כסף נבחר חלק א טו

ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודלמ' שאני התם דניח' לי' דתהוי לי' כפרה [וכי אמר רוצ' אני ודאי בלב שלם קאמר וכו'] ואלא מסיפ' וכן אתה אומר בגיטי נשים (בהנך דתנן ואלו שכופין להוציא) כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (דונתן מדעתו משמע) דילמ' שאני התם דמצוה לשמוע דברי חכמים (התם כי אמר רוצה אני גמר בלבו לגרש' דמצוה קעביד מאחר שחייבוהו חכמים להוציא) אלא סברא הוא אגב אונסי' גמר ומקני ארב הונא מסבר' דידי' אמר וכו' הואיל ואיכ' תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי) כ' תוס' ד"ה יקריב וכו' וא"ת אי מהכ' גמר אפי' תליוה ויהיב נמי וההיא דסקריקון מוכח דאינה מתנה והי' ר"י רוצה לתרץ דהכ' הוי כמו מכר דהא יש לו כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה וכן בגיטין דבעי למגמר מיני' הוי כמו מכר שנפטר ע"י כך משאר כסות אבל א"א לומר כן דא"כ גט מעושה שלא כדין נמי יהא כשר ובגיטין (פ"א) אמר שמואל דפסול ותירץ ר"י דכל דבר שהוא מחויב לעשות הוי כמו מכר והכ' הרי מחויב להבי' קרבן ולקמן נמי מחויב לגרש אשתו אבל שלא כדין הוי כמו תליוה ויהיב דלא הוי מתנה עכ"ל ובד"ה סבר' הוא כ' תוס' וא"ת כיון דמסבר' ידעי' אמאי אצטריך קרא גבי קרבן למכתב דכופין וי"ל דאי לאו קרא הוי אמינ' אע"ג דגמר ומקני כיון דאינו מתרצה אלא ע"י כפי' פסול לגבי מזבח דזבח רשעים הוא קמ"ל שהקרבן נרצה וכו' מותיב רב יהוד' גט המעושה בישראל כשר (שכפוהו ישראל וכגון דאמר רוצה אני) ובכותים פסול (ואע"ג דאמר רוצה אני וקס"ד בכותים פסול כיון דליכ' מצוה לשמוע וכו' אגב אונסי' לא גמר ומגרש וקשי' לר"ה) ובכותים חובטין אותו ואומרין לו עשה מה שישראל אומר לך (אם אנו רוצים לכופו ע"י כותים ויהי' הגט כשר מלמדין אנו לכותים וכו' דהשת' נמי מצוה לשמוע) ואמאי התם נמי נימ' אגב אונסי' גמר ומגרש (דהא לא מפסיד מידי. דומי' דזביני שמקבל דמי שדהו דכיון שאשתו שונאתו ובלא גט נמי לא תעמוד אצלו וגט זה אינו אלא להתירה לאחרים לא מפסיד כלום) הא אתמר עלה אמר רב משרשיא דבר תור' אפי' בכותים כשר (דאגב אונסי' גמר ומגרש) ומ"ט אמרו בכותי' פסול כדי שלא תהא כל אחת תולה עצמו ביד כותי ומפקעת עצמה מיד בעלה כ' תו' דכיון דבדין מעשין כאותן שכופין להוצי' לכך דבר תור' אפי' בכותים כשר דבישראל נמי אי שלא כדין מעשה פסול כדאמר שמואל (גיטין פ"ח). וא"ת ומאי נפק' מיני' אי תולה בכותי דכיון דכדין עבדה. וגם חכמים היו כופין אותו. וי"ל דגזרו כדין אטו שלא כדין. וא"ת לההוא טעמ' דמפרש בהמגרש דכותים פסול דבר תור' משום לפניהם ולא לפני כותים דלאו בני עשיי' נינהו תקשי לר"ה אמאי פסול נימ' אגב אונסי' גמר ומגרש. וי"ל דכיון שע"י כפיית כותים נותנו הוי שלא כדין ושלא כדין הוי כמו מתנה וכו'. וא"ת אמאי מייתי הכא דרב משרשי' ההיא דהתם הוי לי' לאתויי דהא אמרו התם דרב משרשי' בדות' היא וי"ל לפי סברת המקש' דחשיב כותי' בני עשוי מתרץ לו דפריך לי' בכותי אמאי פסול ואי לאו דבני עשוי לא הוי פריך מידי דהוי כמו מתנה. ולסברתו משני לי' כר' משרשי' עכ"ל. ורמב"ן כ' איכ' למימר דרב משרשי' ממלת' דרב ושמואל איתותב ולא ממשנתנו ורב ושמואל מימר' היא ומימר' לר"ה לא ס"ל. וא"ת הא קי"ל כר"ה וקי"ל דלית' לדרב משרשי' אין ה"נ אלא משמע דהשת' הוי ס"ד דה"ה היכ' דלא יהיב זוזי וכי אמרי במסקנא מודה שמואל היכ' דיהיב זוזי ואגלאי דר"ה לא אמרה אלא בדיהיב זוזי תו לא קשי' מגיטי נשים ולא צריכנא לדרב משרשי' דלא דמי לזביני אלא כדין דישראל כיון דדינ' הוא וכו' א"נ הדרינן למצוה לשמוע דברי חכמים עכ"ל. מותיב רב המנונא לקח מסקריקין וחזר ולקח מבע"הב מקחו בטל ואמאי נימא אגב אונסי' וכו' הא