כסף נבחר חלק א יט

שמותרת לביתה גירש מהו שיהא מותר בה. אפשר לומר מזיד היה ואת אמרת הכין. הוא שוגג והיא מזידה פשיט' שאסור' לביתה גירש מהו שיהא מותר בה. אפשר לומר יצתה מתחת ידו (פי' מאחר דנאסר' לבעלה פשיט' דאסור' לבועל אף שהוא שוגג) נמצ' לפי דברי ירושלמי כל שהבועל מזיד אסור' לבועל היפך מסוגי' דכתובות ולפי דברי ירושלמי צ"ל דס"ל כתירוצ' בתר' דכל היוצא וכו' ולא ידעתי איך לא הביאו הראשונים הירושלמי הזה וכו' (א"ה עיין תשובת הרא"ש כלל ל"ב סי' ח"י וע' מהר"א ששון סל"ז שנסתפק גבי בועל שני אם נאסר' לו כיון דכבר אסורה ועומדת וע' מה שהשיג שבות יעקב סי' צ"ד ובספר שער אפרים בקונטרס אחרון. וע' בפ' ארוסה דף כ"ה דאלמנה לכ"ג וכו' מקני להו לאוסרן לבועל כבעל אלמ' דאפי' היכ' דאסורה עליו וקיימ' אסורה לבועל) עוד יש לי חקירה אף שכתבנו דכל שהיא שוגגת והו' מזיד מותרת לבועל אני מסופק באשת כהן שנאנס' מהו שתהיה מותרת לבועל מי אמרי' כיון דאסר' לבעל' אסור' לבועל או דילמ' כי כ' רחמנ' ונטמאה ונטמאה. כשם שאסורה לבעל וכו' באשת ישראל שזינת' ברצון מיירי קרא דהא כתיב והיא לא נתפשה וא"כ אין לך בו אלא חדושו דהיינו כשהיתה היא מזידה אבל כל שהיא שוגגת אף שנאסרה לבעלה כהן מותרת לבועל. וחפשתי בדברי ראשונים ולא מצאתי וכו'. (עיין בבית שמואל סי' י"א ס"ק ג' שכ' שכוונת הג"ה שם במה שאמר וה"ה אם נאסר' בשבילו לבעלה אסורה לו. היינו לומר אפי' אם היה אשת ישראל הית' מותרת לבעלה מ"מ באשת כהן שנאנסה כיון שאסורה לבעלה אסורה לבועל. דאל"כ מה חידש הג"ה בזה הא גם המחבר נמי כ' זה. ובחלקת מחוקק ס"ק י' נסתפק בזה באשת כהן ונאנס' וכו' עיין שם) אך זה ראיתי בתוס' יבמות ל"ה עלה ההיא דאמרי' אשת ישראל שנאנס' אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה כ' תוס' פי' בקונטרס טעמ' משום בת כהן כי תהי' לאיש זר. ולר"י נר' דמבת איש כהן לא שמעי' א"א וכל חייבי כריתות הנאסרות על ידי קדושין משום דלא הוי זר אצלה מעיקר' והכי משמע לקמן (נ"ו) דקאמר אשת כהן שנאנסה וכו' לוקה משום טומאה ומשום זונה ואי מבת כהן וכו' שמעינן נמי אשת איש אם כן יהא לוקה נמי מהאי קרא דלכהונה נמי אסורות מק"ו דלקמן ס"ח לא חשיב לה אזהרה מן הדין אלא גלוי מלת' בעלמ' וכו' אלא נר' לר"י דפסול' מן הכהונה מטעם טומא' וזונה וללישנ' בתר' לקמן נ"ו משום טומאה גריד' מיהו ק' לר"י כיון דלא כתיב טומאה אאשת ישראל שנבעלה באונס דכתיב והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אם כן אמאי פסולה לכהונה דבכלל אישור טומאה הוי בעל ובועל ותרומה וגם כהונ' וכי שרי' לבעל' תשתרי נמי לכהונה ואמר ר"י דההוא קרא דלא נתפשה לא מיירי אלא בטומאה דבעל גריד' דנטמא' קמא אית לן לאוקמי לבעל ולענין בעל שרי' אונס בישראל אבל ונטמאה בתר' דנפק' לן מינה איסור תרומה וכהונ' לא מפליג בה בין אונס לרצון בין אשת כהן לאשת ישראל ויש לאסור בכל ענין דכיון דאשכחן באשת כהן דאפי' באונס אסור' אין לנו לחלק בין אונס לרצון לענין תרומ' וכהונה אפילו באשת ישראל ומיהו גבי בועל אף על גב דלא כתיב בי' לא נתפשה יש לחלק בין אונס לרצון באשת ישראל דסבר' הוא דלא נאסר' על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל עכ"ל. והמדקדק בדבריהם ירא' דס"ל דאשת כהן שנאנס' אסורה לבועל עכ"ל מש"ל:

[לה] בא"ה סי' קל"ד כתב בית יוסף בשם הר' מיימון שנשאל אם ראובן קנס עצמו במאה זהובים לאדון העיר אם לא יגרש את אשתו ואח"כ גירשה בביטול כל מודעי והשיב לא אמרי' גט מעושה אלא כשכפוהו שלא מדעתו בדבר שאינו רוצה לעשות וכפוהו עד שעשה או הפחידוהו להפסידו אם לא יגרש אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זה כפיה שכל זמן שהוא מגרש ברצונו מגרש. ואף על פי שאין בידו לחזור אם לא יפסיד לא הוי לי' אונס שזה רצונו היה מתחל' לגרש וברצונו הוא מגרש והקנס שעשה ברצונו עשאו לחזק עצמו לגרש ולא הוי ליה אונס. וגבי מוציא אשתו משום שם רע אמרי' גיטין מ"ו באומר יאסרו כל פירות העול' עלי אם איני מגרשך היעלה על הדעת כשיגרשנה שנא' שהיה אנוס בעבור הקונם אין לנו לומר כן כיון שברצונו נדר כ"ש בנידון זה וכו'. ואמרי' גיטין ע"ד על מנת שהתני לי ק"ק זוז ה"ז מגורשת ותתן ופסקו המפרשים אפי' לקח המעות בע"כ אין זה אנוס שכבר נתרצה, ומ"ש רבותינו הצרפתים שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס סבירי להו דמתני' דקונם כיון שתלה נדרו בדבר אחר שאמר כל פירות וכו' אין בזה אונס כלל כשיגרש. ובנדון זה נמי תלה גיטו בדבר אחר וכו' עכ"ל. ובשם תשובת הרשב"א כ' ב"י שמי ששעבד עצמו בקנס לגרש וידעו בי' שאינו מגרש ברצונו אלא שמתירא מפני הקנס הוי גט באונס ופסול. עיין שם. ומהרי"ק כ' כה"ר מיימון ובסי' קנ"ד כ' ב"י וז"ל. כתב הריטב"א בתשובה על איש שנשבע לגרש את אשתו וגירשה קודם שיתירו לו ואח"כ היה מערער לפסול הגט מפני כך והשיב זו אינה טענה לפסול הגט בדיעבד שלא מצינו שיהא חשוב אונס בגט אלא באונס שבא לו שלא מעצמו אבל שבועה הוא הביאה על עצמו שהרי ברצון עצמו חייב עצמו בשבועה לגרש וכו' ואם נתחרט אחר השבועה הוי לי' לבקש צד להיות נקי משבועתו או לגלות דעתו למסור מודעה. ומ"ש ה"ר פרץ שצריך שיתירו לו וכו' לפי דעתי לא כ' אלא שצריך כן לכתחלה. עכ"ל. עיין ש"ע א"ה קל"ד. שכ' אם נשבע הבעל ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס אך ערבות יתן אם ירצה שאין זה דומ' לאונס וכ' רמ"א וה"ה אם קיבל קנין לגרש. אבל אם קיבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מקרי אונס מאחר דתלה גיטו בדבר אחר ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש. (בלבוש מחלק בין אם מתחייב קנס כשיבא אשתו ולא יגרש לבין אם מתחייב אם לא יגרש בזמן המוגבל ב"ש) יש מחמירין אפי' בכה"ג וטוב לחוש לכתחל' ולפוטרו מן הקנס אבל אם כבר גירש מפני זה ואפי' גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש הגט כשר הואיל ומתחל' לא אנסוהו על כך. י"א דלא מקרי אונס אלא מה שאונסין לאדם עצמו אבל אם אונסין לאחר עד שיגרש חברו אפי' על בנו או להיפך לא מקרי אונס (תשובת רשב"ץ) ויש מחמירין באב על בנו. עכ"ל. עיין סי' קס"ט:

(כלל ה) אחריות טעות סופר או לא [א] בב"מ י"ב ב' מתני' מצא שטר חוב וכו' אין בהם אחריות נכסים יחזיר שאין ב"ד נפרעין מהן דברי ר"מ וחכ"א (היינו ר' יהוד' כדמוכח כתובו' נ"א ב') לא יחזיר שב"ד נפרעין מהן. [גמ'] אמר ר' יוחנן מחלוקת כשחייב מוד' דר"מ סבר שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי מגבי גבי ורבנן סברי ממשעבדי נמי גבי'. אבל כשאין חייב מודה ד"ה לא יחזיר דחיישינן לפרעון תניא כוותי' דר"י מצא ש"ח וכו' שהיה ר"מ אומר ש"ח שיש בהן אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים שאין בהן אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין. וחכ"א אחד זה ואחד זה גובה מנכסים משועבדים אמר שמואל מ"ט דרבנן דאמרי כי אין בו אחריות נכסים גובה אף מן המשועבדים). סברי אחריות טעות סופר הוא (כשאינו כתוב בשטר סופר הוא שטעה אבל זה לא לוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים דלא שדי אינש זוזי בכדי) ומי אמר שמואל הכי והאמר שמואל שבח שפר שעבוד צריך לימלך (הסופר במוכר שדה לחברו ולישאל הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר המכיר'