כסף נבחר חלק א קסד

בעלמא אין זכיי' לקטן מדאוריית' ומה שזכין לו מדרבנן בעלמ' היא. ומהא דלעיל דבעי' מהו שיעש' עבד שליח וכו' נמי י"ל דלא דמי דודאי כל מי שאין לו יד למנות שליח אף אחרים אין זוכין לו בשבילו מדאוריית' כהא דקטן אבל עבד מה שאינו יכול לקבל גיטו לרשב"א לאו משום דאין לו יד דהא ה"ל גיטו וידו באין כאחד כדאמרי' גיטין (ע"ו) גבי אשה וכו' מש"ה פרכי' לעיל (כ"ג) והא קי"ל גיטו וידו באים כא' אלא דטעם דרשב"א משום דגמר לה לה מאשה מה אשה שיצא גט לרשות שאינו שלו. דאשה אין גופה קנוי לבעל אף עבד עד שיצא גט לרשות שאינו של אדון ועבד גופו קנוי לאדון הלכך בעינן יד אחרים וכיון שמה שאין העבד עוש' שליח אינו מטעם שלא תהא לו יד. אחרים יכולין לזכות גט בשבילו שהרי יצא גט לרשות שאינו של אדון אבל קטן שאין לו יד בעצמו כלל אף אחרים אין זוכין לו מן התור' עכ"ל הר"ן ואספ"ז ב"מ דף ע"א ע"ב כתב בשם הרשב"א אהא דאמרי' קטן דאתי לכלל שליחות אית לי' זכיי' מדרבנן מקשה רמב"ן הא מוכח מקדושין דקטן אית לי' זכיי' וכו' תירץ רמב"ן דלפי המסקנ' דאקשינן עלה הא חובה היא וכו' לא תפשוט שזכין לאדם בדבר שאינו שלו דהתם שלהן הית' וחלוקתן גלוי מלתא אבל זכיי' לקטן מדאורייתא ל"ל אע"ג דזכיי' לאו מטעם שליחות והא דאמרי' גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וכו' איכא למימר דזכות גירות שאני אבל בעסקי ממון אין לו זכיי' אלא מדרבנן וכו' ואין דבריו מחוורין בעיני דבכולה תלמודא משמע דאית לי' זכיי' דהא אית לי' חצר אפי' במציאה כר' יוחנן וחצר מדין זכיי' הוא כידה דאמרי' חצר משום ידה אתרבאי וכו' ורש"י פי' שם בקדושין דלמסקנא נמי תפשוט שזכין לקטן. וראב"ד נר' דגרס זכיי' מדאוריית' אית לי' לאינו ישראל מידי דהוי אקטן ואינו מחוור אבל משמע דאינו ישראל ל"ל זכיי' מדאורייתא אלא מדרבנן אבל קטן אית לו' זכיי' מדאורייתא עכ"ל רשב"א (וצ"ל דהא חשיב כמו דעת אחרת מקנה לו הנחל' דאל"כ הא אמרי' מציאת קטן משום דרכי שלום. ואין לומר דהכא עדיף כשאחר זוכה לקטן משום דהוא יש לו יד לזכות וזוכה בשביל הקטן אבל כשהקטן בעצמו זוכה אין לו זכיי' מדאורייתא דהא הרשב"א מביא ראי' מחצר שקונה לקטן וחצר משום יד אלמא דאית לי' לרשב"א דקטן יש לו יד מדאורייתא לפ"ז צ"ע שכ' דרש"י סובר דאף לפי מסקנא נפשוט דזכין לאדם א"כ זכין לקטן מדאוריית' והא לרש"י אף בדעת אחרת מקנה אין לו זכיי' מדאורייתא כדמוכח מדבריו בסוכ' דף מ"ו ע"ב ובבתרא דף קנ"ו כאשר אבאר לקמן. ובלא דברי רשב"א שכ' דרש"י ס"ל למסקנ' נמי תפשוט דזכין וכו' הייתי אומר דמדברי רש"י אינו מוכח כלום. אלא דלמסקנא ילפינן מנשיא וכו' דב"ד רשאין לעשות להן כמ"ש בהדיא שם אבל אחר שאינו ב"ד אין זוכה לו מן התורה. ועוד ראי' דלרש"י יש חילוק בין ב"ד לאחר מהא דכ' רש"י בפסחים דף צ"א דאין קטן זוכה בשביל אחר משום דאינו נעשה שליח. א"כ מזה נר' דרש"י סובר דזכיי' מטעם שליחות וא"כ למסקנא דהכא איך נוכל לזכות בשביל קטן אע"כ דהכ' שאני משום ב"ד אבל לרשב"א דסובר בדעת רש"י דלמסקנ' נשאר האי ילפותא דזכין לקטן קשה מה שהקשינו מרש"י דסוכה ומפסחים וע' בס' דברי אמת בשו"ת שלו שתמה ג"כ על הריטב"א ורשב"א דאמרו משמו של רש"י דזכיי' לאו מטעם שליחות והא מוכח מרש"י דפסחים דזכיי' מטעם שליחות וגם דעת תוס' בגיטין ובכתובות ובפסחים שם דזכיי' מטעם שליחות):

