כסף נבחר חלק א קנד

לרב דמוקי בשחררו רבו ראשון חשיב שפיר היזק ניכר אבל שחרור דרבו שני דלא הוי אלא מדרבנן חשיב היזק שאינו ניכר. וצ"ל דהאי היזק שאינו ניכר חשיב טפי ניכר מההיא דהנזקין. דהתם קי"ל לא שמי' היזק והכא קי"ל כרשב"ג דשמיה היזק עכ"ל. ורשב"א בגיטין דף ל"ג כ' וא"ת אמאי לא מייתי לעיל תנאי מרשב"ג. וי"ל משום דקים להו מי שחררו רבו ראשון כרב ולא כעולא. ולרב חשיב ודאי היזק ניכר דמדינא משוחרר דמפקיע מידי שעבוד דהרי אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. דעבד אינו עומד לפניו והרי זה כמי שנטל כיס של זה ונותנו לחברו. וכן נמי במוכר שטר חוב לחברו ומחלו שהיזקו ניכר כנוטל ממונא של זה ונותנו לזה הוא עכ"ל:

[ד.] בב"ק דף צ"ח אמר רבה הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור מ"ט אמר הא מנח קמך אי בעית שקלי' וה"מ בצלולון אבל בעכורין לא וה"מ דאדיי אדויי אבל שקלי' בידיה מגזל גזלה השבה בעי מעבד. ואמר רבה השף מטבע של חברו פטור מ"ט דהא לא עביד ולא מידי וכו'. ואמר רבה הצורם אזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימי קיימי וכולהי שוורים לאו למזבח קיימי. כתב באספ"ז בשם הראב"ד תמה אני בהנך תרתי שמעת' הזורק כיס והשף מטבע שפטור מ"ש מהמטמא וכו' דבמזיד חייב ואפי' לר' יוחנן חייב שלא יהא כל אחד הולך וכ"ש הנך דהיזק ניכר הוא בשלמא צורם אזן מצי למימר כל שוורים וכו' ולא דמי למטמא דאפי' להדיוט נמי פסלינהו וכן הטעם לעושה מלאכה במים שנשאבו לצורך מי חטאת ופרה אדומה שהיא ראוי לחטאת פטור אפי' במזיד משום דמצי למימר כל מים חיים וכל פרה אדומה לאו לטהר' קיימי אבל הנך תרתי לחייב עכ"ל. מתיב רבא העוש' מלאכה במי חטאת וכו' פטור מדיני אדם וכו' מלאכה הוא דלא מינכר היזקא אבל צרם דמינכר היזקא ה"נ דחייב בדיני אדם. אמרי ה"ה אפי' צרם נמי פטור והא קמ"ל דאפי' מלאכ' דלא מינכר היזקא חייב בדיני שמים. כתבו תוס' והא דפריך בגיטין מהכא למ"ד שמי' היזק דלמא פטור משום סתם שוורים וי"ל דכיון דנקט מלאכה לרבותא א"כ דייק שפיר דלא שמי' היזק דאי שמיה היזק אין כאן רבות' במאי דנקט מלאכ' דבכל מקום חשיב שאינו ניכר כניכר ועי"ל דרבה סבר לא שמי' היזק אבל למ"ד שמיה היזק כ"ש דמחייב בצרם דמינכר טפי עכ"ל:

[ה.] בבא קמא דף ק' תניא מחיצת כרם שנפרצ' אומ' לו גדור נתיאש הימנ' ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו. כתבו תוס' ואע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר"י דחשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה אבל מטמא טהרות חברו אע"פ שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו. אבל אין לומ' ה"נ הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד וכו' דהכא ליכ' למיחש כיון דבעל הכרם נמי מפסיד. ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב עכ"ל. (ואף על גב דבריית' זו אתיא כר"מ ור"מ אית לי' בגיטין במטמא וכו' אפי' בשוגג חייב. וי"ל דתוס' סוברין דהכא הוי כלאים דאורייתא (ודלא כאספ"ז) ומוכח התם דבדאורייתא לא קניס שוגג וכו' אפי' לר"מ):

[ו.] בב"ק דף מ"ה אית' שור שהמית ונגמר דינו בבית שומר והחזירו לבעליו אינו מוחזר ור' יעקב אומ' מוחזר כתבו תוס' דמה שנפל השור ביד ב"ד חשיב היזק ניכר וכיון דע"י פשיעה נפל ליד ב"ד חייב ולר' יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנפל ליד ב"ד כיון שאפי' לא בא לידם היו גומרין דינו (דהתם אמרי' דפליגי בגומרין דינו של שור שלא בפניו) ונמצא שאין מפסיד במה שבא ליד ב"ד אלא כאלו גמרו דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאינו ניכר ויכול לומ' הרי שלך לפניך אבל לרבנן הוי היזק ניכר ובהיזק ניכר אין יכול לומר הרי שלך לפניך וכן משמע גיטין (נ"ג) דבהיזק ניכר אין יכול לומר הש"ל. ושור תם דמזיק ברשות שומר אפי' קודם גמר דין אם יחזירנו לא יפטר בכך כיון דמזיק ע"י פשיעת שומר ונפל ברשות ניזק להחליט לו מיד כר"ע ולר' ישמעאל לגבות מגופו והוי היזק ניכר שהוא מופסד שנפל ברשות אחרים ולא יכול לומר הרי שלך לפניך עכ"ל. וכן הוא בתוס' בגיטין (ומשנה למלך פרק ג' הל' ו' מגזלה מקשה על תוס' דהכא שכתבו דאם הוא היזק שאינו ניכר אפי' אתפסי' בידים וכו' הא כתבו תוס' ב"ק דף צ"ח הא דתנן תרומה ונטמאת אומר הש"ל איירי בנטמאה מאליה אבל אם טמאה בידים חייב ועוד הא תנן המטמא וכו' חייב אף דהוי היזק שאינו ניכר עכ"ל ושער המלך בהשמטות תירץ דהא באמת המטמא וכו' נמי פטור אלא מזיד שלא יהא כל אחד הולך ובשור שהמית את האדם לא שייך למגזר שלא יהא כל א' הולך ומוסר שור של חברו בב"ד ויאמר פטור אני. חדא דשור שהמית את האדם הוי מלת' דלא שכיח. ועוד כיון דאדרבה מצוה קעביד שהרי מצוה לדונו בסקילה לא שייך למגזר. והא נמי ליכא למיחש שלא יהא כל אחד לוקח שור של חברו כדי שימית את האדם וימסרנו לב"ד וכו' שאין בידו של זה שימית השור את האדם עכ"ל):

[פסק] [ז.] כתב הרמב"ם פ"ז מחובל המזיק ממון חברו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה ולא נפסדה צורתו ה"ז פטור מתשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והשחית דמיהן ה"ז חייב ודבר זה קנס הוא שלא יהא כל אחד וכו' וכן העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור. כתב הראב"ד זה שבוש שאפי' עשה מעשה בגופן למ"ד לא שמיה היזק פטור מדיני אדם וקי"ל כוותיה וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו היא מתכוין ומש"ה לא קנסו בו מזיד עכ"ל. וכ' ה"ה באמת הסוגיא מוכחת כר"א דמקשה התם למ"ד שמיה היזק בדיני אדם ליחייב ומשני שמכניסה לרבקה ואלו למ"ד לא שמי' היזק ברייתא כפשטא אתיא. וי"ל שרבינו סובר דהאי אוקימת' עיקרת וטעמא משום דס"ל דהמ"ל ולטעמך אמאי לא קנסו ביה רבנן כמו בהמטמא. ודעת רמב"ן כראב"ד עכ"ל. וכ' מש"ל נראה דס"ל כראב"ד ולא מטעמיה דכתב הרמב"ן בדיני דגרמי מטמא קנס הוא ומקנסא לא גמרינן והעושה מלאכה במי חטאת לא גמרי' ממטמא דקנסא הוא וכו' ע"כ. והראב"ד נראה דס"ל כרב דילפינן מקנסא ומש"ה הוצרך לומר טעם אחר ודעת רבינו נראה דס"ל דאותו סוגיא כשמואל אתיא וכמו שכתב הרמב"ן דמקנסא לא ילפינן. אך הוא ז"ל ס"ל דהלכה כרב ומש"ה פסק דחייב. אך מה שאני תמה דרי"ף ז"ל פרק החובל פסק מקנסא לא ילפינן אלמא ס"ל הלכתא כשמואל ולעולם דרכו של רבינו דאזיל בשיטת הרי"ף. והוי יודע שדעת הרי"ף נעלם ממני שרצה להכריח דההיא דחייביה ר"ג יו"ד זהובים דינא הוא ולא קנסא מדגמר מיני' רב לההיא דנטיעותי קצצת והדברים תמוהין דהא רב אית ליה קנסא מקנסא ילפינן וצ"ע עכ"ל. וגם הש"ך בח"מ סי' שפ"ה הקש' קושיא זאת. וגם הוא כתב דרמב"ם פסק כרב דמקנסא ילפי' והביא ראיה דפסקינן כרב מסוגיא דחולין דף מ' דפריך הש"ס ממנסך למ"ד אין אוסר דבר שאינו שלו והיינו ע"כ כרב וכדאיתא בתוס' שם דמנסך ממש ומאי פריך דלמא ס"ל כשמואל אלא ודאי קי"ל כרב. ועוד נראה דהא דחייבי' ר"ג בפ' החובל ליתן י' זהובים קנסא הוא וכאיכא מ"ד שהביא הרי"ף שם וא"כ מוכח דקי"ל כרב דהא בפרק כסוי הדם אבעיא להו אהא דחייבי' ר"ג שכר מצוה או שכר ברכה למאי נפקא מיני' לברכת המזון ומאי קמבעי' ליה הא אפי' הוי שכר ברכה מקנסא לא לא ילפינן אלא ודאי ס"ל לסתמא דש"ס דמקנסא ילפי' ורמב"ם