אתמר עלה אמר רב לא שנו אלא דאמר לי' חזק וקני אבל בשטר קנ' ולשמואל דאמר אף בשטר נמי לא קנה מא"ל מודה שמואל היכי דיהיב זוזי (כשחזר ולקח מבעה"ב יהיב זוזי לבעה"ב אבל בלא מעות לא גמר ומקני דהא ר"ה נמי תליוה וזבין קאמר אבל תלויה ויהיב לא הוי מתנה). כ' תוס' דקאמר ומודה שמואל וכו' משמע דלרב קנה אפי' לא יהיב זוזי ואמאי הא תלויה ויהיב לא הוי מתנה. וי"ל דבהכי פליגי רב ושמואל דקסבר רב דאי לאו דיהיב זוזי לא הוי עביד שטר ושמואל סבר דמחמת אונס עביד שטר אבל אחריות לא הי' מקבל עכ"ל. ולרב ביבי דמסיים בה משמי' דר"נ (במלתי' דרב נחמן דאמר גזלן שהביא ראי' אין ראייתו ראי' ואין מעמידין שדה בידו ואוסיף רב ביבי) קרקע אין לו מעות יש לו (לגזלן שנתן לנגזל) מאי איכ' למימר (אלמ' ס"ל לרב ביבי דאפי' נתן גזלן לנגזל מעות לא קנה דתליוה וזבין לא הוי זביני וה"ה הך משנה דסקריקן דאי נתן הלוקח לבעה"ב מעות דמי השד' לא קני' וקשי' לר' הונא) רב ביבי מימר' היא ומימר' לרב הונא לא ס"ל. אמר רבא הלכת' תליוה וזבין זביני' זביני ולא אמרן אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא ארצי זוזי (לא מנה מעות גלה דעתו דבע"כ מקבל) אבל ארצי זוזי לא. ולא אמרן אלא דלא הוי לי' לאשתמוטי אבל הוי לי' לאשתמוטי לא. והלכת' בכולי דהוי זביני' זביני ואפי' בשדה זו דהא אשה כשדה זו דמי ואמר אמימר תליוה וקדש קדושיו קדושין (דדמי לזביני שמוכרת עצמה לזה) מר בר רב אשי אמר (במכר ודאי מודינ' דהוי זביני) באשה ודאי קדושין לא הוי. הוא עשה שלא כהוגן (שהכריח') לפיכך עשוי עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני'. כ' תוס' ד"ה הלכת' תליוה וכו' לאו דוק' תליוה דאפי' בלא יסורין אלא מחמת אונס ממון כי ההיא מעשה דפרדיס' לעיל דף מ' הוי זביני ואם מסר מודעה הוי זביני דקי"ל כר"ה דכתבינן מודעה אזביני כדפירש הקונט' אבל תלויה ויהיב לא הוי מתנה אפי' לא מסר מודעה אי דידעי עדים אונסי'. והיכ' דמסר מודעה אפי' לא ידעי אונסי' כתבי' וכן בגיטין והיכ' דביטל מודעה בשעת זביני מהני ביטול דאגב אונסי' גמר ומבטל כדאמר ערכין (כ"א). ואפי' אמר בשעת מודעה כל מה שאבטל לא יהא ביטול אינו כלום דמ"מ לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסי' גמר ומבטל. אבל במתנ' אי ידעינן באונסי' לא מהני ביטול ולא גמר ומבטל ואי לא ידעינן באונסי' ומבטל מודעה מדעתו נראה שבטולו ביטול ולכך כתבי' בשטרי מתנ' ביטול מודעה עכ"ל כ' נמוקי יוסף בשם הריטב"א ד"ה אגב אונסי' וכו' כיון דבתר דעתי' דמוכר אזלינן ליכ' לדמוי לגמרי לאשה ולומר כי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה ה"ה אם קיבל פרוטה משדה זו דלהוי מכירה דשאני אשה שהרי נתן לה כל דמיה דכל אשה מתקדשת בפרוטה וכו' אבל הכא מי איכ' למימר דמשום פרוטה שנותנין לו מתרצה על קרקע מאה מנה. ותדע דלא דמי לאשה שהרי אשה שאמרה לשלוחה צא וקבל לי קדושין סתם וקבל פרוטה מקודשת ואלו שליח קרקעו' אם טעה חוזר ודעת הר"ן נוטה לזה. ואחרים אומרים דשוין הן עכ"ל. [יט] בב"ב מ' אמרי נהרדעי כל מודע' דלא כתיב בה אנן ידעי' בי' באונסי' דפלניא ל"ה מודע'. מודע' דמאי אי דגיט' ודמתנת' גלוי מלת' בעלמ' הוא (דודאי נאנס בגט או במתנה הלכך א"צ לפרש אונסו דלא דמי לזביני דהתם צריך לפרש דאיכ' למימר סתם מוכר לא מרצונו מוכר אלא משום חסרון מעות והלכך איכ' למימר דמסר מודע' דקסבר היום ולמחר כשיהי' לי מעות מפקינ' מודע' וכו' ויחזור קרקע שלי ואשלם מעותיו) אלא דזביני והאמר רבא לא כתבינן מודע' אזבינא (נ"ל דטעמ' דרב' משום דאמר גבי תליוה וזכין לא אמרן אלא בשדה סתם והוא בירר לו אחת מהן ומכרה דלא הוי אנוס אבל בשדה זו לא הלכך לא כתבינן מודע' אזביני דאי שדה זו