כסף נבחר חלק א קנז

דשמעתין דהכא ליכא למימר דשפיר הוא כל ימיו בעמוד והחזיר דמשמע לעולם אף כשבא לב"ד כל זמן שבידו להחזיר אפילו מיאן להחזיר כשבא לב"ד דהא דרשי' לי' מיתורא דכל ימיו דה"ק לא יוכל לשלחה שילוחין שיהו שילוחיה כל ימיו דהיינו באינו מחזיר כלל עכ"ל. ורי"ף גורס בר' יוחנן קיימו ולא קיימו כלומר אף על פי שלא בטלו לעשה כיון שלא קיימו לוק' על ל"ת עכ"ל. כתב הר"ן מיד כשהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוק' עכ"ל. ובסוף שילוח הקן כתב הר"ן וז"ל לפירוש רש"י בכאן דמאן דתני קיימו ה"ק שאם התרו בו אל תקח ולקחה ושלחה תכ"ד פטור שאע"פ שעבר לאו דלא תקח נתקו הכתוב לעש' לומר אם עברת על אזהר' זו עשה כן והפטר ואם לא קיים עשה שבה תכ"ד אפי' שלחה לאחר זמן חייב ולמאן דתני הכי רבנן הכי קאמרי משלח תכ"ד של התרא' ואינו לוק' ומאן דתני בטלו אינו לוקה עד שישחטנ' שביטל העש' בידים אבל אחרים פירשו דמאן דאמר קיימו קיים העש' כגון ששלח האם לאחר זמן פטור לא קיימו ולא בטלו כגון שמת' מאלי' חייב. ולמאן דתני בטלו ביטל עשה כגון ששחטו חייב לא בטלו ולא קיימו כגון שמת' מאליה פטור. וקי"ל קיימו ולא קיימו לפיכך כל שמת' או שברחה מידו לוק' וכ"כ הרמב"ם ואע"ג דבשעת התרא' הוי ספק שמא ישלחנ' לאחר מכאן הא ס"ל לר' יוחנן שמה התרא' עכ"ל. וריטב"א במכות כתב וז"ל בכל הגרסאות גרסי' אמר ר"י קיימו ולא קיימו ולמאן דתני קיימו הוי התרא' בשעת עברת הלאו והוי ה"ס דיכול לומר אקיים העש' ולמאן דתני בטלו הוי התראת ודאי דמתרין בו בשעת ביטול העש' שאם יבטל יתחייב מלקות על הלאו למפרע דהשת' מטי זמן חיובא ודקא קשי' לרש"י דבעי התרא' בשעה שעובר על הלאו כההיא לא אוכל זו אם אוכל זו וכו' לא דמי כלל דהתם אין בככר התנאי שום חלק איסור של הלאו אבל ביטול עשה שניתק בו ל"ת ונתל' בו מלקות של הלאו מגופו של ל"ת חשיב לענין התרא' כי עיקרו של לאו זה הכתוב תלאו בעש' זה למלקות. ורבינו מאיר ז"ל הוסיף דכיון שניתק הכתוב הלאו בעש' הרי הן כחדא מלת' וכאלו הלאו התחלת העברה והעש' גמר עברה וכשם שמתרין על כל העובר על הלאו בשעת התחלת עקירת הלאו אע"ג דאינו נגמר עד שעת גמר העברה וכו' וגם זה נכון אבל התירוץ ראשון מרווח יותר ובו הסכים רמב"ן עכ"ל. עוד כתב לקמן גבי אי קטלה קם לי' בדרבה מיני' מכאן משמע דלמאן דתני בטלו חיוב המלקות בשעת ביטול העש' הוא נגמר דאם לא כן היכי אמרי' קם לי' בדרבה מיני' הא אין מלקות ומית' באין כאחד דחיוב מית' על שעת קטלה וחיוב מלקות על שעת גירושין ואפשר זו בלא זו אלא ודאי שזו ראי' לפירוש שפירשנו לעיל כפי גירסת הספרים עכ"ל. ועיין שבת דף ד' גבי הא דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור (ערב שבת קודם חשכה) התירו לו לרדות' קודם שיבא לידי חיוב סקיל' או לא כתבו תוס' וא"ת והיכי אתי לידי חיוב סקיל' והא התראת ספק היא דבשעה שהדביק שמא הי' בדעתו לרדות' קודם שיבא לידי איסור סקיל' ומה שלא רדה שמא שכח התרא' ותירץ ריב"א דכיון דהדביק תוך כ"ד של התרא' ובודאי תאפ' אם לא ירדנ' לאו התראת ספק היא דודאי לא הי' בדעתו לרדות קודם האפי' ולא הוי ה"ס אלא בלוקח אם על הבנים למ"ד בטלו וכו' דשמא לא ישבור כנפיה ועכשיו שמשבר אין יכולין להתרות בו דלא הוי התרא' אלא על הלאו והלאו כבר עבר וכן באכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי' דכשמתרין בו בשעת אכילת איסור עדיין מחוסר מעש' אכיל' של תנאי קודם שיתחייב מלקות אבל הכא כשמדביק אין האפיי' מחוסרת מעש' עכ"ל:

[ב.] שבועות דף ל"ז רב אחא בר הונא וכו' תנא שבועות בי רבה פגע בהו רב כהנא אמר להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו (חייב קרבן או מלקות או שניהן וגבי שבועת העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת עדות דמי יודע שהם יודעין לו עדות ויכול להתרות בו). כתבו תוס' ואין נרא' דלא חשיב ספק כיון דלמותרה אין ספק דהא בעדים זוממין אי הוי צריכי התרא' הוי מתרינן בהו אע"ג דהמתרים בהם אין יודעין אם הם משקרין והא דלא בעיא בשבועת עדות משום דאי אפשר לידע לעולם אם הם מזידין לומר שיכולין שכחנו עכ"ל. ובכתובות דף ל"ג איתא ר' אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילק' לא לקי משום דלא בני התרא' נינהו. אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא (יום או שעה קודם שיעידו העדות) אמרי אשתלין. ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי, כתבו תוס' וא"ת תיפוק לי' דהוי ה"ס דאין אנו יודעין אם מעידין שקר וי"ל דהתראת ספק לא הוי אלא כגון אל תוסיר שאף למותר' עצמו הוא ספק שסבור שעדיין יש שהות ביום אבל הכא המותרין יודעין שמעידין שקר עכ"ל [עיין בספר יבין שמועה לאלגאזי שהוכיח מזה דתוס' פוסק ה"ס לא שמי' התרא' דאל"כ מאי מקשי על רבא דלמא סבר רבא כהלכתא דשמה התרא' ע"ש. ולדעתי אשתמיט מיני' סוגי' דחולין דף פ"א דשם מוכח דרבא ס"ל דלא שמה התראה]. ובפסחים דף ס"ג אית' אמר ר"ל לעולם אינו חייב (משום לא תשחט על חמץ דם זבחי) עד שיהא חמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהא עמו בעזרה ר' יוחנן אמר אע"פ שאין עמו בעזרה. במאי קמפלגי וכו' אלא בהתראת ספק קמפלגי (וכי מתרינן בי' לא תשחט על החמץ אי חזינן חמץ גבי' הוי התראת ודאי ואי לא התראת ספק היא ואפי' אשתכח דהוי לי' בביתי' כיון דאנן לא הוי ידעינן לאו התרא' היא ור' יוחנן סבר התראת ספק שמה התרא'). כתבו תוס' מתוך פ"ה משמע דלא הוי התרא' משום כיון דלא ידעינן וכו' ולא נהירא לר"י דמה לנו אם ספק למתרה אלא שיהא ודאי למותרה דלא נתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג למזיד. ולשון הקונט' נמי יש ליישב דה"ק כיון דאנן לא הוי ידעינן לאו התרא' היא שיכול המותרה להכחישנו ולומר שוגג הייתי עכ"ל:

[ג.] סנהדרין דף ע"ט מתני' נתכוין להרוג את הבהמ' והרג את האדם פטור ר"ש אומר אפי' נתכוין להרוג זה והרג את זה פטור. גמ'] מ"ט דר"ש דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לן. ורבנן פרט לזורק אבן לגו. ה"ד אי דאיכא ט' כותים וישראל אחד תיפוק לי' דרובא כותים ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא ט' ישראלים וכותי א' ביניהם הוי לי' כותי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כתבו תוס' תימא אי אליבא דמ"ד התראת ספק לאו שמי' התרא' בלאו טעמא דספק נפשות פטור מטעמא דלאו שמה התרא' אפי' סבירא לן דספקא להחמיר ואי אליב' דמ"ד התראת ספק שמה התרא' היכי פטרינן לי' הכא אם נמצא שישראל הרג הא מחייבין לי' בהכה את זה וחזר והכה את זה אע"ג דספק הוי וי"ל דשאני התם שיודע בבירור שיבא לידי ודאי איסור אם יותיר או אם יכה שניהם מש"ה שמה התרא' אבל הכא בזורק אבן לגו אינו יודע שיבא לידי ודאי איסור שאינו יודע את מי יכה עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובות דף ט"ו ד"ה וספק. וב"ק דף מ"ד ד"ה הוי. ואספ"ז כתובות דף ט"ו כתב ואם תשאל השתא דאמרי' דהכא כ"ע מודו דה"ס לא שמה התרא' נחזור לקושין דמעיקרא ל"ל טעמא דספק נפשות להקל. תשובתך. אלו אמרת ספק נפשות להחמיר אין לחלק הך דהכא מהכה זה וחזר והכה את זה דהכא נמי הכנסתו לבית הספק של נפשות היינו נמי איסור' וה"ל כהכה זה וחזר והכה את זה דבודאי יבא לידי איסור ומשום דספק נפשות להקל הוא דאמרי' דלאו שמה התרא' כלל. והר"ר אליעזר מגרמיזא פי' וז"ל אבל