כסף נבחר חלק א קסח

השמטות (שייך לכלל אונס) כתב הטור ח"מ סי' ר"ה דאם מסר מודעה ומבטלה אח"כ דלא הוי בטול אפי' אם פירש בשטר זבינ' דזבין בדלא אניס וחתים בי' בבטול מודע' לאו כלום היא דההוא אונס' דאנסי' אעיקר זבינ' הוא גופא אנסוהו לאודוי לי' מאי דבעי וכ"כ רב אלפס ורמב"ם וכ"כ הרמ"א ז"ל דלא מהני בטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעה קודם לכן דהודאת בע"ד כק' עדים דמי אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דאם כפוהו לבטל המודעא מהני הבטול ולא הוי מודעה אע"פ שאמר בשעת מסירת המודע' כל מה שאבטל לא יהא בטול אינו מועיל דמ"מ לבסוף כשכפו אותו לבטל מה שאמר מקודם הכל בטל דאגב אונסי' גמר ומקנה ומבטל ובמתנה היכא דידעי באונסי' אפילו אם בטל לא מהני בטול דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודע' לא הוי מתנה אבל מסר מודע' ולא ידענו באונסי' ואח"כ בטלה מדעתי' מהני הבטול כיון שלא הכרנו באונס ולהכי נהיגי למכתב בטולי מודע' במתנה עכ"ל. וכתב ב"י שדעת הרמב"ם אין שוה לדעת רבינו האי אלא אם מסר מודע' תחלה סתם מהני אח"כ בטול מודע'. ואם בשעת מסירת מודע' אמר כל מה שאבטל הוא כאונס הרי המכר בטל ע"ש. וסמ"ע כ' דרב האי ורמב"ם בחד' שיטה קיימא ע"ש. וש"ע פסק כרמב"ם לפי שיטתו. ורמ"א פסק כרא"ש. עיין בתשו' רש"ל סי' ס"ה שמחלק דאם לא ידעו באונס רק אלו העדים שמסר מודע' בפניהם אז המודע' בטלה והבטול קים דאגב אונסי' גמר ומבטל אבל באונס דידעי' בי' כ"ע ולא אלו העדים שמסר בפניהם לבד רק האונס הוא גלוי ומפורסם אפי' תוס' והרא"ש מודים דהמודע' קיימת והבטול בטל. ועי' בנחלת שבעה סימן מ"ג דמחלק דאם כופין אחד לאיזה דבר והדין נוטה יותר לצד הנאנס מלצד האנס כגון הא דחליצה דבאה"ע סי' קס"ה דמטעינן לי' משום דהדין נוטה יותר לצד הנאנס שהיא האשה אז המודע' שלה קיימת ואף אם כתבה בשטר שתתן לו סך פלוני בבטול כל מודעו' המודע' קיימת והבטול בטל אבל אם אין הדין נוטה יותר לצד הנאנס אז המודע' בטלה והבטול קיים ע"ש. כ' רמ"א בי"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהג"ה ולא מקרי אונס בשבוע' אלא א"כ הי' מגיע לו איזה רעה אם לא הי' נשבע אבל אם לא הי' מגיע לו טובה ונשבע כדי שיהא לו טובה מזה אין מקרי אנוס בשבוע' (מהרי"ק שורש קס"ו ופסקי מהרא"י סי' ס"ג):

