כסף נבחר חלק א קסב

הא דאמרי' תלתא לא אמרי' תימא מאי קמבעי' לי' והא קי"ל זוז"ג מותר עכ"ל. עוד איתא התם. ובדף ע"ה. אמר רב משרשי' לדברי האומר חוששין לזרע אב בן פקוע' הבא על בהמ' מעלית' הולד אין לו תקנה וכו'. כתב הר"ן בחדושיו ואפי' למ"ד זוז"ג מותר דכי איכא חד גורם דאיסור' וחד גורם דהיתר' הוא דמקרי זוז"ג ושרי אבל היכא דתרווייהו דהיתר' נינהו אלא שזה טעון שחיט' וזה אינו טעון משום זוז"ג לא אמרי' דלשתרי בלא שחיט'. אלא כיון שמצד אביו א"צ ומצד אמו צריך הרי הוא כמעות ואין לו תקנה עכ"ל. [ז.] סנהדרין דף פ' ע"ב אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה (פרה שהמיתה את האדם) ולדה מותר. והאמר רבה ולד הנוגחת אסור היא וולדה נגחו. אימא עד שלא נגמר דינה עברה וילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה עברה וילדה ולדה אסור. הניח' למ"ד זוז"ג אסור אלא למ"ד מותר מא"ל (דהא כשנוצר לאחר גמר דין לאו איהו לחוד' גרמ' לי' שאף מן הזכר הוא בא והיתר ואיסור גרמו לו שיבא) אלא אמר רבינ' אימא אם עד שלא נגמר דינה עברה וילד' ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עברה ומשנגמר דינה ילדה אסור עובר ירך אמו הוא. כתבו תוס' נראה הא דחשיב לי' זה וזה גורם היינו כמאן דאמר חוששין לזרע אב דלמאן דאמר אין חוששין חד גורם הוא. ותימ' מאי קשיא לי' הא הך בריית' כר' יהוד' דאמר כונסין לכיפה ור"י אית לי' אין חוששין (בחולין ע"ט). ומיהו התם מספק' לי'. ועוד יש לחלק דהתם בדבר דכל חד באפי נפשי' שרי פליגי אי חוששין אבל הכא דחד איסור' וחד היתר' כ"ע מודו דחוששין. תדע דבתמורה איכא מ"ד דשרי לר"א נרבעו ולבסוף עברו ובחולין (ע"ט) מספק' לי' לר"א אי חוששין. ומיהו בחולין (ס"ט) אבעי' להו מהו לחוש לזרעו עכ"ל. עיין בכורות דף ז':

[פסק] [ח.] כתב הרמב"ם פ"ז מע"א נטל הימנה עצים וכו' הסיק בהי התנור יוצן וכו' אפה בו את הפת אסור' בהנאה וכו' ומותר ליטע תחתיה ירקות בין בימות החמה שצריכין לצל וכו' מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינ' נאסר גורמין לירקות אלו לצמוח וכל דבר שאיסור ודבר המותר גורמין לו ה"ז מותר בכל מקום לפיכך שדה שזבלה בזבל ע"א מותר לזרוע אותה ופרה שפטמה בכרשיני ע"א תאכל וכן כל כיוצא בו. כתב כ"מ ואיכא למידק דמדכתב יוצן משמע אפילו חדש והיינו כמ"ד זוז"ג מותר ואם כן למה סתם וכ' אפה בו הפת אסורה דמשמע בין בחדש בין בישן אמאי הא זוז"ג וי"ל דהתם מיירי כשאבוקה כנגדו וסמך עצמו אמה שכ' בפרק ט"ז ממאכלות גבי תנור שהסיקו בקליפי ערלה ומשם נלמד לעצי אשרה ע"ש. והרמ"ך כ' דדלמא שאני עצי אשרה כיון שהוא עצמו נטל עצים ה"ל ע"א של ישראל ואין בטלה עולמית בשום דבר שבעולם עכ"ל. [וצ"ע איך מוכיח בגמרא מהאי מתני' דנטל הימנה עצים דר"א אית לי' זוז"ג אסור דלמא התם טעמ' כדברי רמ"ך] ועל הא דכתב הרמב"ם ומותר ליטע תחתיה וכו' כ' כ"מ בשם רמ"ך תימא הא בגמרא למאי דס"ד למימר דסברי רבנן דזוז"ג מותר ואפ"ה אסרי לזרוע תחתיה בימות החמה. ושמא דבמסקנא דס"ל דר"י ס"ל זוז"ג מותר ולטעמייהו דרבנן קאמ' דלמא מותר לזרוע אפי' בימות החמה עכ"ל. וטור י"ד סי' קמ"ב כ' בשם רמ"ה אפי' למ"ד זוז"ג מותר הכא גבי אליל בפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא המשנ' לפסק הלכה (ונרא' אי משום הא לא מוכח מידי דלכך הביא האי משנה משום מחלוקת אחרת דאיתא שם בין חכמים לר"א אי מהני הולכת הנאה לים המלח. וכ' ב"י איני יודע טעם לדעת רמ"ה דהא בגנתא דאזדבלא בזבל אליל אסיקנא דהלכה כמ"ד זוז"ג מותר ואם כן הא דתנן אם חדש יותץ וכו' אפה בו הפת אסור' דלא כהלכתא וכ"כ הר"ן שם עכ"ל. וט"ז בש"ע שם מחלק בין גנתא