כסף נבחר חלק א קנט

לוקין עליה אלא א"כ הי' לאו שבו מפורש בתור' כמו שיתברר בהלכות סנהדרין. כתב לח"מ תימא למה לא הוי זה לאו מפורש בתורה וכו' ע"ש מה שתירץ. ומרכבת המשנה כתב והנכון דמ"ש בסנהדרין דשמה התראה היינו דוקא כשההתרא' בשעת שעובר על הלאו שמפורש בתורה אע"פ שיש תיקון ללאו ע"י קיום העשה משא"כ הכא שאין ההתרא' בשעת עשיית האיסור כמו שדקדק רבינו ונמצא כשמתרין בו בעת שנשבע וכו' פי' והרי בשעת השבוע' לא מקרי לאו מפורש אלא ספק דאפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו א"כ ה"ס כזה אינה התרא' לכ"ע ויצא זה לרבינו דהוקש' לו דפסיקא לי' לש"ס דזרק ולא זרק ליתא בלהבא אע"ג דקיי"ל כר' יוחנן דה"ס שמה התרא' ומוכרח לחלק דשאני לאו שניתק לעשה דעובר ודאי אלאו בשעת התראה והתיקון ספק עכ"ל. עיין תשובת מהרמ"ע מפאנו. וע' לח"מ פ"ד הל' י"ז משבועות מ"ש שם גמי בענין האי חילוקא דמרכבת והשיב עליו מכמה מקומות:

אות ו (כלל נב) ולדות קדשים בהווייתן [היינו בלידתן] או במעי אמן קדושים:

[א.] תמור' דף כ"ד מתני' כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהית' מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה ואם נקבה זבחי שלמים ילדה נקבה תקרב שלמים אם זכר עולה אם נקבה שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקב' שלמים וכו' ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהם:

[גמ'[ אם נקבה שלמים נקבה מי קא מקדש' בבכור' סיפא אתיא לבהמה דהקדש (דאם חטאת היא ונתעבר' ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה. ישנה לקדוש' אחרת וקמ"ל דולדות קדשים בהוייתן קדושין וכו' וכיון דעדיין לא קידש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדוש' אחרת דלכי מתיילד לא הוי ולד חטאת). ילדה טמטום וכו' אמאי אין קדושה חלה עליהן קסבר רשב"ג ולדות קדשים בהווייתן קדושים דאי ס"ד במעי אמן וכו' אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסתינהו קדושה דאמייהו וכו'. והאי תנא סבר ממעי אמן קדושים דת"ר אלו נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר בכור לא יקדיש הקדשות ת"ל איש אותו. אותו אי אתה מקדיש אבל מקדיש אדם בכור הקדשות ועדיין אני אומר הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים ת"ל בבהמ' בבהמה עסקתי יכול לא יקדישנו בבטן ת"ל אשר יבוכר לה' משיבוכר אי אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים כן ת"ל אך חלק. אלמא ס"ל ולדי קדשים ממעי אמן קדושים (וכל פורתא ופורתא דמתברי בי' מתפיס בקדושה וכו' ולית לי' כתנא דמתני') [דאתיא כולה כרשב"ג כמ"ש רש"י לעיל בד"ה אלא ש"מ וכו'] עיין תוס' תמורה דף יו"ד ד"ה ואזדא שכתבו וא"ת היכי אפשר דקדושה חלה על העוברין והא אמר דאסור להקדיש מחוסר זמן ולקמן (כ"ה) במתני' כיצד מערימין על הבכור אמרי' דאפי' לכתחלה מצי מקדיש לי' ומאי שנא מחוסר זמן וי"ל דקודם שנולד מצי מקדיש לי' ומייתי לי' בבכורות [י"ד[ מקרא [לא נמצא שם מזה כלום אלא נראה דילפינן לה מהא דאיתא תמורה דף כ"ה יכול לא יקדישנו בבטן ת"ל אשר יבוכר. מזה נראה שמותר להקדיש בבטן] ולקמן דף כ"ה איתא מתני' האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין. היא שלמים ולדה עולה ה"ז ולד זבחי שלמים דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין תחלה הואיל וא"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין. ואם נמלך וכו' ה"ז ולד שלמים. כתב רש"י והכא לא שייך לומר בהווייתן ובמעי אמן דכי אמרי' בהווייתן ולא במעי אמן ה"מ בהקדיש' ולבסוף נתעברה דאיהו לא אתפסי' לעובר שום קדושה אלא מקדושתי' דאמי' קא קדיש אבל במקדיש מעוברת חשיב עובר לקבולי קדושה עכ"ל וכן מחלק הש"ס בהדיא דף י"א:

[ב.] בכריתות דף כ"ג איתא דלמ"ד אליבי' דר"ש בקדשים נמי אין איסור חל על איסור מוקי האי קרא דכל חלב בולדי קדשים וקסבר בהווייתן הן קדושים דתרווייהו (איסור חלב ומעילה) בהדי הדדי אתו:

[ג] חולין דף פ"ט על מתני' דגיד הנשה נוהג במוקדשין מסיק הש"ס לחד שינויא קסבר תנא דמתני' במעי אמן קדושים ולאי בעית אימא סבר תנא דמתני' בהווייתן קדושים. ובזבחים דף צ"ח אית' דהאי תנא דסובר בהוייתן קדושים יליף מדאתקשו כל הקדשים לאשם דכתיב זאת התור' לעולה ולחטאת ולאשם וכו' מה אשם אין שפיר ושליא קדוש (דלא שייך בי' כיון דהוא זכר) אף כל הקדשים כגון חטאת ושלמים אין שפיר ושליא קדוש ודנין אפשר משאי אפשר (נקבות מזכרים ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים ולהקריבן דכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ואמר מר (בבכורות דף י"ד) אשר יהיו לך אלו הוולדות ומאשם גמרי' דבמעי אמן מיהא לא קדישי אלא בהווייתן כדכתיב אשר יהיו):

[ד.] זבחים דף קי"ד על מתני' הרובע וכו' אתנן ומחיר ויוצא דופן וכו' שהקריבן בחוץ פטור שנא' לפני משכן ה' כל שאין ראוי לבא ולפני וכו' אין חייבין עליו מסיק הש"ס דמיירי בולדוח קדשים וקסבר בהוייתן קדושים וכו' כתבו תוס' תיפוק לי' דחולין גמורין נינהו כמו שאמר רשב"ג אין קדושה חלה על טומטום וכו' משום דאין ראוין ליקרב וכו' וי"ל דהא דאמר רשב"ג אין קדושה חלה היינו קדושת הגוף אבל קדושת דמים איכא לפדות שלא במום ולמ"ד במעי אמן קדושים אפי' קדושת הגוף נחתא עלייהו דתפסתינהו קדושה דאימיה וא"ת למ"ד בהווייתן נמי נימא מגו דנחתא להן קדושת דמים נחתא להן קדושת הגוף כדאמר תמורה (י"ו) גבי מפריש נקבה לאשם ודוחק לומר רשב"ג סבר כר"ש דל"ל מגו דאמר תמכר שלא במום ועוד אי כר"ש אפי' סבר במעי אמן קדושים לא חייל עליה קדושת הגוף כדמפרש התם ר"ש לטעמי' דאמר כל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף וכו' ונראה לפ' דהכא מיירי כגון דלאחר שנעשו אתנן ומחיר הקדישן או בעודן במעי אמן או אחר שנולדו דכיון שהקדישן בפי' חיילא עליהו קדושה עכ"ל. ובתוס' נדה דף מ"א דחו נמי תירוץ זה דהא משמע בתמורה (אי"ז) דאף בקדושת פה לא חיילא. ושמא י"ל דדוקא טמטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהן (כלו' אפי' בפה):

[פסק] [ה.] כ' הרמב"ם פ"ד מתמור' השוחט את החטאת ומצא בה בן ט' חי ה"ז נאכלת כבשר החטאת שולדי קדשים במעי אמן קדושים וכ"כ לקמן הלכה י"ב ואין מערימין על בהמת הקדש להקדיש עוברה קדושה אחרת אלא הרי הוא בקדושת אמו שולדות קדשים ממעי אמן קדושים. כתב כסף משנה צ"ע למה לא פסק כרשב"ג דסובר בהווייתן קדושים דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. ולי נר' כיון דבזבחים תלינן דבר זה בדנין אפשר משאי אפשר. והוא פלוגתא דתנאי בפרק התודה ובכמה דוכתי דר"ש סבר אין דנין וכו' ור"א סבר דנין. וכריתות (דף כ') דהלכה כר"ע לכן פסק הרמב"ם הכא במעי אמן קדושים. ואף שרש"י פ' בנות כותים מפ' ה"מ בגזרה שוה אבל בהיקש כ"ע מודו שדנין אפשר משאי אפשר והכא איתא היקשא מ"מ הא תוס' חלקו עליו וסברי דאפי' בהיקש סובר ר"ע דאין דנין דהיכי דמצי למדרש היקשא למילי אחריני אבל היכי דלא מצית למדרש היקשא על דבר אחר על כרחך הקישן הכתוב ע"ש. (ועיין ביבין שמועה לאלגאזי כלל