כסף נבחר חלק א קס

קי"ב). וא"כ הרמב"ם מצי סבר כתוס']:

אות ז (כלל נג) זה וזה גורם [א.] ע"א דף מ"ח ע"ב מתני' זורעין תחתיה (תחת אשרה) ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה וכו' ר"י אומ' אף לא ירקות בימות הגשמי' מפני שהנביי' (עליו הנושרין) נושרת עליהן והוי ליה לזבל. גמ'] למימרא דסבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר הא איפכא שמעי' להו דתנן (לעיל מ"ג ע"ב) ר' יוסי אומר שוחק (לע"ז) וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה וכו' בשלמא דר"י אדר"י לא קשיא התם דקאזיל לאבוד (לאבדה הוא מתכוין וכבר בטלה ע"ז ולא גרעה מנשתבר' מאליה הלכך ליכא ז"וז גורם שהרי אין כאן איסור כל כך דאפי' רבנן לא אסרי אלא משום גזרה דלמא מגבה לה כדאוקימנא בריש פרקין דף מ"ב) מתיר. הכא לא אזיל לאבוד (שהרי דרכה בכך ואין ע"ז בטלה דרך גדילתה הלכך איסורי הנאה הוא זה וזה גורם אסור) אלא דרבנן אדרבנן קשיא. איפוך. ואיבע"א לא תיפוך. דר"י כדשנינן. דרבנן כדאמר רב מרי (תמור' כ"ד גבי אין מרגילין בפסולי מוקדשין) מה שמשביח בעור פוגם בבשר הכא נמי מה שמשביח בנביי' פוגם בצל. (וליכא גורם איסור כלל). וסבר ר' יוסי ז"וז גורם אסור והתניא ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי וכו' ותניא וכו' מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר (אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו הנך פירות בגרמ' דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר. והבריך יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזוז"ג מותר וה"נ אמרי' בעלמ' ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. לשון אחר אם נטע אגוז של ערלה שהוא אסור בהנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה באילן דהיתר מותר. וקשי' לי בלא הבריך וכו' נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר). וכי תימא שני ליה לר' יוסי בין שאר איסורין לע"ז ומי שני ליה והתניא שדה שזבלה בזבל ע"ז וכן פרה שנתפטמה בכרשיני ע"א תני חדא שדה תזרע פרה תשחט ותניא אידך שדה תבור ופרה תרזה מאי לאו הא רבי יוסי והא רבנן וכו' ומסיק הש"ס אלא לעולם הא ר"י והא רבנן (דשמעי' לר"י גבי ערלה דאמר מותר וגבי ע"א שוחק וזורה לרוח ולא שני ליה בין ע"א לשאר איסורין וטעמא לאו כדשנינן משום דאזיל לאבוד). ודקשיא לך ר' יוסי בנביי' ר' יוסי לדבריהם דרבנן אמר להו לדידי זה וז"ג מותר לדידכו דאסור אודו לי מיהת אף ירקות בימות הגשמים. ורבנן כדאמר רב מרי וכו'. ההוא גינתא דאזדבל' בזבל ע"א (שבא מדם פרים ועגלים הנשחטין לע"א דתקרובות ע"א הן אבל אמר זבל זה לע"א אינו נאסר דאין הקדש לע"א) שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף. א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר"י (דזו"ז גורם מותר). כתבו תוס' מה שפי' בקונט' בלשון אחר דאגוז דאיסור וקרקע מיקרי זוז"ג אין נראה דאין נקר' זוז"ג אלא כששניהם ממין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן כמו זבל נביי' וקרקע דלעיל אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם. ומה שפי' בלשון ראשון הבריך יחור של ערלה והוי כמו ילדה בזקנה דבטלה ומותרין פירותיהן מיד אין הנדון דומה לראי' דההיא אפי' למ"ד זוז"ג אסור הכא מותר כיון שבטלה בזקנה עכ"ל. וכתב הר"ן דדא ודא אחת היא שזה וז"ג מותר מ"ט לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכא דאי איתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי וכו' אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא הכי נמי היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאלו נתבטל האיסור זה מש"ה אמר רב אשי בפ' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דס"ל זוז"ג מותר כדאפסקי הלכתא בסוגיין. וכי תימא אמאי מסקינן התם דילדה שסבכה בילדה שנטוע לסייג אף על פי שהראשונ' מותרת שניי' אסורה דהא הכא נמי זוז"ג. אינה קושי' דכי אמרי' זוז"ג מותר ה"מ כשגורם של היתר אי אפשר לו לשוב איסור אבל כל שאפשר לו להיות אסור באותו גורם של היתר בטל הוא לגבי גורם של איסור כיון דאפשר להיות כמוהו. ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שא"א להיות כמוהו דמיא האי מלתא למאי דאמרי' מנחות (כ"ג) אמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה וכו' ושחוט' אינ' בטלה בנבלה שאפשר לנבלה וכו' והכא נמי זו שנטעה לסייג אלו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם של היתר אפשר לו להיות אסור וכו' זהו דעתי על דרך רש"י ז"ל עכ"ל. עוד כתבו תוס' ד"ה ורבנן סברי זוז"ג מותר פי' רבינו שמואל ומ"מ אסרי רבנן ירקות בימות החמ' דלא דמי דהכ' עם זבל הנביי' המהנ' לגדל זבל הקרקע נמי שהוא היתר מהני לגדל ולהחליף אבל לגורם דצל חיישי' שכולו אסור שאות' הנא' שהצל עושה להגן מן החמה אין הקרקע עושה וליכא נמי צל היתר דגורם עמו להגין מן החמ' נמצאת כל הנאת הצל לאיסו' ודמי שפיר לפרה שנתפטמ' בכרשיני היתר ושל ע"א ביחד ששניהם הועילו לפטם הפרה ונקרא זוז"ג עכ"ל. ור"ן כ' בריש סוגין קס"ד דכי אמרי' זוז"ג מותר ה"מ כגון ששני הגורמין מתערבין זה בזה כנביי' וקרקע אבל היכא דהאי לחודא וכו'. כצל וקרקע אסור אפי' למ"ד זוז"ג מותר. ובמסקנא הדרינן מהך סברא וס"ל דלמ"ד זוז"ג מותר אפי' היכא דהאי לחודא כו' הלכך לפסק הלכ' דזוז"ג מותר לא קיי"ל כמתניתין אלא זורעין אפי' בימות החמ' וכן פסק הרמב"ם ורמב"ן כ' דאף במסקנ' נמי סביר' לן כקס"ד ע"ש עכ"ל. ועוד הקש' הרמב"ן מאי פריך וסבר ר"י זוז"ג אסור וכו' דלמא מתני' דמיירי לכתחל' אסור אבל בדיעבד מותר. ותי' הר"ן לאו קושיא היא דכי אסרי' לכתחל' ה"מ בנוטע בידים שהוא כמבטל איסור לכתחל' אבל כגון ירקות דמתני' דהנאה ממיל' אתיא לא דמי למבטל איסור כלל עכ"ל:

[ב.] ע"א דף מ"ט מתני' נטל הימנ' (מאשרה) עצים אסורין בהנאה הסיק בהן התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסור' בהנא' נתערב' באחרות כולן אסורות בהנאה. ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"א. נטל הימנה כרכר אסור בהנא' וכו'. ולעיל אמרי' דתנא דמתני' וגם ר"א ס"ל דזוז"ג אסור דהא הפת שנאפה בו בחדש בהיסק שני באת ע"י גורם דאיסור וגורם דהיתר ואפ"ה יותץ אלמא קסברי זוז"ג אסור ע"ש בגמרא. כתב הר"ן ולמסקנ' דזוז"ג מותר לא קי"ל כסתם מתני' דהכא אלא בין חדש בין ישן יוצן דתנור חדש שצננו ואפה בו הפת זוז"ג הוא תנור דאיסור ועצים דהיתר' וכ"כ הרי"ף [בפסחים[ ומיהו אם אפה הפת בתנור שלא צננו אפי' ישן וכשאבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת הלכך חמיר מזה וז"ג לפי שהאיסור ני כר בהיתר וה"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסור' אבל ע"ג גחלים דקלי איסור' הפת מותרת עכ"ל. [ג.] פסחים דף כ"ו ע"ב ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם (דבכלאים לא כתיב פרי) חדש יותץ (שהרי ע"י היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו) ישן יוצן. אפה בו את הפת (לקמן מוקי כשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה הפת בתנור הי' דולק האור ואופהו שהי' נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין) רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת. בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר. והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא