כסף נבחר חלק א כ

שהוא שעבד לו נכסיו למכירה זו שאם יבא ב"ח ויטרפנה מן הלוקח שיגבה הלוקח זה הקרן והשבח שהשביח משפר עידית שבנכסים וכו' אלמ' לאו טעות סופר הוא דאיכ' למימר אמליך בי' ולא קביל עליה) לא קשיא כאן בשטר הלואה דלא יהיב אינש זוזי בכדי (כיון דלא אכיל פירי ולא מתהני מידי לא שדי זוזי בכדי לאוזפי בלא אחריות) כאן בשטרי מקח וממכר דעביד אינש דזבין ארע' ליומי' (לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו ואם יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה) כי ההיא וכו' אתא לקמיה דמר שמואל א"ל כתב' לך אחריות וכו' א"ל והא מר הוא דאמר אחריות ט"ס א"ל ה"מ בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר לא. ולקמן ט"ו מסיק הש"ס אמר רבא אחריות ט"ס הוא בין בשטרי הלואה בין בשטרי מו"מ. כתב האספ"ז שם אחריות ט"ס יש מפרשים שטעה הסופר ולא כתבו אבל הוזכר האחריות בשעת הלואה ובשעת המקח. ולית' פירוש זה דמשמע דאם לא הוזכר אחריות בשעת מעשה דכ"ע אין בו אחריות וא"כ מאי האי דפרכינן מאידך דשמואל דשעבוד צריך לימלך הא לרבנן נמי צריך לאמלוכי ולפרש שאם לא פירש אין לו אחריות. אלא ה"פ אחריות ט"ס הוא כי אע"פ שלא הוזכר אחריות בשעת מעשה כמי שפי' דמי והסופר טעה בעיקר הדין כסבור שאין בו אחריות כיון שלא הוזכר בפירוש ולפיכך לא כ' בו אחריות. ריטב"א. וכן פי' רשב"א. וכן כתב רמב"ן בפ' הספינה דאפילו לא התנה המוכר והמלוה כלל אמרינן ט"ס וכו'. וכ"כ ריב"ש סי' שפ"ב ע"ש. עוד כתב הריטב"א שם דאם המקח בטעות כגון שנמצ' שאינו שלו הוי ליה שטר הלואה וטורף ממשעבדי אפי' לשמואל והא דאמר שמואל (ב"ב מ"ד) המוכר שדהו שלא באחריות אין מעיד עליה מפני שמעמידה בפני ב"ח הא לאו הכי מעיד לו עליה אפילו נמצאת שאינו שלו משמע דלא הדר עליה התם מיירי שפירש לו בשטר שלא באחריות אבל סתמ' הדר עליהו עכ"ל. וכ"כ תוס' לעיל דף י"ד ד"ה שעבוד:

[ב] גיטין נ"ח על הא דתנן לקח מן הסקריקין ואח"כ לקח מבעל הבית מקחו בטל אמר רב לא שנו אלא דאמר ליה לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר עד שיכתוב לו אחריות נכסים כתבו תוס' בשם הר' אלעזר משנז' דרב סבר אחריות ט"ס ולכך קנה בשטר. ושמואל לטעמ' דאמר בשטרי מכר לאו ט"ס עכ"ל אמנם תוס' ב"ב מ"ז ב' ד"ה אבל מקשה על זה הפירוש דפריך התם ארב הונ' דתלוי וזבין וכו' מהא דאמר שמואל אף בשטר לא קנה אי תלוי באחריות ט"ס מאי מקשה משמואל טפי מרב עכ"ל):

[ג] בתרא קס"ט ת"ר הרי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתנו לו אין כותבין לו את השטר בד"א בשטר הלואה אבל שטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו רשב"ג אומר אף שטרי מו"מ אין כותבין וכו' אמר מר חוץ מן האחריות שבו היכי כתבינן אמר רב נחמן דכתבי הכי שטר' דנן דלא למגבי בי' לא ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתיקום ארע' בידי' דלוקח אמר רפרם זאת אומרת אחריות ט"ס הוא טעמ' דכתבי ליה הכי הא לא כתבי ליה הכי גבי רב אשי אמר אחריות לאו ט"ס הוא ומאי חוץ מאחריות שבו דלא כתיב ביה אחריות (ורב נחמן לא קמתרץ שפיר):

פסק [ד] בפי"ט ממכירה כתב הרמב"ם אפי' מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו אחריות חייב באחריותן שאחריות שלא נזכר ט"ס הוא. ובפרק י"ח ממלוה כתב המלוה את חברו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה וכו' לא הספיק לו כל הנמצ' כנגד ש"ח ה"ז גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אע"פ שהן עתה מכורין לאחרים או נתונין במתנה הו איל ומכר הלוה או נתן אחר שנשתעבד בזה ה"ז מוציא מיד הלקוחות וכו' בד"א בקרקעות שהיו לו בעת שלוה אבל נכסים הבאים לו לאחר שלוה לא נשתעבדו לב"ח ואינו טורפן ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משועבדים להפרע מהם וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי ב"ח טורף מהן. כתב ה"ה דעת רבינו דאחריות לאו ט"ס בדאקנה. ומיהו דוק' אצל לקוחות אבל מיניה גובה ממנו. וכן דעת ר"י מגאש דאקנה לאו ט"ס וכ"כ העיטור. ודע לפי שיטה זו הא דקי"ל ש"ח מאוחרין כשרין אינו אלא בשכ' בהן דאקני. וכן נראית דעת רמב"ן בפ' איזהו נשך אבל הרשב"א ז"ל כתב דאקנה אע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי עכ"ל ובפ' כ"ג ממלוה תמה ה"ה ארמב"ם שכתב מאוחרין כשרים סתם ולא חילק בין אם כתב בפירוש דאקנה או לא. ע"ש. וש"ך בח"מ סי' קי"ב תירץ דרמב"ם ס"ל דבנכסי' שיש לו עתה בשעת הלוא' אע"פ שלא התנה עליו בפירוש הם משועבדים לו בסתם אבל על דאקנה אין דעתו בסתם עד שיתנה בפירוש ואם בא לפנינו שטר ולא כתב בהם דאקני אמרינן דודאי עביד אינש כל טצדקאי להיות בטוח על מעותיו ובודאי התנה אלא שהסופר טעה ושכח לכתוב וכו' ע"ש. ובנמק"י פ' מי שמת כ' בשם הריטב"א מיהו אי לא כ' אחריות כלל מוקמינן טענתא אפילו בדאקני ואחריות ט"ס הוא והיינו דפסק ותני המאוחרים כשרים דממה נפשך או כ' אחריות כראוי או לא כתב כלל. אבל כשכ' אחריות נכסים שקנה ולא כתב דאקני אין לנו אלא מה שפירש עכ"ל. ורשב"ם ב"ב קנ"ז ב' (אהא דפריך הש"ס ואי דאקני לא משתעבד מאוחרים אמאי כשרים ומשני הש"ס הא מני ר"מ דאמר אדם מקני דשלב"לע) כ' וז"ל הלכך מאוחרים כשרים שאם כתב בתוך השטר שום אחריות כ' דקנאי ודעתיד אנא למיקני שאין כותבין אחריות לחצאין וליכ' למיחש למידי וגם אם לא נכתב בו אחריות ליכ' למיחש כלל דהא לר"מ לא טריף ממשעבדי מיהו אם כ' בהו דקנאי ולא כתב דאקני בהא ודאי מודה ר"מ דמאוחרין פסולין כקושיין דלעיל. מיהו לא שכיח מילת' לכתוב אחריות לחצאין הלכך לא חש לאקשוי טפי עכ"ל. כתב הג"א בפ' גט פשוט רי"ף פוסק אחריות ט"ס בין בשטרי הלוא' בין במו"מ ורשב"ם ורבינו ברוך מארץ יון פסקו בשטרי מו"מ לאו ט"ס כרב אשי (עיין נמ"י שם). ובש"ע ח"מ סימן ל"ט פסק אחריות ט"ס וכ"כ בסי' קי"א ודכ"ה ושם חילק דאחריות אונס אינו מחויב אא"כ קבל עליו בפירוש ובסימן קי"ב סתם המחבר לענין דאקני כרמב"ם דלאו ט"ס. ורמ"א כרשב"א. ומביא רמ"א י"א אי כתב שקנה ולא דאקני אין לנו אלא מה שפירש (כנמקי) ומשמע בטור שם דגם הרא"ש ס"ל כרשב"א וכן מסיק הסמ"ע:

[ה] כתב הרא"ש בפרק חזקת הבתים מ"ב בשם רבינו יונה דהמוכר שדהו בעדים אדעת' דמקבל עליה אחריות הוא דזבין מיניה וכו' ואפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי ביניהם עכ"ל ובח"מ סי' רכ"ה כתב הש"ך דמדברי הרמב"ם וסמ"ג נמי משמע הכי דהמוכר שדהו בעדים סתם חייב באחריות וכן כתב הרשב"א ור"ן ונ"י פ"ק דב"מ. ובסי' קט"ז מביא הש"ך דעת בע"הת דס"ל דהמוכר שדהו בעדים בעינן שיקבל עליו אחריות ובהא לא אמרינן ט"ס הוא כיון דלא כ' שטר'. וכתב הש"ך דרשב"ם נמי הכי ס"ל דכתב בחזקת הבתים (מ"א) המוכר שדהו בעדים וקיבל עליו אחריותו ע"ש עוד מ"ש הש"ך (ולי נר' שאין מרשב"ם ראיה שיסבור כבע"הת דרשב"ם סובר במו"מ אף בשטר לאו ט"ס כמ"ש הג"א. וא"כ יפה אמר גדולי תרומה שלא מצא חבר לבע"הת בזה. אמנם צ"ע דהא בבתר' ק"ז כתב רשב"ם קי"ל גבי מוכר קרקע אחריות ט"ס. ועל הג"א שכתב משמו דרשב"ם דס"ל במו"מ לאו ט"ס נמי קשה וצ"ע)