לההיא דפת ובגד דכל מה שיש הכרח לאיסור וא"א זולתו אז אע"פ שיש שם גורם דהיתר אסור בע"א מש"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא"א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א"א להעשות בלא כרכר משא"כ בגנתא דהזבל משביח הקרקע וכן ההיא דזורעין תחתיה אלו דברים עושין שבח בלבד אבל מ"מ אפשר להיות זולתה לכן סובר הרמ"ה דבע"א כל שעיקר גרמו ע"י האיסור אסור בזוז"ג ושאר איסורין כל זוז"ג מותר. ולדעת הרמב"ם שכ' אף החדש יוצן לא ס"ל כרמ"ה אלא דהוא סבר דלא שייך נגמר באיסור אלא באין צורך אחר זה לשום תיקון כההיא דפת שנאפה בעצי איסור וכרכר אבל בתנור חדש שנגמר בעצי האיסו' מ"מ אין האדם נהנה ממנו עד שיבא מעשה שני שיאפה הפת בעצי היתר עכ"ל. ע"ש עוד שהאריך בזה. וש"ך כ' שם דטעמא של רמ"ה משום דגבי ע"א אפרו אסור ואם כן חומו של תנור אע"פ שאין אבוקה כנגדו נמי אסור ואם כן כשאפה פת בעצי איסור בכל ענין אסור אף כשגרף האש דיש שבח אפר איסור או חום דהוי כאפר בפת (והוי כמו אבוקה כנגדו דאיסורו הוא בעין) אבל באמת תנור חדש שהסיקו בעצי אשרה וצננו דודאי מותר לאפות בו גם לדעת רמ"ה ובשאר איסורין דאפרן מותר אם כן לא גרע חומו של תנור. וכשגרף האש נמי מותר לכן לא מחלק הרמב"ם בע"א לגרף האש או לא. ובמאכלות חולק משום דגבי ע"א אף כשגרף אסור משום חומו דלא גרע מאפר. וההיא כרכר מיירי בחד גורם עכ"ל. עיין שם שהאריך ובנקודת הכסף. [ט.] ובפ' י"ו ממאכלו' אסורו' כ' הרמב"ם תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי כרם בין חדש בין ישן יוצן וכו' ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת ובין תבשיל אסור בהניי' יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל. גרף את כל האש ואח"כ בשל או אפה בחומו של תנור ה"ז מותר שהרי עצי איסור הלכו להם. קערות או כוסות וקדרות וכו' שבשלן היוצר בקליפי ערלה הרי אלו אסורין בהנאה שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש. פת שבשלה ע"ג גחלים של עצי ערלה מותרות כיון שנעשו גחלים הלך איסורן אע"פ שהן בוערות. קדרה שבישל אותה בקליפי ערלה ובעצי היתר הרי התבשיל אסור ואע"פ שזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי היתר ונמצא מקצת הבשול בעצי ההיתר ומקצתו באיסור. כתב כ"מ מ"ש קדרה שבישל אותה וכו' הי' נראה לומר שזה מפרש רבינו במאי דאמרי בלישנא בתרא אפילו למ"ד זוז"ג מות' קדרה אסור' וכו' דהא קבלה בשולא מקמי דניתי עצים דהיתרא וה"ק אם בישל בקדרה ונתן תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשל קצת נתן עצי היתר ונגמר הבישול וכו' ויש לתמוה דהא אפי' מדלית מהכא עצי היתר הוי לי' למשרי משום זוז"ג קדרה דהיתרא ועצים דאיסורא דומיא דתנור חדש שצינן. ועוד לפי דרכו הוי לי' לאפלוגי בין נתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שיבא עצי היתר ללא נתבשל וכו'. ומיהו בזה אפש' לומ' דאיסור הנאה אפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי הרי כבר נהנה מן האיסו'. מ"מ תמיהא קמייתא איתא. ועוד דהא בלישנא קמא קדרה דנקט לענין אם נצרפה מיירי דומיא דתנור וכו' ובההוא גונא גופא משמע דנקיט לה בלישנא בתרא אינו ענין לפירוש רבינו ואפשר לדחוק ולומר דה"ק קדרה שבישל אותה וכו' כלומר שנצרפה ואחר שהתחיל ליצרף מביא עצי היתר וגמר צירופה הרי התבשיל אסור כלומר הרי הקדרה אסורה. דלצירוף הקדירה קרי בישול וזה מפרש רבינו במ"ש דהא קבלה בשולא מקמי דניתן וכו' ודוחק וצריך עיון. ומרכבת כתב כפי' הראשון של כ"מ ומה שהקש' הא קדרה הוי זוז"ג לא קשי' בשלמא בתנור אם תגרוף האש אעפ"כ יוכל לאפות בן והוי חד פעולה אמנם