כסף נבחר חלק א כא

[ו] כתב בתשובות צמח צדק סי' ד' שנים שהחליפו בתיהם זה בזה ולקח ב"ח של אחד מהם את ביתו וגם הבית אשר נתן לשמעון בעד ביתו ובשטר של חליפי הבתים לא נכתב אחריות ושמעון טוען כי אחריותו על אותו בית שביד ראובן ולא יכול ב"ח דראובן לטרוף אותו בית שנתן לו שמעון. פסק התם כיון דלא נכתב אחריות בשטר אין טענת שמעון טענה אע"ג דקי"ל דאחריות ט"ס היינו דוק' באחד שלקח מחברו משום דלא שדי וכו' אבל בכה"ג שהחליפו זה עם זה דהוו שניהם כלקוחות זה קונה מזה וזה מזה לא אמרי' אחריות ט"ס משום דאמרינן בהאי הנאה דאין זה מקבל אחריות על הבית שנתן לו חברו גמר ומקנה ולא בעינן שיהא מקבל אחריות על הבית שנתן לו חברו. והכי כתב הרשב"ם ב"ב ק"ז אהא דאתמר אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו של אחד מהם רב אמר בטלה מחלוקה ושמואל אמר ויתר וכו' קסבר האחין שחלקו לקוחות וכלוקח שלא באחריות וכו' כ' רשב"ם כאלו אמרו זה לזה אינו מקבל אחריות חלקך עלי דמי. דמסתמ' לא מקבלי דאע"ג דגבי מוכר קרקע קי"ל אחריות ט"ס ה"מ היכי דזבין קרקע מחברי' דלא שדי זוזי וכו' אבל לגבי ירושת אחין דכל אחד נוטל חלקו בההיא הנאה דאיהו לא מקבל אחריות על של חברו גמר ומקני ליה לחברו חלקו לגמרי שלא יקבל חברו אחריותו עליו ולא תשתעבד לו שדהו כי היכי דדידי' לא משעבדת לחברו עכ"ל רשב"ם. הרי מוכח כמו שכתבתי עיין שם שהאריך בזה ובהגהות מרדכי פ"ק דכתובות כתב תשובה לר"י בן מגאש ראובן החליף בתים לשמעון ונמצ' בהו מומין וטען שלא ידע בהן וכו' וראובן אמר הנה הודעתיך ועוד אני מתקן כל המומין וכו' פסק מה שאמר ראובן לתקן אם המומין אינם בגוף הבית כגון אמת מים עוברת החליפין קיימין אבל אם הם בגוף הבית כגון כותל רעוע או כותל הנרא' של סיד ונמצא של טיט שצריך לסתור ולחדש פנים חדשות באו לכאן וחליפין בטלין. וחליפין הרי הן כמכר ומקבל כל אחד ואחד אחריות על חברו להעמיד החליפין בידו ואם יש לו אחריות טורף ואם לאו גובה מבני חורין עכ"ל (והנה מתוך תשובה זו משמע שגם חליפין הוא כמו מכר לקבל עליו אחריות דלא כרשב"ם. אלא שלשון התשובה קשה למאד שכתב ואם יש לו אחריות וכו' ואם לאו גובה מבני חרי וזה אין לו הבנה אלא ודאי דהכי פירושו אם יש לו אחריות כלומר שכתב לו אחריות או שקיבל עליו בע"פ טורף אפילו ממשעבדי ואם לאו פי' שלא התנה בפירוש אחריות גובה מבני חורין א"כ איך אמר למעלה דחליפין כמכר ומקבל כל אחד וכו' דמשמע בסתם כמו כל מכר) [ז] בח"מ סימן קט"ו ל"ב כתב הש"ך דאקני אינה משתעבד לכתובת אשה ותנאי כתובה מדאית' בבכורות נ"ב דאין האשה גובה כתובתה משבח ואף על גב דב"ח גובה את השבח מ"מ מקולי כתובה שנו כאן ובסוגי' דב"ב (קנ"ז ב') משמע דשבח ודאקני חד דינ' אית להו הלכך אין מועיל מה שכותבין בכתובה דאקני לענין לקוחות עכ"ל. והפלאה בא"ה סימן ק' השיג עליו מהא דמוכיח הש"ס ב"ב קנ"ז מנפל הבית עליו ועל אביו והיתה עליו כתובת אשה וב"ח דאקני משתעבד. ע"ש וגם תומים חולק על הש"ך. (כלל ו) אי עביד לא מהני ענינו לבאר כל מלת' דאמר רחמנ' לא תעביד או דאמרי רבנן לא תעביד אי מעשיו קיימין אע"פ דעבד אי לא. [א.] גרסי' תמורה דף ד' ע"ב אמר אביי כל מלת' דאמר רחמנ' לא תעביד. אם עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי לא תעביד. לא תעשה. מהני דמה שעשוי עשוי הואיל ולקי) רבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימר' דרחמנ' הוא. כתבו תוס' ק' א"כ שוחט הפסח על החמץ לפסול ויש לומר דבירושלמי יש קרא להכשיר (ועיין תו' פסחים ס"ג שכ' בשם ריב"א דהפסח כשר דהא לא שינה הכתוב עליו לעכב וכו' ועיין מה שאכתוב לקמן בזה). וקשה צרם אזן בכור ליתסר ופשיט' לן דאינו אסור אלא מטעם קנס וי"ל דלא גרע מאלו נפל בו מום מעצמו דשרי. ומזה ניח' למה לא נאסר צרם אזן מכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בשר בחלב וי"ל דוק' בשר בחלב נפיק מיניה הואיל ואפי' נפל ממיל' הבשר לתוך החלב אסור. אבל צרם אוזן דממיל' מותר (דכתיב גבי בכור וכי יהי' בו מום וגו' בשעריך תאכלנו) אינו בבל תאכל אפילו נעשה בידים עכ"ל והא דפריך הש"ס בחולין קט"ו אלא מעתה מעש' שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך וכו' היינו אפי' אם נתבשל מעיל' או ע"י נכרי נמי ליתסרו עיין בכורות ל"ד תו' ד"ה ומי קניס) מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואי אמרת כיון דעבר אמימר' דרחמנ' לקי הא נמי לילקי תיובת' דרבא אמר לך שאני התם דאמר קרא כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי (דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והלכך לא עבר אמימר' דרחמנ' אבל בעלמ' אע"ג דלא מהני ודאי לוקה). כתבו תו' דמקשן ס"ד הא דאינו לוקה לאו מטעם ניתוק הוא אלא משום דלא מהני גירושין דהא צריך להחזירה וא"א כיון דעבר אמימר' דרחמנ' לקי הא נמי לילקי בשלמ' לאביי ניח' דמש"ה לא לקי דלא מהני מעשיו וא"ת כיון דלא מהני גירושין לחייב הבא עליה משום א"א אפי' קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הוי לן למימר דלא חל הגט כלל. וי"ל דאתקש גירושין למיתה כדאמר פ"ק דקדושין אתקש מיתה לגירושין ה"נ אתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות בעל אף גירושין וכו' ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו שהרי צריך להחזירה ולא אסיק אדעתיה עתה דכל ימיו הוי ניתוק משום דהוי לאו שקדמו עשה. ומש"ה פריך לרבא כיון דלא מהני לילקי עכ"ל. לישנ' אחרינ' מיתיבי אונס שגירש וכו' קתני אם ישראל מחזיר תיובת' דאביי (דאמר מהני) שאני התם דאמר כל ימיו וכו' והרי תורם מן הרעה על היפה דאמר רחמנ' מכל חלבו חלבו אין גרועין לא (והוי לאו הבא מכלל עשה). ותנן אם תרם תרומתו תרומה אלמ' מהני א"ל שאני התם שנאמר ולא תשאו עליו חטא וכו' אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה (כתבו תו' וא"ת נימ' דנשיאת חטא משום דעבר אמימר' דרחמנ'. ואומר ר"ש משנ"ץ דה"פ אם אינו קדוש נשיאת חטא למה כתיב בלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאת חטא מדכתיב מכל חלבו עכ"ל). והרי ממין על שאינו מינו דאמר רחמנ' כל חלב יצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן אם תרם אין תרומתו תרומ' תיובת' דאביי שאני התם דאמר קרא ראשית ראשית לזה וכו' (כלומר דשינה הכתוב עליו לעכב ואהכי אם תרם לא מהני). והרי חרמים דאמר רחמנ' לא ימכר ולא יגאל ותנן חרמי כהנים אין פודין אותן וכו' (אלמ' לא מהני דאם פדאן לא עשה ולא כלום כדקתני אין להם פדיון) תיובת' דאביי שאני התם דאמר קדש קדשים הוא. בהווייתן יהא (שאינו יוצ' לחולין ע"י פדיון). והרי תמורה דאמר רחמנ' לא יחליפנו ותנן אם המיר מומר וסופג ארבעים אלמ' מהני שאני התם דאמר קרא והי' הוא ותמורתו וכו' והרי בכור דאמר רחמנ' לא תפדה ותני יש להם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר אלמ' לא מהני. שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהיו. והרי מעשר וכו' אלמ' לא מהני שאני התם דיליף עברה עברה מבכור. הרי הקדימה תרומה לבכורים דאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ותנן המקדים תרומה לבכורים אע"פ שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי. א"ל רבא שאני התם דאמר מכל מעשרותיכם תרימו תרומה וכו'. והרי אלמנ' לכ"ג דאמר רחמנ' לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עברה