כסף נבחר חלק א קנח

הכא כשזורק אבן לגו היינו משום ספק נפשות להקל נחשב כאלו אינו יודע דאי ספקא לחומרא חשיב כאלו יודע שיזרוק לישראל. ורשב"א כתב ולי נרא' דלא שייך בכי הא התראת ספק דכל רובא כודאי משוינן לי' כדאמרי' אילימא תשעה כותים תיפוק לי' דרובא כותים והיינו נמי דכי איכא ט' ישראל' וכותי אחד הי' לנו לחייבו כאלו נתכוין לישראל ממש אלא דפטרי' רחמנא מוארב לו הלכך אף כשהן מחצ' על מחצ' נדונין כרוב להקל משום והצילו העדה ואע"ג דאיכא נמי מחצ' דישראל להקל אמרי' להחמיר לא אמרי' מחצ' על מחצ' כרוב. ע"כ. וזה לשון שיטה ישינה וא"ת תיפוק לי' דהתראת ספק וכו' וי"ל אין זו התראת ספק שהרי אנו יכולין להתרות בו בברי שאם יזרוק לישראל זה יתחייב משא"כ הכא דלא ידעינן אבוה מאן שיתחייב בהתראתו וא"ת למ"ד ה"ס שמי' התרא' היכי פטרי' לי' הכא משום ספק נפשות וי"ל התם הוי התרא' כיון דחזינן דהאי גברא כוונתו לעבור שהרי אחר שהכה זה חזר והכה זה בקבלת התרא' והשלים העברה אבל הכא מתחל' כשהוא זורק סבור דילמא לכותי אזרוק ואינו מתכוין לודאי עברה. ע"כ. וז"ל תלמידי רשב"א דספק נפשות להקל וא"ת למאן דס"ל דהתראת ספק שמה התרא' אמאי מחייב הא אמרי' ס"נ להקל ולמ"ד לאו שמה התרא' תיפוק לי' משום ס"נ להקל ואפשר לומר דלא אמרי' ס"נ להקל אלא כשאנו מסופקים אם נתכוין להרוג חברו אם לאו כגון שזרק אבן לגו ולא ידענו אם נתכוין להרוג ישראל או כותי וכל כיוצא בזה שנאמר וארב לו אבל היכא שאנו רואין אותו מתכוין להרוג חברו מן הדין לא הי' צריך התרא' אלא שהתור' הקיל' עליו ולמ"ד התראת ספק שמי' התרא' ס"ל דמדאוריית' סגי לי' בה"ס כי האי מדחזינן לי' דנתכוין למקטלי'. ולמ"ד לאו שמי' התרא' ס"ל דהתראת ודאי בעינן ופטור ולא מדין ספק נפשות שהרי אנו רואין אותו מתכוין להרוג חברו אלא כמו שאמרנו עכ"ל אספ"ז:

[ד.] יבמות דף פ' אתמר אכל חלב מבן י"ב שנה ויום א' עד בן י"ח שנה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מיכן הביא ב' שערות רב אמר נעש' סריס למפרע. כתבו תוס' ולקי על חלב שאכל דלא חשיב ה"ס אע"ג דבשעת התרא' הי' ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשת' מיהא אגלי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התרא' ולא דמי להכה זה וכו' דאף לאחר שהכה שניהם לא ידוע איזה אחיו עכ"ל (עיין מהרש"א קדושין דף י' בד"ה דהולכין בדיני נפשות נרא' דאשתמט מיני' דברי תוס' הללו. שער המלך פ"ב מאישות). ובנדה דף מ"ו ע"ב אית' אתמר הקדיש הוא (דהיינו מופלא סמוך לאיש) ואכלו אחרים רב כהנא אמר אין לוקין ר' יוחנן ור"ל אמרו לוקין. ומסיק הש"ס דס"ל מופלא סמוך לאיש דאוריית'. כתבו תוס' הא ר"ל סבר ה"ס לא שמי' התרא' והכא הוי התראת ספק שמא לא יביא ב' שערות עד ב' וג' שנים ונמצא שאינו מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים אחר שהגדיל א"כ ה"ל למימר שאכל הוא בעצמו וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום אחד עכ"ל. וכתב משנה למלך בפ' י"ו מסנהדרין דתוס' דהכא נרא' דלא ס"ל האי סברא שכתבו ביבמות עכ"ל. ושער המלך פ"ב מאישות כתב שגם תוס' בחולין דף י"א ע"ב ד"ה וכי תימא נמי לא ס"ל האי סברא דיבמות ובספר בני דוד בהלכות נדרים תירץ קושית מש"ל דשאני ההיא דיבמות דאכל איסור בודאי אלא דלא ידעינן אי גברא בר חיובא או לא אבל האי דנדה הוי הספק בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא דאי אינו מופלא אינו נדר עכ"ל. בגיטין דף ל"ג כתבו תוס' הקש' רבינו שמואל היכי מחייבינן לעולם מית' א"א שזינת' הא הוי התראת ספק שמא ישלח לה גט ויבטלנו ואומר ר"ת דלא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אינן מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמה אחזקת' שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר שהי' שותה יין אמאי לוק' אם אמרו לו אל תשת' א"ת חייב על כל אחת כדאי' נזיר (מ"ב) והא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו עכ"ל. ואספ"ז כתובות דף ג' כתב דלא אמרי' ה"ס לא שמי' התראה אלא היכא שביד המותרה לתקן הדבר כגון מותיר בטהור או דלא אוכל זה אם אוכל זה אבל בדבר שאין ביד המותר' לתקן ה"ס שמי' התרא' א"נ דלא מקרי ה"ס אלא במילתא דשכיח הפטור כמו החיוב אבל בכל דלא שכיח הפטור כמו החיוב התראת ודאי היא. א"נ כיון דלית' לספקא קמן לא מקרי ה"ס אלא כגון ב' גידין אחד של ימין ואחד של שמאל (עיין חולין צ"א) ואכל חד מינייהו ואתרו בי' דאיתא לספקא קמן ועוד איכא למימר דה"ס לא הוי כיון דהשתא א"א גמורה ועדיין לא עשה בה מעש' זה עכ"ל:

