כסף נבחר חלק א טז

הא לא הוי זביני ול"צ מודע' אלא יביא עדים שאנסוהו ותבטל שטר מכירה ואי בשדה סתם הוי זביני ואין אונס בזה השדה שהרי מדעתו בורר ומודע' זו שיכתוב פסול' דמודע' בלא אונס לא כלום. ומיהו ר"ה דאמר זביני' זביני חזינן דאכשר מודע' אזביני דל"ל הך סבר' דרב') מודה רבא היכא דאניס וכמעש' ופרדיס' וכו'. ולקמן מ"ח אמר ר"ה מאן דחתים אמודע' שפיר חתים. כתב תוס' ורשב"ם דפליג ארבא וכו':

[כ] בב"ק ס"ב א"ל רב אדא ברי' דרב אויא לרב אשי מה בין גזלן לחמסן (בלישנ' דקר' אין חילוק והכ' קבעי מה בין גזלן דרבנן לחמסן דרבנן דתנינן בסנהדרין (כ"ה) הוסיפו עליהם הגזלנים והחמסנים ומפרש גזלן דלא יהיב דמי ובמציאת חש"ו כדמוקי לי' התם דאין פסול אלא משום דרכי שלום. תוס') א"ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי. א"ל אי יהיב דמי חמסן קרית לי' והאמר ר"ה תלוהו וזבין וכו' לא קשי' הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני (נק' חמסן) כ' תוס' אבל מן התור' אינו פסול אלא היכ' דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב כשר אע"ג דלא אמר רוצה אני אע"פ שעובר על לאו דלא תחמוד. הא אמרינן (ב"מ ה') לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו עכ"ל:

[כא] מכות ז' ב' ת"ר בשגגה (גבי גלות כתיב) פרט למזיד בבלי דעת פרט למתכוין. מזיד פשיט' בר קטלא הוא אמר רבא אימא פרט לאומר מותר (סבור שמותר להרוג ישראל וזהו מזיד שלו) א"ל אביי אי אומר מותר אנוס הוא (האיך קורהו מזיד) א"ל שאני אומר אומר מותר קרוב למזיד הוא. ולקמן דף ט' איתא אתמר קסבר בהמ' ונמצ' אדם כותי ונמצ' גר תושב רבא אמר חייב (מיתה) אומר מותר קרוב למזיד הוא (והרי זה כאומר מותר שהי' לו ללמוד ואף זה הי' לו לעיין) רב חסד' אמר פטור אומר מותר אנוס הוא. וכ' תוס' לעיל ז' וקש' דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם בשגג' וחייבין בפ' כלל גדול (ס"ח) בתינוק שנשבה לבין הכותים. וי"ל דשאני הכא דכתיב שגגה יתיר' למעוטי אומר מותר. ובשבת ס"ח אית' הכי רב ושמואל דאמרי תרוווייהו אפי' תינוק שנשב' בין העובדי כוכבים וגר שנתגייר לבין העכו"ם כהכיר ולבסוף שכח דמי. ור"י ור"ל דאמרו תרווייהו דוק' הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה וכו' פטור (דקסבר ר"י ור"ל אומר מותר אנוס הוא ולא שגג'), וכ' תוס' ואין נר' דטעמייהו כמונבז דיליף מקר' דמקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיע' אף שוגג שהיתה לו ידיעה עכ"ל. [וע' שבת ע"ב ב']:

פסק [כב] הרמב"ם פ"א מאיסורי ביא' הלכ' ט' כתב אונס פטור מכלום מן המלקות ומן הקרבן ואצ"ל מן המית' שנא' ולנערה לא תעשה דבר בד"א שנאנס הנבעל אבל הבועל אין לו אונס שאין קשוי אלא לדעת ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות. כ' הראב"ד על הא דאין קשוי וכו' יש אונס שהיא פטור כגון שהוא מתכוון לאשתו ותקפתו אחת מן העריות והביאתו עליה או שדבקוהו כותים עליה עכ"ל. כתב ה"ה יש מפרשים שאם אמרו לו כותיים לבא על הערוה ואם לא שיהרגו אותו ובא עליה מומת על ידה לפי שאין קשוי אלא לדעת וזה דעת רבינו. אבל י"א דכיון דמחמת אונס וכו' (כמו שכתבתי לעיל אות ט' בשם רשב"א) ועל מה שכ' הראב"ד וכו' נר' בכגון זה אפי' רבינו יודה בו כיון שהקשוי נעשה לדעת היתר ואח"כ נאנס בהיות עומד בקשיו ודאי אונם גמור הוא עכ"ל. ובפ"ב מסנהדרין כ' כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס אין ב"ד ממיתין אותו ואע"פ שהיא מצוה שיהרג ואל יעבור אע"פ שחלל השם והוא אנוס אינו נהרג שנא' ולנערה וכו' זו אזהרה לב"ד שלא יענשו האונס. האיש שאנסוהו עד שבא על הערוה חייב מיתת ב"ד שאין קשוי אלא לדעת. כ' כ"מ דכוונת רבינו דאע"פ דהיכ' שעשה מעשה בידים נמי פטור באונס כנר' מדבריו ולא עדיף קשוי מעושה מעש' בידי' אפשר לומר בשלמא מעשה בידים הוא דבר שיכול לעשות באונס שלא מרצונו אבל קשוי כל שאינו מרוצה בדבר א"א לו להתקשו' וכיון דנתקשה ודאי מרוצה הוא ולפיכך חייב והיינו דאמר רבא אין אונס לערוה דמשמע דאין עליו שם אונס וכו' ועדיין ק' איך כ' שחייב מאחר שאנסוהו ודאי לא התרו בו. וי"ל דחייב דקאמר היינו לומר שאין לו דין אונס אלא הרי הוא כמי שעשה ברצון בלא התראה שיש עליו דין חיוב מיתת ב"ד דיקא נמי דקתני חייב מיתת ב"ד ולא קתני ב"ד ממיתין אותו עכ"ל. (ולי צ"ע הא כ' רבינו בריש' אין ב"ד ממיתין אותו קשה פשיט' הא לא הוי שם התראה מהיכי תיתי שיהרגוהו והכא לא שייך תירוצו. אלא ע"כ צ"ל דהכי פירושו דהתרו בו שיהרג ואל יעבור ולא רצה ואמר אע"פ שאני יודע שהוא חלול השם וראוי שלא לעבור אפ"ה איני רוצה ליהרג ואשמעינן רבינו שאין ב"ד ממיתין אותו כיון שעושה גוף האיסור באונס פטור ממית' ועל חילול השם אינו חייב מית'. וא"כ הכא נמי פירוש של רבינו שהתרו בו שאל יתקש' מדעת שאם יתקשה יהא חייב מיתה ואעפ"כ עשה לכך נהרג. כן נ"ל. עיין מה שכתבתי בכלל יעבור ואל יהרג באות ה' בשם הר"ן בחדושיו לסנהדרין). ובפ"ח מיסודי התור' כ' הרמב"ם כל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אין ממיתין אותו ב"ד וכו' שנאמר בנותן מזרעו למולך ונתתי פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההיא ולא אנוס ולא מוטעה. מה עבודת כוכבים שחמורה מן הכל העובד אותה באונס אינו חייב כרת ואצ"ל מיתת ב"ד וכו'. ובעריו' הוא אומר ולנערה לא תעשה כ' כ"מ בשם רמ"ך תמי' לי הא אמרינן הפוער עצמו לפעור אע"פ שמתכוין לבזוי חייב וההוא ודאי מוטעה אע"פ שקבל התראה דסבר התראתם בטל ואפ"ה חייב וה"נ אם עבר עכו"ם באונס והתרו בו חייב מיתה. וכ' כ"מ דרבינו מפרש ההוא דפוער וכו' לענין קרבן וכ"כ פ"ג מעבודת כוכבים העובד עבודה זרה כדרכה ואפי' עשה דרך בזיון חייב כיצד הפוער עצמו וכו'. ומ"ש שאם וכו' והתרו בו וכו' דברי' סתומים שהם שני הפכים שאם קיבל התראה זה מרוצה ואם אומר שאעפ"כ רוצה לעבדו מפני שאונסין אותו ה"ז אנוס ולא מרוצה ע"ש:

[כג] ולענין נעבד שעובדין אותן באונס ליאסר לגבו' פסק בפ"ד מאסורי מזבח כרב' ע"ש. ובפ"ט מגירושין פסק אין אונס בגיטין. וכן הוא בש"ע א"ח קמ"ד:

[כד] ובפ"ז מסנהדרין כ' מי שקנו מידו שאם לא יבא ליום פ' וישבע יהא חברו נאמן בטענתו בלא שבועה. או שאם לא יבא ליום פ' ישבע ויטול אבד את זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד זכותו. ואם הביא ראי' שהי' אנוס באותו יום. ה"ז פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו כמו שהי' מקודם. וכ' כ"מ בשם סמ"ג שכן הורו הגאונים והביא ראי' מירושלמי דקדושין דגרסינן התם המתנה אם לא אעשה לך כך וכך ביום פ' יהא כך ואירע לו אונס ר' יוחנן אמר אונס' כמאן דלא עבד ור"ל אמר אונס' כמאן דעבד והלכה כר"י עכ"ל כ"מ. וכן הוא בש"ע ח"מ סי' כ"א וכ' שם הש"ך בשם הב"ח האיך מייתי ראי' מירושלמי הא לדבריו ר"י אמר אונס' כמאן דלא עבד והיינו דאינו מועיל טענת אונס. וכ' דטעות נפל בסמ"ג וצריך להיו' אכן בירושלמי במקום וכן וכו' והיינו בירושלמי משמע להיפך דאין מועיל טענת אונס. והק' הש"ך הא גמרא ערוכה היא בנדרים כ"ז