כסף נבחר חלק א קסה

שהית' תרומ' לתוך פיהם וכו' ר' יהושע אומר יפלוטו אלמא אע"ג דלא הגיע הגט לידו משוחרר הוא (ואפשר דאין ראי' משם דמיירי שעש' עבד שליח לקבל גיטו מיד רבו והוא לא ידע אם רבו נתן גיטו לשלוחו ואכל תרומ' ואח"כ אמרו לו שכבר נתן) ומתניתן דהכא לא גרסי' זה וכו' ומה שהביא ראי' מהולך אין ראי' דהתם ודאי דינא הוא דלא מפטר לוה מיני' דמלוה עד שיגיע ממון לידו דאי אמרי' מפטר חוב הוא לו אבל הכא כיון דזכות לעבד כשנותנו לשליח ואמר לו תן הרי כאלו קבלו העבד עכ"ל וכ"כ תוס' בדף ט' ד"ה לא יתנו. וכ"כ מרדכי בשם ריב"א. ורש"י בדף ט' כתב נמי כרי"ף אך לקמן דף י"ג במתני' חזר בו וכתב כתוס' דל"ג זה. (וע' לרמב"ם פ"ו מעבדים סובר כרי"ף אם אמר תן אינו בן חורין עד שיגיע לידו ואם אמר זכי בגט זה לעבדי יצא ב"ח מיד):

[ג.] בב"ב דף קנ"ו ע"ב מתני' ר' אליעזר אומר בשבת (שכיב מרע חולק נכסיו) דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול. ר' יהושע אומר בשבת אמרו ק"ו לחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי ר"א (הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו תקנו חכמים שיהא אחד זוכה ומקבל לצרכו. ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות לעצמו) ר' יהושע אומר לקטן אמרו (משום דזכין לו שלא בפניו) וכ"ש לגדול (שיש לו יד לקבל ולזכות ושליח נמי מצי משוי והלכך כ"ש דזכין לאדם שלא בפניו) (מדברי רש"י נרא' דהא דאמרי' בכולי תלמודא זכין לאדם שלא בפניו לאו כ"ע היא ור"א פליג בהא ואע"פ דזכיי' מטעם שליחות ובודאי לא פליג אדין שליחו' מ"מ סובר דכל זמן שלא עשאו שליח בפירוש אינו יכול לעשו' עצמו שליח לאחר בלא דעתו וצ"ע). [גמ'] מתני' מני רבי יהוד'. דתניא רמ"א זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר"א ר' יהושע אומר לגדול אמרו ק"ו לקטן. ר' יהוד' אומר ר"א אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול ר' יהושע אומר לקטן אמרו ק"ו לגדול. כתבו תוס' בד"ה זכין לגדול וכו' וא"ת ולמה אין זכין לקטן הלא זכין לאדם שלא בפניו וי"ל דזכיי' מטעם שליחות מאן דמצי משוי שליח יש לו זכיי' ומאן דלא מצי משוי שליח אין לו זכיי'. ומאן דאית לי' זכין לקטן ואין זכין לגדול ס"ל כיון דגדול יכול לקנות לא תיקון לי' רבנן זכייה כמו בקטן עכ"ל. (וע' בהגהות אשרי שכ' וז"ל וקונין בין לקטן בין לגדול וכן מעשים בכל יום וכמה סוגיות אמרו כן אבל זאת הסוגיא משמע דליכ' מ"ד דזכין בין לקטן בין לגדול ותימא כמאן קי"ל השתא עכ"ל. (ודבריו תמוהים הא לד"ה ר"י סובר זכין בין לקטן בין לגדול. וצ"ע. וכן הקש' במהרימ"ט ספר ב' שאלה א'. עיין שם תירוצו שהוא דחוק):

