כסף נבחר חלק א קסא

קשיא הא רבי והא רבנן אימר דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת (כי שמעת לי' דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת לחודא הוא דשמעת ליה דרבנן מקילי טפי ושרו אפי' פת לאכול דאמרי אין שבח עצים בפת אלא שבח היסק איסור שבה כבר כלה ורבי סבר הואיל ואבוקה כנגדו כדמוקי לה לקמן יש שבח עצים ואיסור גמור בה וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אינו נאכל אלא להיסק אחר עומד ויאפו בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת ע"י איסור והיתר עצי איסור שגמר את התנור ועצי היתר וכו') זה וזה גורם מי שמעת ליה. אלא לא קשיא הא ר"א יהא רבנן דתנן נטל מהם עצים וכו' חדש יותץ וכו' ר"א אומר יוליך הנאה וכו' (הא דתניא הכא חדש יותץ ר"א היא וגם ת"ק דמתני' דהתם. והא דתניא חדש יוצן רבנן היא דפליגי עליה דרבי וה"ה דמצי לאוקמיה כת"ק דר"א אלא דלא ידעינן מנו ניחא ליה למנקט ר"א והוא ומחלוקתו קאמר) אימר דשמעת ליה לר"א בע"א בשאר איסורין מי שמעת לי'. אלא א"כ אמאן תרמיי'. ועוד הא תניא וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה. כתבו תוס' ד"ה זה וזה גורם מי שמעת לי' וכו' אע"ג דזוז"ג דוקא בדיעבד מותר דהכא הוי דיעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור עכ"ל וכ"כ הר"ן. ורא"ש כתב ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זוז"ג כדאיתא בע"ז ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז וכו' י"ל דהתם דין הוא שלא יהנה לכתחל' מן האיסור עצמו אבל הכא התנור אינו איסור בעצמו אלא שהתנור נגמר בעצי איסור ואי אמרי' יותץ נמצא התנור מופסד והוי כדיעבד עכ"ל הרא"ש. ועוד כתבו תוס' ואע"ג דזוז"ג מותר מ"מ ישן כיון דסגי לי' בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחוד לכך צריך צינון עכ"ל אמר אביי את"ל זוז"ג אסור (דכי היכי דאסר רבי בפת ה"נ אסר בתנור דאית ליה זו"ז גורם אסור) רבי היינו ר"א (וליכא למבעי מידי) ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש שבח עצים וכו'. הני קערות וכוסות וצלוחית אסירי (אם צרפן בעצי אשרה דהא יש שבח עצים בהם והנאתן בלא גורם שני ועל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהם הנאת גופו ולא דמי לתנור דלא מטי הנאה לגוף מיני' עד דאיכ' גורם שני) כי פליגי בתנור וקדרה למ"ד זוז"ג אסור [היינו ר"א] אסור ולמ"ד זוז"ג מותר (היינו רבי דלא אסר בפת) מותר. איכא דאמרי' אפי' למ"ד זוז"ג מותר קדרה אסורה דהא קבלה בישולא מקמי דניתן עצים בהיתר' (ואיכ' הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גור' אחר אבל תנור אין נותנין בו פת אלא לאחר היסק של גורם היתר) בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת. אמר רב יהודה אמר שמואל ור"ח בר אשי אמר ר' יוחנן חד אמר לא שנו אלא גחלים עוממות אבל לוחשות אסורים (לרבי) וחד אמר אפי' לוחשות מותרים בשלמ' למ"ד לוחשות אסורין משום דיש שבח עצים בפת אלא למ"ד לוחשות מותרין פת דאסר דיש שבח עצים לרבי היכי משכחת לה אמר ר"פ כשאבוקה כנגדה (כנגד הפת מבעיר מעצים בפי התנור) מכלל דרבנן שרי אפי' אבוקה כנגדו אלא עצים דאיסור. לרבנן היכי משכחת להו. אמר רב אמי בר חמא בשרשיפא (כסא) בעא מיני' רמב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרי בקמיית' מאי. א"ל (ארב חסדא) הפת אסורה. ומה בין זו לערלה אמר רבי הכי השתא ערלה בטלה במאתים (הלכך לא חמירא משכלה ונבער איסורו) הקדש אפי' באלף לא בטיל (כתבו תוס' תימא מה חומרא היא זו הלא הקדש דשיל"מ ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטל אפי' באיסור קל ואפי' מדרבנן עכ"ל) כ' הרא"ש הלכתא דזוז"ג מותר ולענין אפה בו את הפת הלכה כרבי משום דיש שבח עצים בפת דהא אפיך שמואל ותני ר' אומר הפת מותרת וחכ"א אסורה וכו' כי היכא