[ה.] יבמות דף ק"א ת"ר הכה זה וחזר והכה את זה וכו' חייב ר' יהוד' אומר בבת אחת חייב וכו'. כתבו תוס' ואין להקשות הא דאמר ר"ל בזבחים דף ע"ח הפגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ודייק התם דהתראת ספק לא שמי' התרא' ומאי שנא מהכה שניהם בבת אחת לא דמי דהכ' יודע הוא דעובר על לאו ומית' דמכה אביו בבירור אבל התם אינו יודע איזה מין הרב' על חברו אם עובר משום פיגול או משום נותר עכ"ל. (עיין עוד מזה בתוס' זבחים דף ע"ח):

[ו.] חולין דף פ"א אמר רב המנונא אומר הי' ר"ש אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים ומסיק רבא דה"ק אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים כיון דכמה דלא זריק דם לא משתרי בשר מעידנ' דקא שחיט הוי ה"ס וה"ס לא שמי' התרא' ואזד' רבא לטעמי' (דאמר שחיטת אותו ואת בנו ה"ס היא) דאמר רבא היא חולין ובנה שלמים שחט חולין ואח"כ שלמים פטור (דה"ס היא דלמא לא אתי לידי זריק' והוי שחיט' שאינה ראוי' ואליבי' דר"ש נקט מלתי') שלמים ואח"כ חולין חייב. [עיין רש"י חולין דף פ' שכתב וז"ל בתיש הבא על הצבי' ולאיסורא וכו' אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין לזרע אב ואפי' מקצת שה ליכא הילכך הוי לה התראת ספק ולא שמי' התרא' עכ"ל. וצ"ע הא אפי' למ"ד שמה התרא' נמי אין לוקין על הספק ולא שייך דין זה להתראת ספק דהא אף כשעבר ושחט. אין אנו יודעין אי עבר הלאו או לא]:

[ז.] חולין דף י"א ע"ב רב כהנא אמר אתיא (דאזלינן בתר רובא) מהורג את הנפש דאמר רחמנא קטלי' וליחוש דלמא טרפה הוי אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא וכי תימא דבדקינן לי' הא קא מנוול. כתבו תוס' קשה לי מאי קאמר וכ"ת דבדקינן הא מכל מקום הו"ל ה"ס אי לא אזלינן בתר רובא. ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל. (לדעת רש"י בשבועות דף ל"ז מוכח דרב כהנא סובר לא שמה התראה) עיין חולין דף פ"ב ע"ב:

[פסק] [ח.] בפ' י"ו מסנהדרין כ' הרמב"ם עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו בו אל תעש' דבר זה שאם תעשנה ולא תקיים העשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה ה"ז לוקה אע"פ שההתרא' בספק היא שאם יקיים פטור ה"ס התראה היא כתב כ"מ גירסת רבינו כגירסת הרי"ף דגרס בר"י קיימו וכו' וכפי' אחרים שכתב הר"ן סוף חולין ובפרק ה' משבועות כתב שאין לוקין על ה"ס אא"כ לאו של מפורש בתורה ואיני יודע מנין לו זה עכ"ל. ובפרק ה' משבועות כתב הרמב"ם כל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועות בטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל וכו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרין בו בעת שנשבע ה"ס שאין