כ' הש"ך זה פשוט ומהרי"ק אשמעי' דאפי' מסר מודע' קודם לכן על השבועה זו לא אמרי' הואיל וגילה בדעתו שאין חפצו בשבועה דיהא בטלה עכ"ל. ע"ש במהרי"ק שהוכיח דין זה דמניעת הטובה לא חשיב אונס מדברי ר"ת וסמ"ג. והקש' אזה מהא דכ' המרדכי בפ' שבועת העדות ובשם ר"י שהקש' למה אמרו בשבת (דף פ"ט) הדר קבלוהו בימי אחשורוש ולא אמרו שקבלו בערבות מואב ותירץ ר"י דהתם נמי היו יראים מהקב"ה שלא יכניסם לארץ שהיו להם ליכנס לאלתר ומתוך כך הוכיח רבינו מאיר דשבוע' באונס לאו כלום הוא אלמ' מקרי אונס מניעת הטובה. ותירץ דנוכל לומר דר"ת פליג אר"י ועל קושיתו תירץ כמש"כ תוס' בשבת דף פ"ט. ועוד נראה דרבינו מאיר הביא דברי ר"י בזה הסגנון וז"ל. כיון דאנוסין היו ע"פ הדבור מפחד שלא יביאם לא"י ושלא יניעם במדבר עכ"ל וקש' למה הוסיף ר"מ בדברי ר"י אלא ודאי משום דאם לא היו יראים אלא שלא יכניסם לא הוי חשיב כאונס דהוי מניעת הטוב משום הך כתב חששא דשמא יניעם שזהו אונס מפחד העונש שהי' מטיל עליהם טורח הדרך. ועוד נראה דאפילו ר"י מודה דלא חשיב אונס בכיוצא בנדון זה והתם שאני שכבר נתנה להם מורשה ואם לא הי' מכניסם הוה חשיב אונס דפשיט' דמי שהוא עושה דבר מפני יראתו שלא יטלו את שלו דחשיב אונס וה"נ הוי כאלו השם נוטל מהם מה שזכו בו כבר והיינו דקאמר ר"י שהי' להם לכנס לה לאלתר אבל מי שהוא עושה איזה דבר מפני יראתו שמא ימנע חברו מלעשות עמו טובה והוא לא זכה עדיין באותה טובה כלל אין כאן אונס. וראי' מצדקי' שהוציאו ממאסר ע"י שנשבע לנבוכדנצר כמ"ש סמ"ג ועשה לו טובה אפ"ה נענש ואמאי הא הוי אנוס בשבוע' אלא ודאי דדא חשיב מניעת טובה אונס ע"ש שהאריך. ומהר"י כ"ץ בשארית יוסף סי' ט"ו כ' דמניעת טובה הוי אונס וראי' מבתרא דף מ' ע"ב. ההוא גבר' דאזיל לקדושי איתת' אמרת לי' אי כתבית לי כולהו נכסים הוינא לך ואי לא לא אזל כתב לה לכולהו דמסיק דלא קנת' משים דהוי אונס אע"ג דהתם הוי מניעת הטובה אפ"ה הוי אונס ומ"ש מהרי"ק דלא הוי אונס היינו לבטל שבועה חבל בלא שבועה הוי אונס ע"ש (והמעיין בח"מ סימן רמ"ב סי' י' בטור וסמ"ע בשם הר"י הלוי יראה שאין ראי' משם):

(שייך לכלל ברי ושמא) כתב נמוקי יוסף ר"פ הגוזל ומאכיל (גבי הניח להם אביהם פרה שאולה וכסבורין שהיא של אביהם וטבחוה אם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבין לשלם) אע"ג דהם לא קבלו עליהם אונסין י"ל דטבחוה פשיעה הוא ואע"פ דהך פשיעה אתי לבסוף מ"מ אבוהון הוא דעבד לה בחייו דלא אודעינהו דשאול' הוא ואשתעבד נכסיו בחייו וכ"כ הרא"ה דמשעת פשיעה הגורמת לאונס מתחייב השואל עלה ונ"מ לשואל חמור לרכוב עליה שלוחו ומתה בדרך והדבר ספק אם מחמת מלאכה מתה אם לאו דכיון דקי"ל שאינו חייב עליה עד שעת אונסין הרי הוא פטור שהרי זה כאינו יודע אם הלויתני אבל השואל את החמור לרכוב עליה ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה בפשיעה או באונס חייב שהרי הוא פושע עליה כשנתנה לשלוחו שהרי אין השואל רשאי להשאיל והוא מתחייב משעת פשיעה והרי זה כאומר איני יודע אם פרעתיך עכ"ל.