' מטעם שליחות כמו שכ' תוס' בכמה מקומות וא"כ מאי מקשי תוס' דלקני העני הא כיון דכתיב לא תלקט וכו' לא מצי זכי בשבילו דאין שליח לדבר עברה) וא"ת ונילף מהכ' בעלמ' דמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו וי"ל דהכ' סבר' הוא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל א' מלקט לצורך עצמו ולרב חסד' דמפרש דטעמ' דרבנן משום דתופס לב"ח וכו' איכ' למימר דמהכ' יליף עכ"ל. [ד.] בבא מציע' ס"ה אמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזי דריבית' בחבריה ויהיב לי' גלימ' בגווייהו כי מפקינן מיני' ד' מפקינן מיני' רבא אמר גלימ' מפקיני' מיני' דלא לימ' גלימ' דמכסי וקאי גלימ' דרבית'. כ' הרא"ש משמע דוק' משום דלא לימ' הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון שנעש' באיסור נתבטל המקח וכן עובד' קמא דיהיב לי' חמשא וכן עובד' דשכירות מכאן פ' ר' האי גאון היכי דאיכ' איסור' בזבינ' דאוסיף בדמים משום אגר נטר וכו' המקח קיים ולא יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור. פסק [ה.] כתב הרמב"ם פ"ו הלכה ה' מבכורות. מעשר בהמ' אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר לא יגאל מפי השמוע' למדו שזו שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל. ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו. כ' לח"מ דזהו סברת אביי כיון דלא מהני לא לקי אבל לרב' אע"ג דלא מהני לקי משום דעבר אמימר' דרחמנ' וצ"ע ונר' דפסק כאביי. ומזה ק' על מה שכתב הה"מ בפ"א מגזילה דמשמע דרבינו פסק כרב' עכ"ל. (עיין זבחים מ) וכתב מש"ל דצ"ע דרבינו בספר המצות כתב מוכר יפת תואר לוקה. ובפ"ג מגירושין כ' הרמב"ם הכותב גט בשבת או ביה"כ בשגגה ונתנו לה מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון אינה מגורשת שהרי עדים פסולים מן התורה. וכתב המגיה במש"ל מכאן הוכיח הר"ש יפה דס"ל לרבינו דהלכת' כאביי וכו' ע"ש. [ו.] ובפ"א מגזלה כתב כל החומד עבדו וכו' או כל דבר וכו' והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד. כתב הראב"ד ולא אמר רוצה אני עכ"ל וכתב ה"ה דעת הרב שאם אמר רוצה אני מקחו קיים כמו תלוהו וזבין א"כ אין בו לאו ולא כן דעת רבינו אלא מקחו קיים אע"פ שעבר ואע"ג דאמר רבא אי עביד לא מהני הרי הוא כעין גזל צמר ועשה בגד וקנה הדבר בשנוי אף כאן קנה בדמים עכ"ל. ובפ"ח ממלוה כתב הא דרב'. דגלימ' מפקיני' מיניה. וכתב ה"ה שכן פי' רמב"ן ורשב"א שכל שאינו מסוים המקח קיים. אבל אם לא נתקיים המקח ביניהם אלא לענין מי שפרע כיון שהוא באיסור אין בו קבלת מי שפרע למי שחוזר בו. [ז.] ובהגהות מרדכי סוף שבועות כתב וז"ל. פסק הר"י בר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא ליתן דבר או לא ימכור או ימחול או שאר דברים ועבר שבועה ומכר או נתן אין במעשיו כלום כדאמרינן כתובות כיון דאמרי רבנן לא ליזבון וכו' ומסתמ' אין אמירה דרבנן גדולה משבועתו וכו' ופ"ק דתמורה פלוגת' אביי ורב' בכל מלת' וכו' ומייתי פירכ' טוב' ומשני כולהו ומ"מ הלכה כרב' עכ"ל. (וגם בתשובת הרא"ש כלל ז' כתב דהלכה כרב'). וש"ע ח"מ סימן ר"ח פ' דמקח שנעשה באיסור קיים. וכתב בית יוסף שם דההיא דהגהות מרדכי נדחו מפני דברי רב האי שפסק דהמקח קיים אע"ג דנעשה באיסור עכ"ל וכן פ' רמ"א שם בהגה שאם נשבע וכו' שהמקח קיים. וכ' סמ"ע ס"ק ג' דיש לתמוה על רמ"א דכאן פ' דלא כמרדכי ובי"ד סימן ר"ל כתב י"א מי שנשבע וכו' אין במכירתו כלום. עוד כתב סמ"ע ובאמת יש לתמוה על הבית יוסף וד"מ שדחו דברי מרדכי מטעם שדמו אותו למקח שנעשה באיסור. ולדבריהם תקשה דרב' אדרב' דסבר דלא מהני אלא ודאי דלא דמי כלל דהתם המקח קיים משום דלא קנסינן היתר' אטו איסור' וכיון שמכירת הגלימ' עצמו בהיתר הוא כשמחזיר המעות וכו' מש"ה המקח קיים משא"כ נשבע שא"א בקיום המקח אלא ע"י איסו' שעובר על שבועתו וכו' וכן מוכח לשון הר"ן באיזהו נשך אלא