[ד.] פסחים דף צ"א ע"ב אמר ר' יצחק איש זוכה ואין קטן זוכה (איש זוכה לאחרים בלקיחתו אם לקח מקח לצורך אחרים או קבל מתנ' לשם אחרים כדכתיב ויקחו איש שה לבית אבות ואין קטן זוכה דאין נעשה שליח). וכתבו תוס' קשה אמאי איצטריך קרא הא אין שליחות לקטן ובמציע' (דף י"ב) מוכח זכיי' מטעם שליחות וכי תימא מהכא קי"ל דאין לו שליחות אכתי קשה אמאי איצטרך למעט דאינו זוכה לאחרים הא אפי' לעצמו אין לו זכיי' במציאתו אלא מפני דרכי שלום. וי"ל בדעת אחרת מקנה אותו זוכה לעצמן אפי' לגבי קנין דאוריית' עכ"ל. ובקדושין דף מ"ב איתא נמי להאי דר' יצחק. וכתבו תוס' שם למה לי קרא הא קי"ל גיטין (דף כ"א) דאין יד לקטן וי"ל דלגבי פסח איצטריך דס"ד הואיל דשייך באכילת פסחים וצריך להמנות עליו דכתיב שה לבית אפי' קטן אימא אף לאחרים זכה קמ"ל עכ"ל. ובגיטין דף ס"ד ע"ב איתא אמר רב יהוד' אמר רב אסי (אם נתנו לקטן) צרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים (ומדרבנן) כי אמריפ' קמי' דשמואל אמר לי' דא ודא אחת היא מאי דא ודא וכו' אמר רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים ופריך הש"ס כיצד משתתפין מניח את החבית ואמר הרי זו לכל בני המבוי ומזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים האי שפח' היכי דמי אי דאתי' שתי שערות מאי בעי' גבי' אלא לאו דלא אתי' שתי שערות וקתני לאחרים שאני שתופי מבואות דרבנן כתבו תוס' משמע דרב יהודא ורב חסדא פליגי אי זוכה לאחרי' מדאוריית' אע"ג דמציאת חש"ו אינו אלא גזל מדבריהם. הכא דדעת אחרת מקנה אותם שאני (וכ"כ נמי לעיל דף ל"ט גבי גר שמת וכו' דהא דאמר בסוכה דינוקא מקני קני התם דעת אחרת מקנה. ועיין קדושין דף כ"ג וי"ט. וב"ק דף ק"ט תוס' ד"ה קטן) וא"ת והא זכיי' מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מאתם גם אתם. וי"ל דאין למעט קטן משליחות דקרא דתרומ' אלא במילתא דליתא בדנפשי' כגון תרומה דליתא בתרומה דנפשיה אבל בזכיי' כמו שזוכה לעצמו זוכה נמי לאחרים. וא"ת תקשי לרב יהודה הא דאמרי' קדושין (מ"ב) איש זוכה ואין קטן זוכה וי"ל דהתם לא מיירי בדעת אחרת מקנה אותו אלא לאשמעי' דפסח שלו אינו יכול להמנות אחרים עליו דס"ד שיכול להמנות משום דשה לבית אבות דאורייתא והוי לענין פסח כמו גדול. אי נמי היא גופה קמ"ל דשה לבית אבות לאו דאוריית' ואין לו כח לזכות בו לא לאחרים ולא לעצמו עכ"ל. ובסנהדרין דף ס"א ע"ב כתבו תוס' עוד אי נמי שאין זוכה לאחרים קאמר אע"ג דדעת אחרת מקנה ודלא כרב אסי עכ"ל וכ"כ תוס' בקדושין דף י"ט דבדעת אחרת מקנה יש לו זכייה מדאורייתא. וכ"כ הרא"ש שם דיש לו זכיי' לעצמו מדאורייתא בדעת אחרת מקנה אפי' לרב חסדא. ולרב יהודה דפליג עליו זוכה מן התורה אף לאחרים. (אמנם מדברי רשב"ם בבא בתרא דף קנ"ו שכ' הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו תקנו חכמים שיהא אחר זוכה וכו' משמע דאינו זוכה אפי' בדעת אחרת מקנה [ועיין מה שכתבתי לקמן על זה] וגם בסוכה דף מ"ו ע"ב על הא דאמר ר' זירא ינוקא מקני קני כ' רש"י דרבנן תקנו לי' זכיי' לנפשיה. אמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון הפעוטות מקחן מקח וכו' במטלטלין (פעוטות בר שית בר שבע עד עשר כל חד לפי חורפיה) וכנגדן קטנה מתגרשת בקדושי אביה הגיעו לעונת נדרים נדרם נדר וכו' וכנגדן בקטנה חולצת כתבו תוס' וא"ת והא דתנן זכין לקטן וכו' הא קטן גופי' אמר הכא דזכי י"ל דהתם בפחות מכאן (לפ"ז אין ראי' מדברי רשב"ם דס"ל דלא מהני דעת אחרת מקנ') אי נמי בקנין חליפין דאין מבחין עכ"ל. וכ"כ הר"ן והוסיף לפיכך מי שנתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון שאין אותו דבר תחת ידו אינו זוכה אא"כ זכהו ע"י אחר וכו'. עוד כתב הר"ן שם דנראה לו דעת רש"י דלרב חסדא אינו זוכה לאחרים אפי' מדרבנן וכן נראה דעת הרי"ף דאי אמרת דר"ח פליג ארב יהודה דאינו זוכה לאחרים מדאוריית' אבל מדרבנן זוכה למה לן לפירוקי שאני שתופי מבואות דרבנן הא אפי' יהי' מדאוריית' נמי מהני כיון דרבנן תיקן לי' זכייה והא קי"ל הפקר ב"ד הפקר עכ"ל:

[ה.] סנהדרין דף ס"ח ע"ב אמרי' על הא דכ' רחמנא ואם אין לאיש גואל (להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן) (גבי גזל ונשבע על שקר) וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכ' מדבר ואמר רחמנ' איש אתה צריך לחזור אם יש לו גואל קטן אי אתה צריך לחזור בידוע שאין לו גואלים כתבו תוס' משמע מהכא דאית לי' זכייה מדאורייתא בדעת אחרת מקנה דאל"כ מנא ליה להאי קטן ממונא וכן משמע בירושלמי פרק חלון דאם הוא בן דעת אית לי' זכייה מדאוריי' אך במציעא (ע"א) משמע דל"ל זכיי' מדאוריית' דגרסי' ברוב