כסף נבחר חלק א קסז

חש"ו יש בהן גזל מפני דרכי שלום וכ"כ ש"ע ח"מ סי' ע"ד וכ' רמ"א בשם רשב"א ודוקא מציאה שאין דעת אחרת מקנה לו אבל שכירות של קטן וכיוצא בו מוציאין בדיינין עכ"ל:

[ח.] כתב אספ"ז ב"מ דף ע"א ע"ב בשם הרשב"א על הא דאמרי' התם קטן דאתי לכלל שליחות אית לי' זכייה אינו ישראל דלא אתי לכלל שליחו' ל"ל זכיי' וכו' וז"ל ואני תמה מנין לנו שאין זכיי' לאינו ישראל מדאורייתא. ואי דהכא אמעט משום דילפינן משליחו' והא זכייה לאו מטעם שליחות וכ"ת כל דלא אשכחן דאית ליה זכיי' ממילא ליה ליה והא שליחות גופא אי לאו גם אתם וגו' דמיעט קרא בהדיא הוי אמרי' דיש שליחות לאינו ישראל. וניחא לי דודאי כל דלא רביי' רחמנא בהדי' לזכייה לית ליה ותדע לך דהא אפילו בישראל נמי אמרי' התם מנין שזכין לאדם וכו' אלמא אי לאו קרא הוי אמינא דאין זכין אפילו לישראל והדין נותן דאיזה שעבוד או זכות יש לו לאדם על חברו שיזכה ע"י אלא דרביי' רחמנא וכיון דאינו ישראל לא אשכחן דרביי' רחמנא לזכייה ש"מ דישראל דרבי קרא אית ליה אינו ישראל דלא רבי קרא ליה ליה וא"ת א"כ למה הוצרך קרא למעט אינו ישראל משליחות י"ל כיון דרבי' בהדיא בתרומה להיות שלוחו כמותו מיעט אינו ישראל אבל בזכייה דלא רבי בהדיא דליצטרך למעוטי אינו ישראל אלא גלוי מילתא בעלמא דגבי קרא דאית ליה זכייה לישראל כדכתיב נשיא אחד והיכא דגלי גלי דהיינו בישראל ממש בחלוקת הארץ בעלמא לא גלי אלא אדרבה מכיון דאשכחן בשליחות דחלק הכ' בין ישראל לאינו ישראל אף בזכיי' כן עכ"ל:

[ט] כתב תה"ד סי' קפ"ח אשה בעלת בית לשה לה משרתת שלה עיסה והלכה לחוץ קודם שהפרישה חלה וקודם שחזרה נתחמצה העיסה כל צרכה שאם ישהה עוד שלא תאפה תתקלקל העיסה ובשביל כך רוצה המשרתת להפריש חלה בלי רשות בעלת הבית שרי למעבד הכי וכו' כיון דמתקלקלה העיס' זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו וקי"ל זכיי' מטעם שליחות אתרבי ולענין תרומה רבינן שליחות מאתם וכו' והכא נמי המשרתת נעשה שלוחה אפי' שלא מדעתו מטעם דזכות היא לה וכו' ולענין גט נמי מרבינן שליח לאשה ולאיש מושלחה כו'. וביבמות בעי תלמודא המזכה גט לאשתו במקום יבום או במקום קטטה מהו ומוכח בהדיא התם דאי הוי זכות לה היה מועיל משום דזכין לאדם וכו' אע"ג דבעינן ונתן בידה או ביד שלוחה היכא דזכיה הוא לה נעשה המקבל שלוחה אף שלא מדעתה וה"ה לענין הפרשת חלה ואי קשה לן הא דתניא פ"ב דמציעא כיצד התורם שלא מדעת וכו' ואמרי' התם דבעינן שלוחכם דומיא דאתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אלמא אע"ג דידעי' בתר הכי דניחא ליה במה שתרם אפ"ה לא הוי שליח כיון דמעיקרא לא לדעת הוי. לא דמי כלל דהתם בשעה שנעשה שליח לא ידעינן כלל דניחא ליה אלא דאח"כ שמעינן מיני' או דחזינן מיניה דניחא לי' ובעינן למימר דלמפרע הוי שפיר שליח הא לא מהני משום דבעינן למידע בשעה שנעשה שליח דזכות הוא וניחא ליה וכה"ג הוי דומיא דאתם דאנן סהדי אי הוי הכא הוי ניחא לי' אבל היכא דבשע' שנעשה שליחות לא ידעי' לא הוי דומיא דאתם עכ"ל. וע' ש"ע י"ד סי' שכ"ח ברמ"א שפסק כן. וע"ש בט"ז וש"ך:

[י.] כתב הרא"ש בכתובות דף כ' בשם רמ"ה נכסים שנתנו לו (לשוטה) במתנה הווין ברשותו ואם הקנו לו אותן בקנין או בחזקה ע"י אחר דקנאה קנין גמור ואין מכירתו בהן כלום אבל קנה נכסים אפי' זכין לו על ידי אחר לא זכה בהן זכייה גמורה דזכיית המקח אינו בא מכח המוכר בלבד עד שיהא גם הלוקח בר דעת וראוי להקנאה כי צריך גם הלוקח להתחייב לו בדמים ואדעתא דהכא קא מקני' ליה ואם אין בו דעת להתחייב בדמים שיוכל המוכר להוציאן ממנו בדין לא גמר ומקני ליה אבל מתנה זכין לאדם שלא בפניו ואית ליה זכייה לשוטה מידי דהוי אקטן דאית לי' זכיי' הואיל ואתי לכלל דעת גם זה היה עתים חלים עכ"ל:

[יא] כתב רשב"א בגיטין כ' (גבי זקן שהי' מלוה לכל בני הכפר) קשה אפי' כי מקנ' זקן ומלוה מאי הוו הא לווין לא הוי ידעי וכיון שכן האיך קונין ואינהו לא ידעי דזקן מקנ' להו ומאי שנא מההיא דאמרי' ביבמות פרק ר"ג דעודר בנכסי הגר וסבר שלו הן לא קני וי"ל דשאני הכא דאיכא דעת אחר' עכ"ל. וכן כ' נמוקי בתרא בשם הראב"ד וגבי רב ענן וכו' דף מ"א) וז"ל ושמעי' מהכא דאלו ידע המזכה ואע"ג דלא ידע רב ענן שהוא הזוכה יקנה ולא דמי לעודר בנכסי הגר (יבמו' דף נ"ב) דשאני הכא דאיכא דעת אחרת:

תם ונשלם חלק ראשון בעזה"י