כסף נבחר חלק א יז

וכן הוא לקמן בש"ע סימן נ"ה וברמב"ם פי"א ממכירה ומה צורך להביא ראי' מירושלמי ומכ"ש לגירסת הב"ח דמביא מירושלמי להיפך דקשה הא בבבלי מבואר כגאונים ומה נ"מ אם בירושלמי מבואר להיפך. (ויש שהיו רוצין להגיה בירושלמי אונס' כמאן דלא עבר ברי"ש ולית' דבר"ן וברשב"א פרק מי שאחזו וז"ל ר' יוחנן אומר אונס' כמאן דלא עבד כלומר דאין טענת אונס ור"ל אמר כמאן דעבד כלומר דיש טענת אונס) וא"כ אפי' לא יסבור הירושלמי כן אין קושי' על הרמב"ם כיון דבש"ס דילן מבואר כרמב"ם. ועוד נ"ל ברור דגם הירושלמי סובר כש"ס דילן ואין ענין דינו דירושלמי לכאן כלל דבירושלמי מיידי להדי' שאמר לה מקדש אני לך על מנת שאני מכניסך ליום פלן ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום וארעו אונס ר"י אומר אונס' כמאן דלא עבד, ואה"נ דס"ל לר"י דהיכ' דאדם מחייב עצמו נגד חברו בדבר שלא הי' חייב על תנא' וארעו אונס לזה שחייב עצמו שלא קיים התנאי פטור והרי הדבר כמו שהיה מקדם דאונס רחמנ' פטרי' אבל מי שחייב עצמו נגד חברו בדבר שלא היה חייב ע"מ שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פ' וארעו אונס לחבירו אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה. דאונס רחמנ' פטרי' אמרינן. אבל אונס רחמנ' חייביה לא אמרינן. ומה לו בזה שארעו לחבירו אונס הרי לא קבל על עצמו חיוב זה אלא על תנאי זה וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא וזה כוונת הר"ן בקדושין פ' האומר שכתב דטעמ' דר"י דלא דמי קדושין לגירושין דהתם אין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אא"כ יעבור על התנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה הרי אינה מסכמת בקדושין אא"כ יקיים התנאי אבל כל שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקדושין עכ"ל הר"ן. וע' מה שכתבתי בספרי נקודת הכסף ש"ע י"ד סימן רל"ו בקדושין בזמן הזה שמתחלה נעשה שידו' בסתם ואח"כ כותבין תנאים כגון שזמן הנשואין יהי' ליום פ' אף על פי שאחד מהם עבר הזמן חברו מחויב לקיים השידוך כיון שעבר מחמת אונס כמבואר שם בהג"ה אבל כל שמתחלה נעשה ע"מ כן אפי' אין עיקר המעש' תלוי בזה פטור חברו שכנגדו אף על פי שעשה מחמת אונס כדמוכח בירושלמי הנ"ל עכ"ל ודלא כט"ז שמחלק שם בין עיקר תלוי בזה או לא עיין שם. ובא"ה בב"י סימן ל"ח כ' בשם הר"ש וכתבו הר"ן פ' האומר. וכ' ד"מ ובסוף כל הגט הניח הדבר בספק. (כוונתו אמאי דאמר שם שנסתפק בבעל עיטור אי יש אונס בקדושין אמאי לא פשיט לי' מירושלמי זה):

[כה] בפ' כ"ד מאישו' כ' הרמב"ם אשה שזינתה תחת בעלה ישראל בין בשגגה או באונס ה"ז מותרת לבעלה שנאמר והיא לא נתפשה וכו' בין שאנסה כותי או ישראל וכל שתחל' ביאה באונס אף שסופה ברצון מותרת וכו' ודין השוגגת או הנאנסה אחד הוא שהשגגה צד אונס יש בה וכו' אבל אשת כהן ששגגה או שנאנסה אסור' לבעלה שהרי נעשית זונה מ"מ והוא אסור בזונה. ובפ' י"ח מא"ב כ' כל הנבעלת לאדם שעושה אותה זונה בין באונס בין ברצון משהערה בה נפסלה משום זונה. כ' ה"ה מ"ש רבינו שאפי' באונס נעשית זונה הוא כרב עמרם. וכלישנ' קמ' דרבה. ואפי' ללישנ' בתר' דאמר באונס לא קרי זונה לא פליג בכותי ועבד ושאר פסולי' דהא מתניתין היא (כתובות י"ד) מעשה בתינוקת וכו' וע"כ לא פריך אלא בא"א דס"ל דכיון שלא נבעלה לפסול אלא מחמת שהיא א"א כיון שהוא באונס לא קרי לי' זונה. ומיהו הלכת' כל"ק. עכ"ל ה"ה. ובהלכה ז' שם כ' הרמב"ם אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה שנאמר לא יוכל בעלה וכו' הכל בכלל שאם נבעלו אסורין על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה אבל אשת כהן באיסורה עומדת שהרי היא זונה (לשון רבינו קשה להבין דפתח בטומאה וסיים בזונה). וה"ה תמה על רבינו במ"ש שחייב מלקות משום טומאה שהרי בארתי בפ"א מא"ב דדעת רבינו שאין לוקה על לאו משום דאחרי אשר הוטמאה אפי' באשת ישראל שנבעלת ברצון מפני שהיא לאו שבכללו' וכו' (דעיקר בא על מחזיר גרושתו) עיין שם וצ"ע. וע' מדינים אלו בש"ע א"ה סימן ו'. ובפ"א מא"ב כ' הרמב"ם המקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד והעיד שנטמאה והי' בעלה כהן ובא עלי' אח"כ ה"ז לוקה עליו משום זונה וכו'. כ' הראב"ד אינו כן דאינו לוקה משום זונה אלא משום טומאה דכל אונס בעד אחד לא קרינן בי' זונה אלא משום טומאה כלישנ' בתר' דרבה עכ"ל. כ' ה"ה תימה שהרי דברי רבינו בכאן אינה בשנאנסה עכ"ל (וע' בפ' י"א מגירושין שכ' רבינו שכל אשה שזינתה תחת בעלה נאסרה עליו ולוקה עלי' שנאמר אחרי אשר אשר הוטמאה וכו'. ותימה על ה"ה שכתב לדעת רבינו שאין לוקין על לאו זה. כ"מ). [כו] בפ' י"ט ממכירה כ' הרמב"ם כל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי וה"ה לכל תנאי שבממון שאומדין דעת המתנה וכו'. וכ"כ בש"ע ח"מ רכ"ה. וכתב ב"י בשם תשובת רשב"א אפי' כתב שמקבל כל אונסין שבעולם שיתילדו אין אונס דלא שכיח בכלל:

[כז] בפ"י ממכירה כ' מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפילו תלאוהו ממכרו מכר בין במטלטלין בין במקרקע שמפני אונסו גמר ומקנה לפיכך אם מסר מודע' קודם לכן וכו' הרי המכר בטל וכו'. אחד האונס שהכו או תלאוהו או שהפסידו בדבר שאפשר לו לעשות בין בידי כותיים בין בידי ישראל ה"ז אונס וכו'. בד"א באנס שהרי הוא חמסן. מפני שכופה את המוכר למכור שלא ברצונו אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואח"כ לקח שדה שגזל אין המוכר צריך למסור מודעה וכו'. וכ' מש"ל בשם הר"י בר ברזילי דמתנה נמי כל שלא מסר מודעה מתנתו מתנה וכל חכמי ישראל חולקין עליו כ"ל. ובפ"ק מגזילה כ' הגוזל שדה וכו' ואחר שגזלה לקחה מנגזל וטען הנגזל אנוס הייתי בשעה שמכרתי ושלא לדעת מכרתי מחמת גזלנותו. לא זכה הגזלן אע"פ שיש לו עדים שבפניהם לקחו ותחזור השדה לבעלים ומחזיר לגזלן הדמים שנתן בד"א כשהעידו העדים שמנה בפניהם המעות אבל אם העידו שבעל הקרקע מכר לגזלן והודה לו בפניהם שנתן לו הדמים והנגזל טוען שלא נתן דמים ומחמת יראה הודה לו אין לגזלן כלום וכו'. אין בעל השדה צריך לעשות מודע' על זה הואיל והוחזק זה הגזלן על שדה זו וכו' ואין דין גזלן כדין אנס את חבירו עד שימכור לו. שזה האנס אינו רוצה לגזול ולא גזלו עדיין לפיכך אם לא מסר מודעה ממכרו קיים. כ' הראב"ד אינו מחוור והרב ז"ל חולק עליו בהלכות והעיקר כדברי הרב שאם הי' כדברי זה המחבר דרב הונא הוא מפליג בזה למה לי' למהדר לרב ביבי מימר' הוא וכו' והא בכה"ג רב הונ' נמי ס"ל עכ"ל. וכן ה"ה הניח דברי רבינו בצ"ע ע"ש. וכ"מ בפ"י ממכירה תירץ דרב הונ' ל"ל דרב ביבי אבל רב ביבי אית לי' לדרב הונ' וכיון דמשמי' דרב נחמן אמר והלכת' כוותי' בדיני הכי קי"ל. ולפי זה אין פירוש רבינו בסוגי' כפירוש רשב"ם עיין שם עכ"ל כ"מ. ורא"ש לא חילק בין גזלן לאנס. וכן פ' טור ח"מ סימן קנ"א. והמחבר שם פ' כרמב"ם. ורמ"א מביא דעת הטור בשם י"א עיין שם:

[כח.] ובפ"ד מאישות כ' המקדש אשה בע"כ אינה מקודשת אבל האיש שאנסוהו עד שקידש בע"כ מקודשת. וכ' הראב"ד והוא שיאמר רוצה אני. כ' ה"ה אבל האיש וכו' זה דעת רבינו והטעם דעד כאן לא אפקעינהו אלא כשנאנסה האשה מפני שאם היו הקדושין קדושין לא הית' יכולה להפקיע עצמה ממנו אלא