[ב.] גיטין דף י"א ע"ב האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכ"א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו (אין אדם יכול ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר שהוא חובה או הפסד כ"כ רש"י בקדושין כ"ג). כתבו תוס' בגטי נשים וכו' בירושלמי בעי הגע עצמך הי' עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד. הרי שהית' אשתו של מוכה שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא כהדא אלו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור אלו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת. פי' ע"י אחר העבד נמכר על כרחו ואין האש' מתגרשת ע"י אחר בעל כרחה עכ"ל. ובירושלמי גיטין פ' התקבל איתא בכל אתר את אמר התקבל כזכי הכא את אמר התקבל כהולך שנייא היא שזכין לאדם שלא בפניו התיב וכו' הגע עצמך שהית' צווחת להתגרש. אני אומר שמא חזרה בה הא תנינן היא עצמ' מביאה גיטה חש לומ' שמא חזרה בה תמן היא חבה לעצמה ברם הכא חוב לה עכ"ל. וכ' נמוק"י סוף פט"ו מיבמות אהא דאמרי' התם המזכ' גט לאשתו במקום קטטה לא מהני' דלאו זכות הוא לה דטב למיתב טן דו וכו' וא"ת מ"מ נשאלה את פיה עכשיו ואם היא רוצה נשמע דזכות הוא לה תי' הריטב"א בשם רבי דמילת' דהוי חובה אע"ג דלכי יודע אמר ניחא לי אין זכין לו למפרע עכ"ל. [ונר' דטעמו משום דסבירא לן דשליח לקבלה צריך לעשותו בעדים דהיינו שעדים ישמעו כשאמר' לו התקבל גיטי. וא"כ בשלמ' בדבר שהוא זכות גמור אנן סהדי דניח' ליה למהוי שלוחה ואף דזכיי' אינה משום שליחות מ"מ לא גרע לענין זה משליחות דצריך עדים ואנן סהדי כעדים דמי כמו שמוכח ב"מ (דף ג' גבי ר' חייא קמיית'). (וע' ר"ן פ' המגרש גבי עדי מסירה כרתי) אבל בדבר של חוב אלא שעכשיו אמרה שזכות לה מ"מ אין עדים בדבר השליחות ולכך לא מהני. ולפ"ז בדבר שבממון או בשאר דברים שא"צ שליח בעדים אפשר לומר דזכין לו למפרע אמנם לדעת האומרים דזכיי' מטעם שליחות ובשליחות צריך שיהי' מדעתו כמ"ש בב"מ מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם א"כ לא מהני בשום דבר למפרע בדבר של חוב' אף כשאומר עכשיו שזכות הוא לו בשלמ' בזכות גמור אנן סהדי אי הוי הכא הוי ניחא ליה והוי דומיא דאתם כמ"ש לקמן בשם תה"ד. אבל בדבר דהוי חוב ליכא אנן סהדי ולא הוי שליח. כן נ"ל]. כתב הרי"ף (על הא דאמרי חכמים אבל לא בשחרורי עבדים) וה"מ לחזרה דלא מצי רבי' למהדר בי' אבל עבדא לא נפיק לחרות עד דמטי גיטא לידי' דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מית' דאין גט לאחר מיתה וש"מ דלחזר' הוא דזכין לי' לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דאתי גיטא לידי' ואשכחן זכיי' כה"ג דאמר לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עכ"ל. וכתב הרא"ש ומילתא דתמיהה היא דהחזרה והחירות דברים אחדים הם והא בהא תליא דטעם החזרה משום דתן כזכי וזכיי' מטעם שליחות ואנן סהדי דניחא לי' שיהא שלוחו ושלוחו כמותו והוי כאלו בא לידו וכו' דאי לא הוי כאלו בא לידו למה לא יחזור כ"ז שלא נגמר הדבר אין זכיי' ושליחות לחצאין וכו' ומה שהביא ראי' מהילך מנה וכו' לאו ראי' דהתם נמי זכה המלוה בגוף המנה כאלו בא לידו דזכיי' מטעם שליחות ולדבר שהוא זכותו נעש' שלוחו אבל להתחייב באחריות שהוא חובת המלוה לא נעש' שלוחו עכ"ל. וכ"כ הר"ן דכיון דתן כזכי הוי כאלו הגיע לידו דהא בגיטין (ס"ב) משמע דאשה שאמרה התקבל גיטי והוא אומר הולך ותן לה אי אמרי' תן כזכי מגורשת מיד כשבא הגט ליד שלוחו. ובקדושין (כ"ג) נמי משמע שקונ' עצמו בשטר ע"י אחרים בין לדעת בין שלא לדעת ומתני' דהתם לענין גט שחרור גמור תנן. ובגיטין (מ') אמרי' האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר. וכן נמי מצינו זכיי' אפי' בגט אשה להוציא לגמרי כשתמצ' לומר זכות הוא לה דגרסי' ביבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסני לי' זכות הוא לה. ותנן נמי פ"ח דתרומות העבד שהי' אוכל בתרומ' ובאו ואמרו מת רבך או שעשאו בן חורין ר"א מחייב קרן וחומש וכו' וכולן