דתיקום כרבנן לאיסור. הלכך קערות וכוסות וצלוחית שהסיקו בעצי ערלה אסירי. וקדרה נמי אסירי וכו' ובבשלה ע"ג גחלים עבדינן לחומר' והא דשרי בעוממות לד"ה היינו דוק' בערלה וכלאי כרם שדינן בשרפה ואפרן מותר אבל בפסח דקי"ל כרבנן דמפרר וכו' והוא בכלל הנקברין דאפרן אסור וכ"ש גחלים. הר' יונה ז"ל עכ"ל הרא"ש. עיין פסחים דף ע"ה דר"י פי' אבוקה כנגדו נמי אינו אסור אלא מדרבנן ותוס' חולק עליו. [ד.] חולין דף נ"ח אמר אמימר הני ביעי דטרפה שיחלא קמא אסור' מכאן ואילך הוי לי' זוז"ג ומותר (היא והזכר גורמין להם שיבאו ודבר שאיסור והיתר גרמו לו שיגדל מותר) איתבי' רב אשי לאמימר ושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסו' (ר"א ורבנן דפליגי בולד בהמה טרפה וכו' כך פי' רש"י. ותוס' פי' דקאי על פלוגת' דב"ש וב"ה דפליגי בעדיות ביצת נבלה שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין. ומודים בביצת טרפה וכו'). התם בדספנ' מארע' (דחד גורם הוא) [ואע"ג דקרקע נמי גורם שתחמם התרנגולת מ"מ כיון שאיסור ניכר בביצה לא שרי משום זוז"ג משא"כ בביעי דזכר אינו ניכר איסו' דתרנגולת דגוף הזרע בא מזכר. כן נראה לי] ולישני לי' בשיחל' קמא א"כ גדלה גמרה מבעי' לי'. אלא הא דתנן ולד טרפה ר"א אומר לא יקרב לגבי מזבח ור' יהושע אומר יקרב. במאי קמפלגי (כיון דאמרת דהאי ומודים בדספנ' מארע' דחד גורם מכלל דפלוגתייהו בזוז"ג) בשנטרפה ולבסוף עברה (וע"כ בשנטרפ' וכו' דזוז"ג הוא) ר"א סבר זוז"ג אסור ור"י סבר מותר. אי הכי אדמפלגי לגבוה לפלגי בהדיוט. להודיעך כחו דר"י (תירוצא הוא). רב אחא סבר כרב אחא בר יעקב (דטרפה יולדת) ומתני לאמימר כדאמרי' רבינא לא סבר לה כרב אחא בר יעקב ומתני לדאמימר בהאי לישנא. הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא וטענה שריין. ואי לא אסורין. איתבי' רב אשי לאמימר ומודים וכו' א"ל התם בשיחלא קמא וכו' גמרה מבעי' לי'. תני גמרה. אלא הא דתנן ולד טרפה וכו' במאי קמפלגי (על כרחך) בשעיברה ולבסוף נטרפה ר"א סבר עובר ירך אמו ור"י סבר לאו ירך אמו. אי הכי אדמפלגי לגבוה לפלגי להדיוט להודיעך כחו דר"י. ומודים ודאי בבינת טרפה שאסורה בשיחלא קמא מ"ט גופה היא (דכיון דאגידה בי' דמעורה בגידין כגופה דמי). [ה.] ובתמורה דף ל' איתא מתני' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ר' אליעזר אומר ולד טרפה לא יקריב. [גמ'] אמר רב כל האסורין וכו' תני עלה ור"א אוסר. אמר רב הונח בר חיננא אמר רב נחמן מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו ורבנן סברי לאו ירך אמו. אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין. כתבו תוס' פי' זוז"ג מותר. וקשה דשמעי' ליה לר"א דאית לי' בפסחים (דף כ"ו) זוז"ג אסור וי"ל דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט והכא מיירי באיסור גבוה לבד עכ"ל. [ובפסחים הניחו תוס' קושיא זאת בצ"ע]. רבא אמר מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו דר"א סבר זוז"ג אסור ורבנן סברי זוז"ג מותר אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין וכו' דהיא וולדה נרבעו. [ו.] חולין דף ס"ט בעי ר' ירמי' מהו לחוש לזרעו (של עובר שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאו חי וגדל ובא על בהמה והוליד) והכי קמבעי' בהמה בעלמ' לאו מכח חלב ודם קאתי ושרי' ה"נ לא שנא או דלמ' תרי איסור' אמרי' תלת' לא אמרי (כגון חלב ודם ויוצא) וכו' ומסיק הש"ס אלא כל מכח לא אמרי' (אלא הא לא קמבעי' ליה כל מכח לא אמרי' דלתסר משום שבא מכח איסור) דשרי. והכי קמבעי' לן מהו לגמוע לחלבו (אם נקבה היא וילד' והרי היא חולבת חלבה מהו באכיל' והיינו לזרעו דקאמר שאין החלב בא עד שתלד) חלב דעלמ' לאו כאבר מן החי דמי ושרי האי נמי לא שנא. או דלמ' התם אית לי' תקנת' לאיסורי' בשחיטה הכא לית לי' תקנת' בשחיטה תיקו. כתבו תוס' על